רוני אדמוני
New member
עניינים שבלב..
היי לכולם, שמי רוני , אני בת 23 והסיפור שלי הוא כזה.. אני וחבר שלי יחד כשנתיים וחצי. עבדנו יחד 7 חודשים במכירות באנגליה, חזרנו לארץ לחודשיים וחצי, ואז טסנו יחד לטיול בדרום אמריקה ל5 חודשים. הוא נשאר שם עוד חודש לאחר שחזרתי לארץ. במהלך הטיול, כבר די מההתחלה, היה לנו נורא קשה להיות כל כך הרבה זמן ביחד (במיוחד אחרי אנגליה..) והיינו רבים די הרבה. בשלב מסויים הריבים די פחתו אבל הרגשתי שאנחנו לא "כמו פעם". לאחר כחודש של הטיול היה לנו ריב ממש גדול בו בן זוגי אמר לי "אני לא אוהב אותך יותר". יש לציין שהוא מאוד אימפולסיבי ולעיתים כשהוא עצבני או פגוע יש לו נטיות להגזים או להוציא דברים מפרופורציה, אבל עדיין מאוד מאוד נעלבתי. בריב הזה גם אני לא הייתי בסדר. בסופו של דבר הוא סלח לי על מה שקרה והמשכנו הלאה. אבל מאותו רגע הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי. ואני גם לא ניסיתי כי הבנתי שהוא צריך את הזמן שלו. בערך חודש אחר כך, היה לנו שוב ריב גדול אבל הפעם-ממש שטותי. באמת על כלום. וברגע של עצבים הוא שוב אמר לי שהוא לא אוהב אותי ולא כיף לו איתי וכו' וכו'. 3 שבועות אחר כך, דיברנו על זה, הוא אמר לי שהוא כן אוהב אותי אבל הוא מרגישה שנורא קשה לו כי מצד אחד הוא לא יכול איתי ומצד שני הוא גם לא יכול בלעדיי. בערך חודש וחצי אחרי השיחה הזאת החלטתי שאני כן מנסה ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא לא ענה לי בחזרה. וזה קרה כמה פעמים. כמה ימים לאחר מכן רבנו, שוב על משהו שטותי, הוא בכלל היה עצבני על משהו אחר וזה יצא עליי. וביקש ממני להפסיק להגיד לו את זה ושאם הוא ירצה זה יבוא ממנו. אז הפסקתי. לנסות והוא לא אמר.. כאמור, חזרתי לארץ חודש לפניו (בהחלטה משותפת של שנינו, כי הרגשתי שאנחנו פשוט חייבים קצת ספייס וזמן להתגעגע) אז לפני שהתפצלנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. חזרתי לארץ, דיברנו כמעט כל יום בסקייפ, חיכיתי למשפט המיוחל-אבל הוא לא הגיע. הוא הגיע לארץ לפני שבועיים והחלטתי לשאול אותו על זה. הוא אמר שמה שהיה בטיול היה, וצריך להשאיר את זה בעבר. הוא אמר לי שהוא כן אוהב אותי אבל הוא הגיע למסקנה שהוא לא רוצה להגיד את זה כל יום וכל שיחת טלפון כי זה הופך לסתמי, והוא חושב שאם לא נגיד את זה כל כך הרבה זה יגרום לנו להראות את זה במעשים שזה הרבה יותר חשוב. וכשכן יתחשק לנו ונרגיש צורך אז כן נגיד אחד לשני שאנחנו אוהבים. אז מצד אחד אני מקבלת את זה ויש בזה אפילו משהו יפה לדעתי. מצד שני, אני יודעת שמלכתחילה זה לא הגיע מהמקום הזה, זה הגיע ממקום של כעס ואולי הוא באמת הרגיש שהוא לא אוהב אותי לתקופה מסויימת.. נורא קשה לי לשכוח שכמעט חצי שנה הוא לא אמר לי את זה ואפילו לא ענה לי כשאני אמרתי! אני ממש מבולבלת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב.. זה לגיטימי? למרות שמלכתחילה זה בא ממקום אחר בכלל? אני כן מרגישה שהוא אוהב אותי והוא מראה לי את זה ומחמיא לי כל הזמן, אבל נורא קשה לי לשכוח את מה שקרה. אשמח לעצה... תודה!
