עצה בזוגיות
שלום יש לי מספר בעיות עם החבר והייתי רוצה מענה מפני שאני עובדת עצות ואין לי את הכלים המתאימים לעזור לעצמי. אז נתחיל.... אני בת 27 ויוצאת עם בחור בן 25 אנחנו יוצאים כבר שנתיים. כאשר התחלנו לצאת לא ממש אהבתי אותו אולם התאהבתי במרוצת הזמן כשלמדתי להכיר אותו ולהתרגל אליו, הוא בחור מאד מיוחד אולם כשהכרנו היו לו בעיות שונות כמו עישון גראס והתרועעות עם אנשים שלא כל כך סימפטתי. כיום לאחר שיחות מרובות ומריבות קולחות הוא הפסיק עם הכל והרגשתי שיש שיפור בהתנהגות שלו אלי ואל הסביבה אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום בזכותי הוא השתנה לטובה. יש לו עוד בעיות פסיכולוגיות שאותם אני מקבלת וסובלת בשקט כמו העובדה שהוא כפייתי וסובל באופן כרוני מבעיות שינה שפשוט מוציאות אותו מהאיפוס. כיום הוא סטודנט ולומד מאד קשה וכרגע לא עובד לי יש עבודה קבועה ורכב צמוד ואני רק מחכה לרגע שיסיים את הלימודים , ימצא עבודה ונעבור לגור ביחד. ככה לפחות הרגשתי עד לפני חודשיים והאמנתי בליבי שהוא אוהב אותי ומוכן לחיות את חייו למעני ואיתי. אולם אני מרגישה שהייתי תמימה מפני שכעת יש לו כל מיני תכניות אחרות לגבי העתיד כמו המשך לימודים וכד´ , חתונה נראית לו מאד רחוקה והוא לא מוכן להתחייב אולם הוא טוען שברגע שתהיה לו היכולת נעבור לגור ביחד כאשר תהייה לו עבודה. בכל אופן, השותפות בחיינו נראית לי דבר מאד רחוק ואינני נעשית יותר צעירה וכן יש את העובדה שאני עדיין, יותר מבוגרת ממנו. בקשר ליחסים הבין אישיים בינינו, בהתחלה הכל התחיל עקום, אפילו בנשיקה הראשונה ובמין הראשון לא ראיתי זיקוקים , היום אני דווקא כן רואה. בכל אופן, בתחילת הקשר היינו יוצאים המון, הוא היה אדיב וסבלני אלי, הרגשתי שממש יש לי חבר שאוהב, מאמין ותומך, אחד שמוכן לעשות בשבילי הכל - ולא אשכח את העובדה שמאז ועד היום הוא אומר לי שהוא אוהב אותי - לכן נשארתי איתו אפילו שבהתחלה שום דבר בינינו לא הסתדר , ידעתי שהוא בחור טוב וממשפחה טובה ולא טעיתי הוא באמת היה אלי מקסים. ואני מצידי השתדלתי להיות לצידו בכל המצבים הקשים ולהבין אותו ולרצות אותו מכל הבחינות למשל בפסח שעבר הוא עבר ניתוח מחיצות באף לא משתי מצידו, לקחתי אותו לכל הרופאים שהוא רק רצה לראות מפני שהוא לא יכל לנהוג, ערכתי לו ליל סדר לבד רק אני והוא מפני שהמשפחה שלו היתה בחו"ל והוא לא הרגיש בנוח להיות עם כל התחבושות אצל המשפחה שלי. נכון להיום אני מאוהבת בו עד מעל לראש ודווקא היום אני מרגישה שאני אצלו בעדיפות שנייה. לי אין תואר אקדמאי אולם אני ואנשים אחרים יכולים להעיד שאני בחורה מאד אינטיליגנטית, מצחיקה , ובעלת תחביבים רבים ומאז שהוא התחיל ללמוד אני מרגישה ריחוק מצידו, שפתאום אין לו על מה לדבר איתי, וגם כאשר אני מנסה לספר לו על איך עבר אלי היום, הוא ממש מעליב אותי ואומר לי שזה ממש לא מענין אותו ובקיצור, שפשוט לא אבלבל לו את המוח, כשהוא מתקשר אלי אני שואלת את עצמי מדוע הוא מתקשר אם אין לו מה להגיד. הקש ששבר את גב הגמל זה שכעת יש לו ידידה מהלימודים שהוא טוען שאין לו רגשות אליה ושהם רק ידידים, הוא לא מסתיר את הקשר שלו איתה אני יודעת שהם בקשר טלפוני יומיומי אבל אני שומעת את הקול שלו כשהוא מדבר איתה בטלפון אם הוא היה מדבר אלי בטון דיבור כזה הייתי ממש מוחמאת. פתאום הוא מדבר עליה כל הזמן ומזכיר אותה בכל נושא שרק עולה, יש לי מן הרגשה שיש לו חיבה יתרה כלפיה יותר