עצבים
הייתי בסוף השבוע הזה אצל חברה שלא ראיתי כמעט שנה . באתי עם עוד מישי שהיתה פעם חברה שלי והיום אני לא מחשיבה אותה לכזאת . את החברה הזאת הכרתי בבסיס , הערצתי אותה מאוד ועוד 2 בנות שאחת מהן לא נכחה בממולדת עקב הנסיעה לאילת. חייבת לציין שהחברה הזאת ובעצם הרוב בבסיס התרשמו ממני לרעה . את הסיבה להתרשמות נתתי להם כי הייתי עושה צחוק מעצמי על מנת לזכות בתשומת לב שלא תמיד הייתה חיובית. בגלל שמאז ותמיד הרגשתי ריקה ומשעממת , נעזרתי בלעשו צחוק מעצמי . כך נוצר מצב שעם הזמן לא משנה מה הייתי מוציא מהפה ואיך אני מתנהגת תמיד אעשה מעצמי צחוק גם אם אגיד דברים ממש הגיוניים ורצניים. בבית אצלה הרגשתי ניכור גדול . מאז שהשתחררתי הבטחתי לעצמי שאני יעבוד על ההתנהגות הסתומה שלי , שלא אעשה מעצמי צחוק ושאםן ארצה שיתייחסו אליי זה לא יהיה צחוק על חשבוני. באתי לממולדת שלה יחסית די רצינית . הייתי מודעת לזה שלכל מילה שתצא לי מהפה או חיוך , הרגל כלשהו אני אצטער על כך מאוד. וכך קרה.. זה התחיל מיום חמשי בערב שחגגנו את המסיבה שבה האמא שלה ניסתה "לשדך" לי את גרושה , קרובי משפחה שלה כדי לעשות ממני צחוק- מה שהבאתי על עצמי בכל הפעמים שהייתי אצלה בבסיס וכן אני שאמה ברושם הרע וכעת אני משלמת על כך בבושה.. ניסיתי להיות רצנית , וכל מי שהיא ניסתה "לשדך לי" ע"י כך ששאלה איך הבן נראה לדעתי הייתי עונה "בסדר" , יענו הייתי אדישה כזאת.ברור לי שהיא לא באמת ניסתה להכיר מישהו אלא לצחק על חשבוני נטו. חוץ מזה החברה הזאת ניסתה לגרום לי גם לרקוד לבד בממולדת שלה כדי שיצחקו עליי קצת ולא רקדתי . ביום שישי הרגשתי את הניכור מאוד. כבר לא ראיתי בה חברה , אפילו לא התחשק לי לחבק אוה כשרק הגעתי לביתה וכך גם היא. היום קרה משהו מאוד מאוד פוגע... ישבנו בסלון ואז כזה שמתי לב שאמא שלה שוב מנסה לצחוק עליי . אמרתי לעצמי שלא נעים לי להיות גסת רוח וגם לא בא לי להיות פסיבית , אז פשוט ניסיתי להביע שוב אדשיות ובזמן שהיא שאלה אותי שאלות , פשוט בהיתי בטלנובלה על מנת שתרפה ממני קצת. לא הצלחתי לנתק אותה ממני ואז באמצע היא שאלה אותי אם ביקרתי אצל הרופא כי אני לא מרוכזת , שיש לי בעיות קשב ושיש לזה תרופה. הייתי ממש בעצבים עד כדי שרציתי להתפרץ עליה . מה היא כזאת טיפשה שהיא קולטת שאני בכוונה מסיטה מבט , מביע אדישות כדי שתרד ממני?!?! בלי קשר למה שהיא אמרה , אני חושבת שבאמת אני לא מרוכזת אבל עד כדי לנטול כדורים -הגזמה. קיצר גם החברה שלי זואת מהעיר שלי כולן בפה אחת הסכימו שאני צריכה איש מקצועי . הייתי מאוד רציניץ, שונה מאיך שהן הכירו אותי, אותה אחת שכייף לסתובב איתה כי היא ליצן . לכל דבר שהן אמרו לי אמרתי "בסדר" והן התעצבנו . טענו שאני לא מודעת לחומרת הבעייה ואמא שלה אמרה שבסוף יאשפזו אותי. אני מודעת מצויין לכך שאני חסרת ביטחון עצמי , שעשיתי