עצבים

דנה אז

New member
עצבים

ביום שני כשישבנו לאכול צהרים (בנופש) קיבלתי שיחה מסלולרי לא מזוהה מספר פעמים - בסוף עניתי.
משהי שעובדת באותו מקום שאני, אני לא מכירה ולא עובדת איתה, ולא קשורה אליה בשום אופן מציגה את עצמה ואומרת:אני בישיבה עם... ומעלה אותך לרמקול. כמובן שהבהרתי לה שזה לא יקרה.
אתמול חזרתי אליה לשאול מה רצתה - בקשה ממני רשימה, הסברתי בנימוס שכרגע אני מאוד עמוסה בעבודה, עובדת בחצי משרה ותוכל לקבל אחרי שבועות. התחילה להגיד לי שאולי באחד הערבים או בשישי שבת ומה שה כבר דורש ממני... הבהרתי לה שזה לא יקרה עמוסה מדי בימים אלה. שעה אחרי מגיע משהו שעובד איתה לבקש שאכין - קיבל ממני את אותה התשובה.
היום פנתה לבוס מעל הבוס שלי והוא פנה לפקידה שלי שתכין (אני עבדתי במקום השני ולא עניתי).
הפקידה הבהירה שבלי הוראה ממני לא עושה, ויודעת שאני עמוסה מדי. כשחזרתי לפקידה שלי בסוף היום הבהרתי לה שהיא לא עושה את זה (זו רשימה רגישה שעלי לעבור עליה בריכוז ובשקט).
ואני תוהה - אם אתה זקוק לעזרה ממשהו, אתה צריך לקחת בחשבון שיש לו את קצב העבודה שלו, העומס שלו. אם אתה רוצה שיכבדו אותך ויעזרו לך אתה צריך לכבד את האחר.
בנוסף אני מאוד מאוד כועסת על המעסיקים שלי שעד היום לא הכניסו משהו נוסף לתפקיד למרות שצמצמתי לפני חצי שנה את המשרה. כיום אמורה להספיק בחצי משרה מה שהספקתי במשרה - כבר אפילו לא מנסה. מספיקה מה שמספיקה, ועושה רק מה שחייבת.
 
תפסי שיחה עם הבוסים שלך

אם יש לך כזה עומס בעבודה והם לא מבינים את זה , את זו שצריכה להאיר ולהעיר את עיניהם שוב ושוב עד שיפנימו.
אני לא מבינה במה מדובר , ולמה אף אחד אחר לא יכל לעזור לה מלבדך אבל אם את אומרת שזה חומר רגיש, הם צריכים להבין את הסיכונים שבהלחצה, ולא להלחיץ אותך עוד יותר

יש לי סיפור דומה בעבודה, רק עכשיו אני נכנסת למסלול אחרי שכיביתי שריפות ועבדתי לפחות חצי מהזמן עבור מישהו שתפקידו שונה לגמרי משלי.
אף אחד לא ידע מה עברתי, ועד היום לא מבינים.
למותר לציין שזה מאד פגע בעבודה שלי ובביצועים האישיים שלי, וכשכבר התחלתי לדבר זה היה נראה כאילו אני מקטרת על שטויות.
 

דנה אז

New member
הבוס הישיר שלי יודע מהלחץ

אבל לאור העובדה שבקרוב לא ימשיך אין לו הרבה יכולת השפעה, למרות שבכל זאת אדבר איתו מחר לקבלת גיבוי.
לגבי השאר, זה פשוט לא מעניין אותם. כל עוד לא יפגע משהו שיצעק ויהפוך שולחנות, זה לא יפריע לאף אחד.
ולצערי, אנחנו לא רחוקים משם.
 
נורא מעצבן

אצלי מדובר בכסף, והרבה כסף, וגם זה לא עזר לי
הבהרתי לבוס שלי שאם זה יימשך ככה, אני לא יכולה לערוב לכך שלא יהיו טעויות שיכולות להגיע לאלפי ועשרות אלפי יורו, ועדיין לא עזר.

היום אנחנו מלקקים את הפצעים אחרי שנה וחצי של סיוט. חיצונית הכל היה נראה נהדר, שמסתדרים ומה הבעיה, ונראה לך שמישהו יודע מה עברתי?
לא אני ולא הוא העזנו לגשת לבוסית שלנו (בחו"ל) כיוון שאני הרגשתי לויאליות לאיש לו עזרתי, והבוס שלי רצה שהאיש ימשוך ולפחות יגיע לפנסיה אך הוא לא טרח להביא איזושהי עזרה נוספת, ולכן אני מבינה אותך מאד באספקט הזה.

גם עודף הלחץ שמחלחל לחיים האישיים מן הסתם לא מוסיף אושר.
 

דנה אז

New member
נראה לי שאת באמת מבינה

דואגת למה יהיה בעתיד. את המקום שבו העבודה שלי נמצאת היום בניתי ממצב של מינוס (היו שם אפילו זיופי מסמכים), למקום שמקומות אחרים מכבדים אותנו ואפילו לומדים מאתנו. אבל בשנתיים האחרונות המצב מתדרדר בגלל הבוסים. זו אחת הסיבות שצמצמתי את המשרה.
נראה לי שהשבוע אכנס לשיחה לבוס שמעל הבוס שלי.
 
למעלה