עסקת קונטאר
כפי שאתם ודאי יודעים, ברגעים אלה ממש משתחרר מכלאו אחד הרוצחים הנתעבים ביותר שהארץ הזאת ידעה. העסקה שבמסגרתה משתחרר רוצח משפחת הרן מעלה בי תהיות מסויימות. ראשית, אני רוצה להסביר את הסיבות להתנגדות המוחלטת שלי לעסקה: 1) אני מתנגד לעסקה בגלל שאין בעיני כמעט שום ערך לחזרת גופות, יש ערך אך ורק לחזרת אנשים חיים, אבל יש ערך גדול וצודק בעיני בכך שסמיר קונטאר יבלה את שארית חייו בכלא, כך שבסה"כ החזרת הגופות לצד האסירים לא מפריעה לי כל- כך, בעיקר מפריע לי שחרורו של קונטאר, ואין לי מושג מי הם האנשים שמשתחררים חיים איתו. 2) אני מתנגד לעסקה בגלל שתי סיבות הקשורות בסוג המשחקים שאנחנו משחקים עם חיזבאללה (משחקים במובן של תורת המשחקים), ואלה מתחלקים לשני המשחקים הבאים : א) תשלום מחיר כבד כל- כך בעבור שני פגרים מלמד את חיזבאללה שישראל מוכנה לשחק את המשחק בכל מחיר, ומכאן שהמוטיבציה להמשיך ולחטוף חיילים תעלה פלאים. ב) בפעם הבאה שיחטפו חיילים, לא נוכל שוב לשלם את המחיר הזה, אלא תמיד ניאלץ לשלם מחיר גבוה יותר מבפעם הקודמת. 3)בהמשך לכישלון המוחלט שנבע מעצם ההחלטה הטפשית, הלא- מוסרית והפופוליסטית לצאת למלחמה, העסקה הזאת תביא להתחזקות ההרגשה שהמנצחים האמיתיים במלחמה הם החיזבאללה, וכפי שכולנו יודעים, סוס מנצח לא מחליפים, והם ודאי יתקפו שוב. ועכשיו אני רוצה להסביר מדוע העסקה כל- כך מעצבנת אותי: מעבר לעובדה שכל מי שעיניו בראשו יכול להבין מיד שכל התוצאות של העסקה הזאת, חוץ מהרגשת ההקלה של המשפחות, הן רעות מאוד, הדבר שמעצבן אותי באמת הוא שהעסקה המפגרת פוליטית הזאת היא תוצאה של דמגוגיה פופוליסטית שיצרו קבוצות אינטרס בציבור (במקרה הזה, שתי משפחות שכולות שרחמי באמת נכמרים עליהן) יחד עם התקשורת. במסגרת הדמגוגיה הזאת הבינה סוף- סוף העיתונות שהאדם הפשוט לא מזדהה עם פוליטיקאים, הוא מזדהה עם אידיאלים תרבותיים, ובמקרה של המדינה המיליטאריסטית שלנו, עם חיילים. מעבר לכך, מעצבן אותי עד כמה שלא היה שום דיון באפשרות שלא להחזיר את הגופות. הדמגוגיה הלאומנית- מיליטאריסטית ששולטת לחלוטין בשיח הציבורי והעיתונאי בישראל פשוט דחקה את רגלי ההגיון מעצם הדיון. ארה"ב, לדוגמא, נוקטת קו קשוח מאוד ביחס לסוג הזה של משחקים, וגורסת שאסור בכל מקרה לנהל מו"מ על שבויים של טרוריסטים. מה שאני מציע הוא לא את הגישה הזאת, אלא הגישה שאומרת שטרוריסטים הם לא ברברים והם לא אנשים מטומטמים, וגם להם יש, מעצם העובדה שנכנסו למו"מ, מה להפסיד, ולכן יש לנהל איתם מו"מ כל עוד דרישותיהם הגיוניות ושוויוניות (לדוגמא גופה כנגד גופה) ולא יותר מכך. רק אומר לסיום שאני באמת ובתמים מזדהה עם כאבן של המשפחות השכולות, אבל אני פשוט רותח לאור העובדה שהרחמים הקולקטיביים על שתי המשפחות האלה מבטלים כל הגיון של טובת הכלל. שגב
