עצב ושמחה....

[אור העצובה]

עצב ושמחה....

שלושה ילדים מחופשים, משלוחי מנות, צילומים, רחובות הומים מילדים ובני נוער מאושרים. ו.... היום יום ההולדת של אמא. אחרי התחפושות והפיזור לביה"ס ולגן ואחרי המוסיקה השמחה שבוקעת מכל חצרות בתי הספר והגנים, רצה לקבר של אמא להביא פרחים. היינו אמורות להפגש בבית קפה לבראנץ'... ולעצור אחר כך בנוף פנורמה המדהים שהיא כל כך אהבה... ולהתחבק... ולהנות מהחיים האלה. ובמקום- אני באה ומדברת לאבן ומחפשת סימן למשהו... מישהו שיגיד אם יש משהו אחרי... עולם דפוק. מחלה ארורה. אין יום הולדת. יש נר זכרון. ופורים שמח לכולם אבל לי... איך אפשר? הלואי שיגמר כבר.

 

[נועָה]

אור,

כמה זמן עבר מאז שאימא איננה כאן?
עולם דפוק? כן ולא. מחלה ארורה? בהחלט.
יש נר זיכרון, אבל יש גם יום הולדת. יש יום-הולדת! כן, יש. כי אימא שלך רואה אותך מלמעלה. היא רואה והיא שומעת. את מאמינה בזה?

 

[אשבל1]

פורים שמח עד כמה שניתן

העולם הוא ליצן עצוב,

איך ניחשתי את זה - לא חשוב.

הוא תמיד מסתובב לו עם קטע ישן,

עם דמעה ענקית ועם פרח קטן.


העולם הוא ליצן עם מזל,

כי תמיד מתחלף הקהל.

הבדיחות ישנות, הפזמון משומש,

אבל יש לו מזל - הקהל הוא חדש..".




(מילים: לאה נאור , לחן: קובי אשרת)

 

[mykal]

אור, אצלי יש אזכרה בשבוע הבא.

לאמא שלי, ואני כ"כ מבינה על מה כתבת.
אני גם מתכנסת בחג הזה.
אבל כשהנכדים באים --הם מכניסים אור לחיי.
מחזקת אותך. ומאחלת לך התמודדות קלה.