עניין מטריד

[טוּלִיפּ שָׁחוֹר]

נראה לי ש... ../images/Emo68.gif

אני לא יודע אם יש תשובות לשאלות כאלה, אבל לגבי המקרה של המסילה, חשבתי שיותר נכון לא להסיט אותה: (ולצורך העניין אני מתעלם כרגע ממספר האנשים 3 לעומת 1)

העובדה שהרכבת תפגע במישהו ולא תפגע במישהו אחר היא נתונה מראש, כלומר כך או כך תהיה גם "פגיעה" בבני אדם וגם "הצלה" של בני אדם - במילים אחרות, אי אפשר לזקוף לזכותו או לחובתו של המתבונן לא את העובדה שמישהו ינצל בסופו של דבר ולא את העובדה שמישהו יפגע בסופו של דבר, כי שני הדברים יקרו.

קל לראות שמי שלא יסיט את הרכבת ישאר - קרוב לוודאי - עם תחושה קשה ועם נקיפות מצפון האם כן או לא היה צריך להתערב או לעשות משהו (בקשר למי שנפגע בסופו של דבר מהרכבת), ובלי ספק *לא* ייחס לעצמו תחושות הירואיות על אי העשיה שהובילה באופן עקיף להצלתו של מישהו שגם ככה לא היה מועמד לפגיעה מבחינת הגורל.

לעומת זאת, מי שכן מסיט את הרכבת, ומצדיק את מעשהו ("נאלצתי לעשות... על מנת ש..."), הרי שבעצם הצידוק [היומרני] הוא מנצל בצורה צינית את העובדה [הנתונה מראש] שמישהו ניצל על מנת להקנות למעשה מעמד הירואי! הקורבן במקרה הזה (מי שנפגע מהרכבת), הונח לא רק על מזבח ההצלה של חברו שניצל (כמו שהיה בתרחיש א') אלא גם על מזבח ההאדרה והצידוק המוסרי של מסיט הרכבת! אותו אדם שביצע את הפעולה, עוד עלול לצאת מהאירוע בתחושה היהירה והפטרונית ש"בזכותו" הדבר "הנכון" קרה, הגורל נמנע, ולראיה - מישהו ניצל!

גם אם המצב היה שונה - קטר שעומד לפגוע בשני אנשים ולך יש אפשרות או לעמוד מנגד או להציל רק אחד מהם (כלומר סה"כ 3 אפשרויות) - עדיין אני לא חושב שהיתה תשובה *מוסרית* ברורה, למרות שכן יש תשובה "מתמטית" במקרה הזה (=להציל אחד, לא חשוב את מי). הסיבה היא, שוב, שההצלה של אדם מעניקה מעמד הירואי, אשר יש בו טעם לפגם בהתחשב בהקשר הטרגי שבו הדבר היה כרוך בחריצת הגורל של מישהו אחר.

(או שלא?

) לגבי הסיפור עם יגאל עמיר... טוב, האמת לא התכוונתי להגיב על זה, אבל בגדול אני מניח שאפשר היה לקחת את אותם הטיעונים (כלומר, שההירואיות שהוא משליך על עצמו מדגישה את אי המוסריות של הרצח) - רק מה, כל הדיון המקורי התבסס על הנחת יסוד איך לומר... שנויה למדי, אם נהיה מנומסים.

 

[אמיר96]

להיפך

נראה לי שדוקא המעשה הקל לעשות הוא לא לעשות כלום. האמת - אני חושב שזה מה שרוב האנשים היו עושים, כולל אני, למרות שאני לא חושב שזה היה המעשה הנכון לעשות. כשאתה נמצא לבד, ואין מאחוריך מערכת שמגבה אותך, ויש לך ברירה בין שתי אפשרויות כשבשתיהן יגרם מוות, בדרך כלל תבחר באפשרות של לא לעשות כלום, לדעתי. לגבי מה שאמרת בסוף - האם הבנתי נכון? תעדיף לא להציל אף אחד מאשר להציל רק אחד? וזאת מטעמים של צניעות?

 

[טוּלִיפּ שָׁחוֹר]

אבל זה שזה קל... ../images/Emo102.gif

...לא אומר בהכרח שזה לא הדבר הנכון לעשות! אני חושב שניסיתי להגיד שאי העשייה במקרה הזה מכבדת את הדילמה המוסרית שכרוכה בסיטואציה, ומנציחה את המורכבות שלה הן בעיני האדם המעורב והן בעיני החברה (גם אם מדובר רק במחשבה היפותטית בדיעבד, אחרי שהרכבת כבר התנגשה), ולעומת זאת הבחירה בהסטת הרכבת - כלומר הכרעה לאחד הכיוונים, בליווי הצטדקות בלתי נמנעת כלשהי - מבטלת את הדילמה ומזלזלת במורכבות שלה, באמצעות התנשאות מוסרית של מי שהחליט. [אבל מאד יכול להיות שאני טועה]

לגבי הדוגמה של להציל אחד או לא להציל אף אחד, לא אמרתי שהתשובה הסופית היא לא להציל אף אחד, אני מתאר לעצמי שבפועל הרבה אנשים ואולי גם אני כן היו מצילים אחד, אבל כן אמרתי שמבחינה מוסרית קשה להצדיק את הבחירה ואת ההעדפה של אחד על פני האחר, במיוחד כשאתה בתור המציל גוזר קופונים בכל מקרה על חשבון זה שלא הצלת.

[אני עוד שניה נרדם]

 

[האיש שלא היה שם]

הפניות

אני אתן קטע חשוב שעוסק בנושא חיי אדם אחד לטובת אחר, בלי להתעסק בדימיון ובשוני בין המקרים "שניים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב" (בבא מציא, ס"ב) חוץ מהקטע עצמו בגמרא יש גם נספלים של עגנון ( שלצערי חמק מזכרוני שמו..) והמאמר "על שתי הסעיפים" של אחד העם שבו אגב גם מוזכר הקטע על השור.. תעשה את זה מעניין, לך לאנשים חכמים מאיתנו.