היי לכולם, שמי רוני , אני בת 23 והסיפור שלי הוא כזה.. אני וחבר שלי יחד כשנתיים וחצי. עבדנו יחד 7 חודשים במכירות באנגליה, חזרנו לארץ לחודשיים וחצי, ואז טסנו יחד לטיול בדרום אמריקה ל5 חודשים. הוא נשאר שם עוד חודש לאחר שחזרתי לארץ. במהלך הטיול, כבר די מההתחלה, היה לנו נורא קשה להיות כל כך הרבה זמן ביחד (במיוחד אחרי אנגליה..) והיינו רבים די הרבה. בשלב מסויים הריבים די פחתו אבל הרגשתי שאנחנו לא "כמו פעם". לאחר כחודש של הטיול היה לנו ריב ממש גדול בו בן זוגי אמר לי "אני לא אוהב אותך יותר". יש לציין שהוא מאוד אימפולסיבי ולעיתים כשהוא עצבני או פגוע יש לו נטיות להגזים או להוציא דברים מפרופורציה, אבל עדיין מאוד מאוד נעלבתי. בריב הזה גם אני לא הייתי בסדר. בסופו של דבר הוא סלח לי על מה שקרה והמשכנו הלאה. אבל מאותו רגע הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי. ואני גם לא ניסיתי כי הבנתי שהוא צריך את הזמן שלו. בערך חודש אחר כך, היה לנו שוב ריב גדול אבל הפעם-ממש שטותי. באמת על כלום. וברגע של עצבים הוא שוב אמר לי שהוא לא אוהב אותי ולא כיף לו איתי וכו' וכו'. 3 שבועות אחר כך, דיברנו על זה, הוא אמר לי שהוא כן אוהב אותי אבל הוא מרגישה שנורא קשה לו כי מצד אחד הוא לא יכול איתי ומצד שני הוא גם לא יכול בלעדיי. בערך חודש וחצי אחרי השיחה הזאת החלטתי שאני כן מנסה ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא לא ענה לי בחזרה. וזה קרה כמה פעמים. כמה ימים לאחר מכן רבנו, שוב על משהו שטותי, הוא בכלל היה עצבני על משהו אחר וזה יצא עליי. וביקש ממני להפסיק להגיד לו את זה ושאם הוא ירצה זה יבוא ממנו. אז הפסקתי. לנסות והוא לא אמר.. כאמור, חזרתי לארץ חודש לפניו (בהחלטה משותפת של שנינו, כי הרגשתי שאנחנו פשוט חייבים קצת ספייס וזמן להתגעגע) אז לפני שהתפצלנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. חזרתי לארץ, דיברנו כמעט כל יום בסקייפ, חיכיתי למשפט המיוחל-אבל הוא לא הגיע. הוא הגיע לארץ לפני שבועיים והחלטתי לשאול אותו על זה. הוא אמר שמה שהיה בטיול היה, וצריך להשאיר את זה בעבר. הוא אמר לי שהוא כן אוהב אותי אבל הוא הגיע למסקנה שהוא לא רוצה להגיד את זה כל יום וכל שיחת טלפון כי זה הופך לסתמי, והוא חושב שאם לא נגיד את זה כל כך הרבה זה יגרום לנו להראות את זה במעשים שזה הרבה יותר חשוב. וכשכן יתחשק לנו ונרגיש צורך אז כן נגיד אחד לשני שאנחנו אוהבים. אז מצד אחד אני מקבלת את זה ויש בזה אפילו משהו יפה לדעתי. מצד שני, אני יודעת שמלכתחילה זה לא הגיע מהמקום הזה, זה הגיע ממקום של כעס ואולי הוא באמת הרגיש שהוא לא אוהב אותי לתקופה מסויימת.. נורא קשה לי לשכוח שכמעט חצי שנה הוא לא אמר לי את זה ואפילו לא ענה לי כשאני אמרתי! אני ממש מבולבלת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב.. זה לגיטימי? למרות שמלכתחילה זה בא ממקום אחר בכלל? אני כן מרגישה שהוא אוהב אותי והוא מראה לי את זה ומחמיא לי כל הזמן, אבל נורא קשה לי לשכוח את מה שקרה. אשמח לעצה... תודה!