כפי שאתם ודאי יודעים, ברגעים אלה ממש משתחרר מכלאו אחד הרוצחים הנתעבים ביותר שהארץ הזאת ידעה. העסקה שבמסגרתה משתחרר רוצח משפחת הרן מעלה בי תהיות מסויימות. ראשית, אני רוצה להסביר את הסיבות להתנגדות המוחלטת שלי לעסקה: 1) אני מתנגד לעסקה בגלל שאין בעיני כמעט שום ערך לחזרת גופות, יש ערך אך ורק לחזרת אנשים חיים, אבל יש ערך גדול וצודק בעיני בכך שסמיר קונטאר יבלה את שארית חייו בכלא, כך שבסה"כ החזרת הגופות לצד האסירים לא מפריעה לי כל- כך, בעיקר מפריע לי שחרורו של קונטאר, ואין לי מושג מי הם האנשים שמשתחררים חיים איתו. 2) אני מתנגד לעסקה בגלל שתי סיבות הקשורות בסוג המשחקים שאנחנו משחקים עם חיזבאללה (משחקים במובן של תורת המשחקים), ואלה מתחלקים לשני המשחקים הבאים : א) תשלום מחיר כבד כל- כך בעבור שני פגרים מלמד את חיזבאללה שישראל מוכנה לשחק את המשחק בכל מחיר, ומכאן שהמוטיבציה להמשיך ולחטוף חיילים תעלה פלאים. ב) בפעם הבאה שיחטפו חיילים, לא נוכל שוב לשלם את המחיר הזה, אלא תמיד ניאלץ לשלם מחיר גבוה יותר מבפעם הקודמת. 3)בהמשך לכישלון המוחלט שנבע מעצם ההחלטה הטפשית, הלא- מוסרית והפופוליסטית לצאת למלחמה, העסקה הזאת תביא להתחזקות ההרגשה שהמנצחים האמיתיים במלחמה הם החיזבאללה, וכפי שכולנו יודעים, סוס מנצח לא מחליפים, והם ודאי יתקפו שוב. ועכשיו אני רוצה להסביר מדוע העסקה כל- כך מעצבנת אותי: מעבר לעובדה שכל מי שעיניו בראשו יכול להבין מיד שכל התוצאות של העסקה הזאת, חוץ מהרגשת ההקלה של המשפחות, הן רעות מאוד, הדבר שמעצבן אותי באמת הוא שהעסקה המפגרת פוליטית הזאת היא תוצאה של דמגוגיה פופוליסטית שיצרו קבוצות אינטרס בציבור (במקרה הזה, שתי משפחות שכולות שרחמי באמת נכמרים עליהן) יחד עם התקשורת. במסגרת הדמגוגיה הזאת הבינה סוף- סוף העיתונות שהאדם הפשוט לא מזדהה עם פוליטיקאים, הוא מזדהה עם אידיאלים תרבותיים, ובמקרה של המדינה המיליטאריסטית שלנו, עם חיילים. מעבר לכך, מעצבן אותי עד כמה שלא היה שום דיון באפשרות שלא להחזיר את הגופות. הדמגוגיה הלאומנית- מיליטאריסטית ששולטת לחלוטין בשיח הציבורי והעיתונאי בישראל פשוט דחקה את רגלי ההגיון מעצם הדיון. ארה"ב, לדוגמא, נוקטת קו קשוח מאוד ביחס לסוג הזה של משחקים, וגורסת שאסור בכל מקרה לנהל מו"מ על שבויים של טרוריסטים. מה שאני מציע הוא לא את הגישה הזאת, אלא הגישה שאומרת שטרוריסטים הם לא ברברים והם לא אנשים מטומטמים, וגם להם יש, מעצם העובדה שנכנסו למו"מ, מה להפסיד, ולכן יש לנהל איתם מו"מ כל עוד דרישותיהם הגיוניות ושוויוניות (לדוגמא גופה כנגד גופה) ולא יותר מכך. רק אומר לסיום שאני באמת ובתמים מזדהה עם כאבן של המשפחות השכולות, אבל אני פשוט רותח לאור העובדה שהרחמים הקולקטיביים על שתי המשפחות האלה מבטלים כל הגיון של טובת הכלל. שגב