ענתי תודה מקרב לב

[julie5505]

ענתי תודה מקרב לב

אני באמת שמחה שיש לי אותך שאת נותנת לי המון תקווה בתקופה קשה שאני נמצאת כרגע.יש אור בקצה המנהרה. לפני חודש וחצי נאלצתי לעבור ניתוח בכף רגלי זה ניתוח שדחיתי שנים ולבסוף לא היתה ברירה ועשיתי אותו.תקופה מאוד קשה לא יכלתי ללכת הייתי חודש עם ברזלים ברגליים והיה לי כיסא גלגלים ,היום ברוך השם אני כבר בלי הכסא ובלי הברזלים מדדה על רגל אחת אבל מסתדרת ועושה הכל בבית.כולל הטיפול באמא,שתביני שהבן הצעיר שלי בתקופה הזאת נאלץ לטפל בי ובאמא שלי אני מצדיעה לו אין דברים כאלה למרות שאני הייתי מקלחת אותה פשוט לא היה מי שיעשה זאת היא גם לא היתה נותנת לאף אחד . למה בעצם אני מספרת לך את זה כייון שאמא אין לי כדי שתבין מה קורה איתי ואין לי אותה כדי לשתף אותה בדברים של הלב .לכן אני חושבת שזה הזמן להכיר מישהו כדי שיהיה לי מישהו לשים את הראש בסוף היום המתיש. ובכלל שיהיהאת מי לשתף .

 

[ליאורלילי]

ג'ולי יקרה, החיים עוד לפנייך

את לא צריכה להתנצל, את צעירה וגם אם יש לך ילדים ונכדים, מגיעה לך זוגיות אם זה מה שאת רוצה. נכון שאת מטפלת באמך אך עלייך למצוא עזרה עבורה כדי שגם החיים שלך יתמלאו באהבה ובתמיכה אישית. מקווה עבורך שתמצאי את שביל הזהב ולא תשכחי גם את מה שג'ולי צריכה כל הכבוד לך על המסירות בטיפול באמך!! בשורות טובות, טובה

 

[julie5505]

מודה לכולם על התמיכה

עד לפני שבועיים כשהייתי מדברת עם חברה או כלמיני אנשים אף אחד לא באמתיכל להבין אותי במה מדובר ובמה זה כרוך ,ופתאום הגעתי לפורם הזה שהוא היום בעיני קרש הצלה בשבילי וכל האנשים המקסימים שמזדהים איתי ויודעים על מה אני מדברת מה כואב לי.אני באמת שמחה על כך .

 

[julie5505]

כל הכבוד?

ליאורלילי יקרה, כשאומרים לי כל הזמן כל הכבוד אני נזכרת במה שחברה שלי אמרה לי . יש לי חברה שלושים וחמש שנים החברה המקסימה הזו בגיל שש עשרה עלתה על אופנוע עם ידיד שלה והם עשו תאונה שבה החברה שלי נשארה משותקת ביד וברגל סיפור מאוד עצוב היא מאה אחוז נכה עלכסא גלגלים.הבחורה הזאת עם כל הנכות שלה חזקה בצורה מדהימה היא נשואה עם 2 בנים מקסימים ובעל מדהים אבל ההתמודדות שלה עם החיים לא פשוטה בכלל אף פעם היא לא נתנה לנו לחברות לראות את הנכות שלה ,ויום אחד ישבתי איתה כשהייתי אחרי הניתוח וישבתי על כסא גלגלים ורק אז באמת באמת הבנתי איך היא מתמודדת עם החיים,ואז אמרתי לה את יודעת אני מצדיעה לך מורידה בפנייך את הכובע כל הכבוד .אז היא צחקה לי ואמרה איזה כל הכבוד ג'ולי על מה את מדברת יש לי ברירה אני בהישרדות כל החיים אני מנסה כל יום להתמודד אז אין פה את המילה כל הכבוד. ואז ירד לי האסימון כל אחד שרואה או שומע אותי אומר לי כל הכבוד לך שאת מטפלת באמא שלך זה נכון מצד אחד אבל מצד שני זה לא משהו שאני בחרתי בחיים זה משהו שנכפה עלי מקורח המציאות לא יכלתי נפשית לשים את אמא בבית אבות וגם היום קשה לי מאוד לחשוב על זה אבל זה כמובן בא על חשבון החיים שלי ושל משפחתי אז כל הכבוד?.....אולי אני באמת לא מרגישה כך.וזה מה שעצוב. חוסר ההשלמה הזאת.