מעצמי צחוק במשך כמה שנים כדי שיתיחחסו אליי אבל השתנתי, אני מרגשיה שינויי אבל אין פרגון בכלל.. אמא שלה שאלה איזה קופת חולים אני כדי שאלך לפסיכולוג אז עניתי לה שיש עבודות שדורשות אישור רפואי או איך שקוראים לזה שאני כשרה לעבודה מבחינה נפשית ולא בא לי שלא יקבלו אותי לאבטחה. אמא שלה אמרה שאני לא מרוכזת , ושזה מכסוכן לתת לי נשק ומי בכלל יתן לי לעבוד באבטחה או בתור קופאית. התחילו ללעוג לי ובטח שלא למלצר.. מאוד נפגעתי מהיחס המזלזל מצידן , והן בכלל לא התחשבו בכך שאני אורחת . אני לא צריכ שום פסיכולוג, אני רוצה להתמודד עם הבעיות שלי לבד ובעזרת העצות של אמא שלדעתן רק איש מקצוע יעזור. חוץ מזה הקש ששבר את גב הגמל היה לפני שהסיעו אותי הביתה. מישהו שהייתי דלוקה עליו במשך שלוש שדשנים מהבסיס , גיליתי שהוא נפקרד מהחברה שלו, שהיא נסעה לחו"ל לכמה חודשים . הוא רגע באילת והתקשר אליה והיא העבירה לי אותו. ממש התרגשתי לשמוע אותו בטלפון כי גם הוא היה דלוק עליי פעם אבל פחדתי מזה שאין לי מה מה להציע בקשר, שאני לא מעניינת ושמהר אשעמם אותו (אין לי על מה לדבר). בדיוק אזה היינו אצל הסבתא שלה ובת הדודה ובעלה . איך שהיא העבירה לי את הפלאפון, אמא שלה אמרה לשים אותו הרמקול החצופה.. כמובן שלא שמתי ובמשך הדקה הבודדה שדיברתי איתו ממש בלחץ ומבוכה כולם צחקו עליי ופשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמייי ואז הוא אמר שאני אבוא לאילת(הוא עובד שם , אמרתי לו שאין לי כסף וז העברתי את הפלאפון לחברה . היא אמרה לו שאני מזיעה בדיידים מהתרגשות (זה באמת היה כך) . מאוד אבל מאוד כעסתי שהם צחקו עליי בקול רם ואפילו לא זוכרת בדיוק הם אמרו חוץ מזה שאני מתה עליו . רתחתי מזעם מאודד אבל מוד עד כדי כך ששילבתי את הידיים ואמרתי להם שהם לא מנומסים , שהם לא נתנו לי לדבר איתו בשקט אז הם רצו שוב לעשות ממני מחק ע"י כך שאמרו שאלך לחדר אחר כדי לדבר בפרטיות.. בקיצור אני ממש מעוניינת בו , על אף העובדה שאאנחנו גרים במחק של שעה וחצי נסיעה לפחות. כל הזמן שהיינו בבסיס הייתי קשה להשגה שבבילו, ואף פעם לא נעתי לו כי הרגשתי שברגע שאתן לו סימן שאני מעוניינת הוא עלול לאבד עניין מה שקרה בסוף כשהוא נדלק על האקסית המהממת שלו. יש לי עוד חברה שהתחילה לעבוד באילת שהיה לה יום הולדת החודש והיא לא טרחה להזמין אותי . היא והוא יהיו באילת בחודשים הקרובים וזאת "החברה" מהעיר שלי מתכוונת לנפוש בעוד חודש פלוס לסוף שבוע וכמובן שבא לי לראות אותו - מה שגם הוא אמר לי בטלפון כשהם צחקקקו עליי. אני ממש עצובה ...אני רוצה לראות אותו אבל זה שקוףף הוא יודע שאני מעוניינת בו (טוב, הוא תמיד ידע אבל תמיד הייתי מרוחקת וזה מה שמשך אותו). מה לעשות ? האם שווה לנסוע שלם בשבילו , האם יש סיכוי שיתפתח ביננו משהו למרות שהאקסית שלו ראויה יותר בשבילו . עצובה..
