ייתכן שהמילה תמר
מקורה בהתמרות של העץ התמיר הזה. כאמור בתנ"ך היא רק כינוי לעץ.
"דקל" נכנסה לעברית בלשון חז"ל (או מעט לפני כן. מופיע במסמכי בר כוכבא).
כנראה מדקלא הארמית.
בלשון חכמים מצאנו:
דקל/דקלים - עץ
תמרה - עץ ופרי
תמר - עץ
תמרים - עץ ופרי (כנראה בלשון חז"ל תמרים במשמעות פרי הן ריבוי של תמרה, לכן "תמרים רטובות" בלשון נקבה).
בלשון המאוחרת יותר מצאנו "תמר" גם במובן הפרי. ומקורה בגזירה לאחור של "תמרים" (במקור ריבוי של תמרה) או כשאילה משם העץ, כפי שכל הפירות כמעט נקראים כשם העץ.
בימינו רגילים להשתמש הן בדקל והן בתמר ככינוי לעץ (אבל דקל - רק עץ).
בעניין המינוח הטקסונומי, במילוני הבוטניקה של האקדמיה ללשון "דקל" הוא הסוג (Phoenix) ותמר הוא המין (תמר מצוי, Phoenix dactylifera).