 

[ליאורלילי]

מותר להגיד כל הכבוד

את בחרת לטפל באימך, לא כל אחד מחליט החלטה כזו אמיצה ולכן כל הכבוד! גם לי אומרים בכל מיני מצבים כל הכבוד כי מתכוונים שההתמודדות שלנו במצבים קשים ראויה לציון. לא אנו בחרנו את המצבים האלה , אך הבחירה שלנו איך להתמודד ולא להפנות עורף ולא לברוח ממה שצפוי וגם ההקרבה של חיינו, כל זה ראוי לציון. אני מאחלת לך שתזכי לזוגיות מוצלחת ואהבה ובמקביל תמשיכי לטפל ולדאוג לכל המשפחה מאמך ועד הנכדים. שבת שלום, טובה

 

[julie5505]

שבת שלום טובה יקרה

|שלא תביני אותי לא נכון תודה על התמיכה על העידוד ועל המילים הטובות,אני מבינה למה את מתכוונת אבל יש ימים שאני פשוט מיואשת לא יצאתי כל היום מהבית כי לא היה מי שישמור על אמא אפילו חצי שעה ובימים כאלה אני נשברת . אני אוהבת את אמא שלי מאוד ויעשה הכל כדי שיהיה לה טוב מה לעשות שיש לי רגעים של שבירה . באהבה רבה ג'ולי

 

[ענתי44]

שבת שלום יקירה

קראתי את חילופי הדברים בינך ובין טובה. ראשית החברה הטובה שלך מדהימה ואת לא יודעת כמה כוח קיבלתי כשקראתי אותך מספרת עליה. שנית, אני מבינה אותך שאת לא חשה שאת עושה משהו ראוי לשבח כשאת מטפלת באמא ושאת שלמה עם כך (כמוני כמוך ) אולם בהחלט את ראויה לשבח ולאמירת כל הכבוד. את חייבת להביא עזרה. את לא יכולה ממש לבדך . אני זוכרת כשפעם הייתי "כלואה" בבית כי לא היה מי שישאר עם אמא שלי וכתבתי על כך בפורום. ממש הרגשתי כמו ציפור שבורת כנפיים שאינה יכולה להמריא לנדוד במחוזות קסומים. אני לפעמים, כשאני רוצה קצת לצאת ולא להישאר בבית יוצאת עם אמא. מטיילת איתה או יושבת איתה בבית קפה. ברוב הקרים זה טוב. כאשר תהיה לך עזרה תוכלי לצאת ולטייל ולחיות. אני זוכרת פעם שהיה מפגש שלנו בקניון עזריאלי ואחותי הגיעה להישאר עם אמא, היה לי כל כך טוב לשוטט בין מאות אנשים זרים ולא להיות בלחץ לחזור מהר הביתה כי אמא חוזרת ממרכז היום ושנהניתי לא רק מהמפגש אלא מהזמן בלי אמא. אני אוהבת את אמא שלי מאוד אבל לפעמים צריך גם להיות רחוק . להיות בראש טוב. בלי לנשום אלצהיימר. שתהיה לך שבת נעימה . הלוואי והיית קרובה. יכולת להשאיר את אמא אצלנו ולצאת לך קצת.

 

[ליאורלילי]

מי כמונו מבין אותך....