הייתי בסוף השבוע הזה אצל חברה שלא ראיתי כמעט שנה . באתי עם עוד מישי שהיתה פעם חברה שלי והיום אני לא מחשיבה אותה לכזאת . את החברה הזאת הכרתי בבסיס , הערצתי אותה מאוד ועוד 2 בנות שאחת מהן לא נכחה בממולדת עקב הנסיעה לאילת. חייבת לציין שהחברה הזאת ובעצם הרוב בבסיס התרשמו ממני לרעה . את הסיבה להתרשמות נתתי להם כי הייתי עושה צחוק מעצמי על מנת לזכות בתשומת לב שלא תמיד הייתה חיובית. בגלל שמאז ותמיד הרגשתי ריקה ומשעממת , נעזרתי בלעשו צחוק מעצמי . כך נוצר מצב שעם הזמן לא משנה מה הייתי מוציא מהפה ואיך אני מתנהגת תמיד אעשה מעצמי צחוק גם אם אגיד דברים ממש הגיוניים ורצניים. בבית אצלה הרגשתי ניכור גדול . מאז שהשתחררתי הבטחתי לעצמי שאני יעבוד על ההתנהגות הסתומה שלי , שלא אעשה מעצמי צחוק ושאםן ארצה שיתייחסו אליי זה לא יהיה צחוק על חשבוני. באתי לממולדת שלה יחסית די רצינית . הייתי מודעת לזה שלכל מילה שתצא לי מהפה או חיוך , הרגל כלשהו אני אצטער על כך מאוד. וכך קרה.. זה התחיל מיום חמשי בערב שחגגנו את המסיבה שבה האמא שלה ניסתה "לשדך" לי את גרושה , קרובי משפחה שלה כדי לעשות ממני צחוק- מה שהבאתי על עצמי בכל הפעמים שהייתי אצלה בבסיס וכן אני שאמה ברושם הרע וכעת אני משלמת על כך בבושה.. ניסיתי להיות רצנית , וכל מי שהיא ניסתה "לשדך לי" ע"י כך ששאלה איך הבן נראה לדעתי הייתי עונה "בסדר" , יענו הייתי אדישה כזאת.ברור לי שהיא לא באמת ניסתה להכיר מישהו אלא לצחק על חשבוני נטו. חוץ מזה החברה הזאת ניסתה לגרום לי גם לרקוד לבד בממולדת שלה כדי שיצחקו עליי קצת ולא רקדתי . ביום שישי הרגשתי את הניכור מאוד. כבר לא ראיתי בה חברה , אפילו לא התחשק לי לחבק אוה כשרק הגעתי לביתה וכך גם היא. היום קרה משהו מאוד מאוד פוגע... ישבנו בסלון ואז כזה שמתי לב שאמא שלה שוב מנסה לצחוק עליי . אמרתי לעצמי שלא נעים לי להיות גסת רוח וגם לא בא לי להיות פסיבית , אז פשוט ניסיתי להביע שוב אדשיות ובזמן שהיא שאלה אותי שאלות , פשוט בהיתי בטלנובלה על מנת שתרפה ממני קצת. לא הצלחתי לנתק אותה ממני ואז באמצע היא שאלה אותי אם ביקרתי אצל הרופא כי אני לא מרוכזת , שיש לי בעיות קשב ושיש לזה תרופה. הייתי ממש בעצבים עד כדי שרציתי להתפרץ עליה . מה היא כזאת טיפשה שהיא קולטת שאני בכוונה מסיטה מבט , מביע אדישות כדי שתרד ממני?!?! בלי קשר למה שהיא אמרה , אני חושבת שבאמת אני לא מרוכזת אבל עד כדי לנטול כדורים -הגזמה. קיצר גם החברה שלי זואת מהעיר שלי כולן בפה אחת הסכימו שאני צריכה איש מקצועי . הייתי מאוד רציניץ, שונה מאיך שהן הכירו אותי, אותה אחת שכייף לסתובב איתה כי היא ליצן . לכל דבר שהן אמרו לי אמרתי "בסדר" והן התעצבנו . טענו שאני לא מודעת לחומרת הבעייה ואמא שלה אמרה שבסוף יאשפזו אותי. אני מודעת מצויין לכך שאני חסרת ביטחון עצמי , שעשיתי