מידידות. גם לי יש ידידים בנים ואני יודעת מה זה רגש של חיבה בין ידידים אולם אני מרגישה שמאז שיש לו אותה אני ממש בעדיפות שנייה כמו למשל העובדה שעברתי תאונת דרכים (קלה אמנם) וכשהתקשרתי להודיע לו שעברתי תאונה הוא אמר שייתקשר יותר מאוחר מפני שהוא איתה עכשיו בטלפון. אני ממש מרגישה ריחוק מצידו למרות שהוא מכחיש זאת מכל וכל ועדיין אומר לי שהוא אוהב אותי, הוא גם מנסה תמיד לפייס אותי בהתחנפויות ובמילות אהבה אולם זה נגמר מהר תוך דקות ספורות והוא חוזר להתעסק בעניניו ולא להתייחס אלי. אולי זאת כפיות טובה אבל אני לא חושבת שמגיע לי יחס כזה מפני שאני הייתי בשבילו גם חברה וגם ידידה וגם אוזן קשבת. ופתאום יש מישהי אחרת בחייו והוא נפתח אליה יותר בקלות מאשר הוא נפתח אלי וזה מאד כואב ומעליב. אובדן העצות שלי כזה: אני אוהבת אותו, ובתוך תוכי אני מקווה שהוא אוהב אותי, או שהוא אוהב אותי בדרכו שלו אולי זאת רק נוחות או סתם הרגל. ניסיתי לדבר איתו על זה אולם הוא מבטל זאת בהינף יד ואומר לי שאני סתם פרנואידית ושהוא עובר תקופה קשה ושבמקום להבין אותו אני באה אליו בטרוניות כאלו או אחרות. לכן אני רוצה לדעת האם מערכת יחסים כזו היא בריאה והאם כדאי להציל אותה. אם כן, באיזו דרך ואם לא איך אני מתמודדת עם האובדן מפני שבסך הכל אני מאד אוהבת אותו ובדברים אחרים אנחנו כן מסתדרים. אולם אני כבר בת 27 ואני מרגישה שאני קצת נעצרת בגללו, כל החברות שלי כבר נשואות, לחלקן יש אפילו ילדים וזה קצת כואב לי מפני שגם אני רוצה כבר להתחיל את החיים ולא להיעצר ומצד שני אם אני נפרדת ממנו אני צריכה שוב להתחיל לחפש בן זוג לחיים וזה מאד קשה מפני שאני עדיין מאוהבת. אנא הנחו אותי כיצד עלי לנהוג???? ב ב ר כ ה
שלום יש לי מספר בעיות עם החבר והייתי רוצה מענה מפני שאני עובדת עצות ואין לי את הכלים המתאימים לעזור לעצמי. אז נתחיל.... אני בת 27 ויוצאת עם בחור בן 25 אנחנו יוצאים כבר שנתיים. כאשר התחלנו לצאת לא ממש אהבתי אותו אולם התאהבתי במרוצת הזמן כשלמדתי להכיר אותו ולהתרגל אליו, הוא בחור מאד מיוחד אולם כשהכרנו היו לו בעיות שונות כמו עישון גראס והתרועעות עם אנשים שלא כל כך סימפטתי. כיום לאחר שיחות מרובות ומריבות קולחות הוא הפסיק עם הכל והרגשתי שיש שיפור בהתנהגות שלו אלי ואל הסביבה אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום בזכותי הוא השתנה לטובה. יש לו עוד בעיות פסיכולוגיות שאותם אני מקבלת וסובלת בשקט כמו העובדה שהוא כפייתי וסובל באופן כרוני מבעיות שינה שפשוט מוציאות אותו מהאיפוס. כיום הוא סטודנט ולומד מאד קשה וכרגע לא עובד לי יש עבודה קבועה ורכב צמוד ואני רק מחכה לרגע שיסיים את הלימודים , ימצא עבודה ונעבור לגור ביחד. ככה לפחות הרגשתי עד לפני חודשיים והאמנתי בליבי שהוא אוהב אותי ומוכן לחיות את חייו למעני ואיתי. אולם אני מרגישה שהייתי תמימה מפני שכעת יש לו כל מיני תכניות אחרות לגבי העתיד כמו המשך לימודים וכד´ , חתונה נראית לו מאד רחוקה והוא לא מוכן להתחייב אולם הוא טוען שברגע שתהיה לו היכולת נעבור לגור ביחד כאשר תהייה לו עבודה. בכל אופן, השותפות בחיינו נראית לי דבר מאד רחוק ואינני נעשית יותר צעירה וכן יש את העובדה שאני עדיין, יותר מבוגרת ממנו. בקשר ליחסים הבין אישיים בינינו, בהתחלה הכל התחיל עקום, אפילו בנשיקה הראשונה ובמין הראשון לא ראיתי זיקוקים , היום אני דווקא כן רואה. בכל אופן, בתחילת הקשר היינו יוצאים המון, הוא