 

[ענתי44]

אני כל כך מבינה אותך ומזדהה

גרשון, מייסד הפורום תמיד נהג לומר שכולנו באותה סירה. והאמת שמהפורום הנפלא הזה יצאו חברויות בחיים. זכינו לפגוש אנשים מדהימים. מקווה שתהיי בקו הבריאות, אבל אם יקרה משהו אל תמשכי את זה ותלכי לטפל בעצמך. למדתי על בשרי כמה זה מסוכן. כבר קרה לי שלא הלכתי מהר למיון, לא אחרי שנדרסתי ולא כשדיממתי מאוד,כי לא היה מי שיהיה עם אמא וסיכנתי את עצמי. כדי שתוכלי לטפל באמא את חייבת בראש ובראשונה לשמור על עצמך. כשאני עמדתי לפני כשנתיים לפני ניתוח בטן מורכב שהשבית אותי חודשיים העברתי את אמא לתקופה הזו לבית אבות, בו יש מרכז יום שהיא הולכת אליו. הבן שלך רואה את המסירות של אמא שלו ולכן טיפל בכן מכל הלב, שתחזירי לו בדברים טובים כמו בעזרה בבוא היום עם ילדיו. אני כל כך מבינה את הגעגוע לאמא שלך. האמא שהיתה. כי האמא החולה אי אפשר לשתף בדברים, להתייעץ, בטח לא לקבל תמיכה. וזה רק מכאיב יותר ברגעים של מצוקה וגם ברגעים שמחים. יקירה, רק משהו טכני. את עונה לכל מי שמגיב לך בפתיחת נושא חדש. זה מקשה לענות לך. כשאת רוצה לענות לתגובה אליך תלחצי מתחת לתגובה

 

[julie5505]

תודה על העידכון ענתי

 

[julie5505]

ענתי יקרה

עצוב לי לדעת שאמא סובלת כך אבל מנחם אותי לדעת שיש לה בת כמוך מדהימה סבלנית וסובלנית שברגעי מצוקה יודעת גם להנעים ולהמתיק לאמא את הסבל. ליבי איתך.

 

[zs1957]

ברוכה הבאה ג'ולי

קראית את כל מה שכתבת ואני יוכלה לספר לך מנסיוני האישי כבת לחולת אלצהיימר שהלכה עלולמה לפני כמעט 4 שנים. הטיפול בחולה דמנטי דורש מאתנו פילטרופיות מוחלטת יחד עם זאת עלייך להמשיך בחייך וחשוב מאד כי תמצאי בן זוג שתוכלי לשוןחח אתו על נושאים אחרים משהו לבלות אתו לשים עליו את הראש כאשר את תשושה. זה דורש ממך החלטה אמיצה ליצוק תוכן לחייך. עלייך לקחת מטפלת סיעודית שתטפל באמך לאציל עליה את הסמכויות ולנמשיך בחייך. את מקריבה את חייך למען אמא, הנכדים הילד ומה אתך איפה את? מגיעה גם לך לחיות., להניות עם בן זוג. כאשר תכנס לביתך מטפלת תוכלי להתפנות לזוגיות חדשה. עד אז לא תעשי כלום חוץ מאשר לקטר. אני טיפלתי באמא שלי 18 שנים, נהלתי שני בתים אחד שלי והשני של אמא כי הייתי אפוטרופסית וגם רציתי שאמא שלי תקבל את הטיפול הטוב ביותר.נהלתי זוגיות מעולם זה לא בא ע,ח המשפחה הבעל והילדים.קבלתי תמיכה מהמשפחה. מעוןלםפ לא חשתי ממורמרת ,או מבוזבזת או קורבן למלחה של אימי. החיים נמשכים. אסור שהטיפולבאמא יבוא על חשבון המשפחה,ועל חשבונך. לכן , ככל תשגיעי למסקנה שעלייך להאצלי סמכויות ולנמשיך בחיים טובים חייך יהיו יותר נעימים ופחות מתסכלים.