מעצמי צחוק במשך כמה שנים כדי שיתיחחסו אליי אבל השתנתי, אני מרגשיה שינויי אבל אין פרגון בכלל.. אמא שלה שאלה איזה קופת חולים אני כדי שאלך לפסיכולוג אז עניתי לה שיש עבודות שדורשות אישור רפואי או איך שקוראים לזה שאני כשרה לעבודה מבחינה נפשית ולא בא לי שלא יקבלו אותי לאבטחה. אמא שלה אמרה שאני לא מרוכזת , ושזה מכסוכן לתת לי נשק ומי בכלל יתן לי לעבוד באבטחה או בתור קופאית. התחילו ללעוג לי ובטח שלא למלצר.. מאוד נפגעתי מהיחס המזלזל מצידן , והן בכלל לא התחשבו בכך שאני אורחת . אני לא צריכ שום פסיכולוג, אני רוצה להתמודד עם הבעיות שלי לבד ובעזרת העצות של אמא שלדעתן רק איש מקצוע יעזור. חוץ מזה הקש ששבר את גב הגמל היה לפני שהסיעו אותי הביתה. מישהו שהייתי דלוקה עליו במשך שלוש שדשנים מהבסיס , גיליתי שהוא נפקרד מהחברה שלו, שהיא נסעה לחו"ל לכמה חודשים . הוא רגע באילת והתקשר אליה והיא העבירה לי אותו. ממש התרגשתי לשמוע אותו בטלפון כי גם הוא היה דלוק עליי פעם אבל פחדתי מזה שאין לי מה מה להציע בקשר, שאני לא מעניינת ושמהר אשעמם אותו (אין לי על מה לדבר). בדיוק אזה היינו אצל הסבתא שלה ובת הדודה ובעלה . איך שהיא העבירה לי את הפלאפון, אמא שלה אמרה לשים אותו הרמקול החצופה.. כמובן שלא שמתי ובמשך הדקה הבודדה שדיברתי איתו ממש בלחץ ומבוכה כולם צחקו עליי ופשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמייי ואז הוא אמר שאני אבוא לאילת(הוא עובד שם , אמרתי לו שאין לי כסף וז העברתי את הפלאפון לחברה . היא אמרה לו שאני מזיעה בדיידים מהתרגשות (זה באמת היה כך) . מאוד אבל מאוד כעסתי שהם צחקו עליי בקול רם ואפילו לא זוכרת בדיוק הם אמרו חוץ מזה שאני מתה עליו . רתחתי מזעם מאודד אבל מוד עד כדי כך ששילבתי את הידיים ואמרתי להם שהם לא מנומסים , שהם לא נתנו לי לדבר איתו בשקט אז הם רצו שוב לעשות ממני מחק ע"י כך שאמרו שאלך לחדר אחר כדי לדבר בפרטיות.. בקיצור אני ממש מעוניינת בו , על אף העובדה שאאנחנו גרים במחק של שעה וחצי נסיעה לפחות. כל הזמן שהיינו בבסיס הייתי קשה להשגה שבבילו, ואף פעם לא נעתי לו כי הרגשתי שברגע שאתן לו סימן שאני מעוניינת הוא עלול לאבד עניין מה שקרה בסוף כשהוא נדלק על האקסית המהממת שלו. יש לי עוד חברה שהתחילה לעבוד באילת שהיה לה יום הולדת החודש והיא לא טרחה להזמין אותי . היא והוא יהיו באילת בחודשים הקרובים וזאת "החברה" מהעיר שלי מתכוונת לנפוש בעוד חודש פלוס לסוף שבוע וכמובן שבא לי לראות אותו - מה שגם הוא אמר לי בטלפון כשהם צחקקקו עליי. אני ממש עצובה ...אני רוצה לראות אותו אבל זה שקוףף הוא יודע שאני מעוניינת בו (טוב, הוא תמיד ידע אבל תמיד הייתי מרוחקת וזה מה שמשך אותו). מה לעשות ? האם שווה לנסוע שלם בשבילו , האם יש סיכוי שיתפתח ביננו משהו למרות שהאקסית שלו ראויה יותר בשבילו . עצובה..