היה אדיב וסבלני אלי, הרגשתי שממש יש לי חבר שאוהב, מאמין ותומך, אחד שמוכן לעשות בשבילי הכל - ולא אשכח את העובדה שמאז ועד היום הוא אומר לי שהוא אוהב אותי - לכן נשארתי איתו אפילו שבהתחלה שום דבר בינינו לא הסתדר , ידעתי שהוא בחור טוב וממשפחה טובה ולא טעיתי הוא באמת היה אלי מקסים. ואני מצידי השתדלתי להיות לצידו בכל המצבים הקשים ולהבין אותו ולרצות אותו מכל הבחינות למשל בפסח שעבר הוא עבר ניתוח מחיצות באף לא משתי מצידו, לקחתי אותו לכל הרופאים שהוא רק רצה לראות מפני שהוא לא יכל לנהוג, ערכתי לו ליל סדר לבד רק אני והוא מפני שהמשפחה שלו היתה בחו"ל והוא לא הרגיש בנוח להיות עם כל התחבושות אצל המשפחה שלי. נכון להיום אני מאוהבת בו עד מעל לראש ודווקא היום אני מרגישה שאני אצלו בעדיפות שנייה. לי אין תואר אקדמאי אולם אני ואנשים אחרים יכולים להעיד שאני בחורה מאד אינטיליגנטית, מצחיקה , ובעלת תחביבים רבים ומאז שהוא התחיל ללמוד אני מרגישה ריחוק מצידו, שפתאום אין לו על מה לדבר איתי, וגם כאשר אני מנסה לספר לו על איך עבר אלי היום, הוא ממש מעליב אותי ואומר לי שזה ממש לא מענין אותו ובקיצור, שפשוט לא אבלבל לו את המוח, כשהוא מתקשר אלי אני שואלת את עצמי מדוע הוא מתקשר אם אין לו מה להגיד. הקש ששבר את גב הגמל זה שכעת יש לו ידידה מהלימודים שהוא טוען שאין לו רגשות אליה ושהם רק ידידים, הוא לא מסתיר את הקשר שלו איתה אני יודעת שהם בקשר טלפוני יומיומי אבל אני שומעת את הקול שלו כשהוא מדבר איתה בטלפון אם הוא היה מדבר אלי בטון דיבור כזה הייתי ממש מוחמאת. פתאום הוא מדבר עליה כל הזמן ומזכיר אותה בכל נושא שרק עולה, יש לי מן הרגשה שיש לו חיבה יתרה כלפיה יותר מידידות. גם לי יש ידידים בנים ואני יודעת מה זה רגש של חיבה בין ידידים אולם אני מרגישה שמאז שיש לו אותה אני ממש בעדיפות שנייה כמו למשל העובדה שעברתי תאונת דרכים (קלה אמנם) וכשהתקשרתי להודיע לו שעברתי תאונה הוא אמר שייתקשר יותר מאוחר מפני שהוא איתה עכשיו בטלפון. אני ממש מרגישה ריחוק מצידו למרות שהוא מכחיש זאת מכל וכל ועדיין אומר לי שהוא אוהב אותי, הוא גם מנסה תמיד לפייס אותי בהתחנפויות ובמילות אהבה אולם זה נגמר מהר תוך דקות ספורות והוא חוזר להתעסק בעניניו ולא להתייחס אלי. אולי זאת כפיות טובה אבל אני לא חושבת שמגיע לי יחס כזה מפני שאני הייתי בשבילו גם חברה וגם ידידה וגם אוזן קשבת. ופתאום יש מישהי אחרת בחייו והוא נפתח אליה יותר בקלות מאשר הוא נפתח אלי וזה מאד כואב ומעליב. אובדן העצות שלי כזה: אני אוהבת אותו, ובתוך תוכי אני מקווה שהוא אוהב אותי, או שהוא אוהב אותי בדרכו שלו אולי זאת רק נוחות או סתם הרגל. ניסיתי לדבר איתו על זה אולם הוא מבטל זאת בהינף יד ואומר לי שאני סתם פרנואידית ושהוא עובר תקופה קשה ושבמקום להבין אותו אני באה אליו בטרוניות כאלו או אחרות. לכן אני רוצה לדעת האם מערכת יחסים כזו היא בריאה והאם כדאי להציל אותה. אם כן, באיזו דרך ואם לא איך אני מתמודדת עם האובדן מפני שבסך הכל אני מאד אוהבת אותו ובדברים אחרים אנחנו כן מסתדרים. אולם אני כבר בת 27 ואני מרגישה שאני קצת נעצרת בגללו, כל החברות שלי כבר נשואות, לחלקן יש אפילו ילדים וזה קצת כואב לי מפני שגם אני רוצה כבר להתחיל את החיים ולא להיעצר ומצד שני אם אני נפרדת ממנו אני צריכה שוב להתחיל לחפש בן זוג לחיים וזה מאד קשה מפני שאני עדיין מאוהבת. אנא הנחו אותי כיצד עלי לנהוג???? ב ב ר כ ה