עניין של נימוס

[לעולם לא תדעו מי אני]

עניין של נימוס

כשאני מתארחת אצל חברים ומציעים לי מיני מאכלים, אני לרוב מסרבת. אחרי שאני מסרבת בנימוס, "לא, תודה", "כבר אכלתי", "מחכה לי ארוחה גדולה בבית". כשממש לוחצים עליי, אני פונה לברירת המחדל ואומרת, "לא, תודה. אני אלרגית". בהתחלה השתמשתי בתירוץ הנ"ל, רק כשנדחקתי לקיר, אולם לאחרונה אני מוצאת את עצמי משתמשת בו שוב ושוב. מה אתם אומרים על זה וכמה מנומס הוא, התירוץ?

 

[הַמוֹרָה שוּלָה]

../images/Emo6.gif אני מודה שזה מקורי.

הנושא שהעלת הוא באמת בעייתי. איך מסרבים בנימוס... כל השפטים שכתבת אכן מנומסים מספיק קחי בחשבון שיש מקומות שלא יעזור שום דבר, הם יציעו וימשיכו להציע ואולי אף יראו בזה עלבון במידה ולא תאכלי משהו. לכן אפשר לקחת משהו קטן (בהנחה שזה כיבוד) או באמת להסביר למארחים שאת לא רעבה ושזה לא שהאוכל לשהם לא טעים, או שאת שומרת על דיאטה וכו'. רק מה שכן, אם את משתמשת במשפט האלרגיה שלך, את תצטרכי לזכור טוב טוב לא לאכול את זה בפעם הבאה שתהיי שם, כי אז... יהיה באמת לא נעים אם המארחים יזכרו זאת.

בתיאבון

 

[Moonshadow Rogue]

לסרב?

נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח... מה יותר פשוט מזה?

לא, סתם

אני בדרך כלל מבהיר שאני צריך לשמור על הגזרה (ולמי שמכיר את אבא שלי שסובל מבעיות משקל אני מוסיף - "אחרי הכל, זה בגנים שלי להיות שמן אז אם אני לא אשמור..." - למרות במציאות יש לי בעיות תיאבון חמורות ששומרות על הגזרה שלי בשבילי

)

 

[adidushim]

להגיד שאת אלרגילת זה לא פרקטי

מהסיבות שנתנו קודמיי. הכי טוב כנראה זה לטעום מעט וזהו.