עסקית בפודארט
היינו שתיים, לחגיגות יום הולדת מאוחרות. לפץיחה מקבלים פוקצ'ה פרוסה ושרופה (אני מהמרת על פוקצ'ת יום אתמול שהוסתרה תחת מעטה השרוף-נפצוצי-טעים) ולחם כהה עם אגוזים וצימוקים, ומתבלים: צזיקי, חצילים, טבולה מקינואה (זו שאנחנו מכינים בבית שווה פי מאה) ושמ"ז, בלסמי ועגבניות. לראשונה, חלקנו קרפצ'יו סינטה עם ארטישוק קונפי, גבינת צאן ובצל ירוק. היה דיסקו. לעיקריות בחרנו:
סלט קלאמרי חם על מצע "עוגת" פולנטה ועלי ארוגולה בויניגרט הדרים: קלמרי גומי (מי זה היה שלא אכל כזה בארץ כבר שנתיים? אז אם את/ה מתגעגע/ת, זה הזמן ללכת לפודארט), העוגה אכזבה (סתמית ולא חיננית)- מנה שנראית בקונספט ייחודי ולא באנלי, בביצוע קצת צולע. ביקשתי שיחליפו, והוחלפה בלי בעיה.
ריזוטו שחור עם קלאמרי ושרימפס ברוטב סרטנים- בסופו של דבר אכלנו מנות זהות. הריזוטו שלהם קצת שוחה ברוטב, האורז מבושל במידה מדויקת, מלא טעם וארומה, והקלמרי? גומי. השרימפים היו מצוינים, ופירות הים היו במידה נדיבה ביותר (ואני מתעלמת מהחול באחד המולים, כי היו הרבה, והאירוע לא חזר על עצמו). המנה ענקית וכבדה, ובקושי הצלחתי לסיים חצי. שותפתי לארוחה אכלה יפה, וסיימה את הצלחת. אמא של ר' היתה גאה בה. התלבטנו ארוכות בנושא הקינוחים, ובסוף חלקנו מוס שוקולד - פרלין עם שכבת קרם ברולה וקרוקנט אגוזי לוז (חרף כל הדיבורים על רוכסנים וקיבות מתפקעות)----- מעולה. לא מתוק מדי, שפע מרקמים וטעמים מובחנים ומשתלבים בו זמנית, ביצוע מרהיב, למנה שכביכול יש בה לא מעט בנאליות. קפה קר (במקום שתיה חמה) והרבה מים. חשבון שעמד על 225 ש"ח. בלי שירות ועם אבטחה. אוירה נעימה, למעט זוג הורים חסרי בינה, שלא השכילו, ובאו עם הילדה בת השלוש שלהם, שצווחה ובצדק. ראבק. שעתיים של שמרטפית עולות 40 שקל. ומי שאין לו, שיאכל בשווארמה של שמש. חזרנו הביתה במזדה עם סאן רוף. סוג של פרדוקס צפונתלאביבי.
היינו שתיים, לחגיגות יום הולדת מאוחרות. לפץיחה מקבלים פוקצ'ה פרוסה ושרופה (אני מהמרת על פוקצ'ת יום אתמול שהוסתרה תחת מעטה השרוף-נפצוצי-טעים) ולחם כהה עם אגוזים וצימוקים, ומתבלים: צזיקי, חצילים, טבולה מקינואה (זו שאנחנו מכינים בבית שווה פי מאה) ושמ"ז, בלסמי ועגבניות. לראשונה, חלקנו קרפצ'יו סינטה עם ארטישוק קונפי, גבינת צאן ובצל ירוק. היה דיסקו. לעיקריות בחרנו:
