שאלה קשה
היחס שלי לפרץ הוא די אמביוולנטי. אם תלך אחורה בפורום, תמצא הודעה שלי שבה הסתייגתי מהחזרתו למפלגה, גם אם זה אמור להיות מקומו הטבעי. עמיר פרץ נוטה לעתים קרובות לריטוריקה קיצונית ומוגזמת. כיו"ר ההסתדרות הוא אמנם הצליח לשקם את מעמדה (השביתה האחרונה זכתה לסולידריות מפתיעה למדי) אך הוא פגע במשק יותר מכפי הדרוש, ולא רק משום עקשנותו של ביבי. פרץ טוען שהשקפתו הכלכלית היא לא "אדומה", אלא שהוא תומך בהפרטה ובמשק חופשי עם האיזונים והבלמים של תנאי עבודה הוגנים, מדיניות רווחה ויחסים תקינים עם עבודה מאורגנת - למעשה המצע של הניו-לייבור וגם המצע שלנו. מהבחינה הזו הוא זוכה לתמיכתי. גם האוריינטציה שלו - פרץ נתפס כאיש שהגיח ממעמד הפועלים של שדרות למעלה, ואני חושב שחסרה במפלגה דמות איכותית שלא תייצג אליטיזם. ומצד שני, פרץ קצת מפחיד אותי. אם הוא נבחר כיו"ר הוא יצטרך לנהל עניינים שהם יותר מהסתדרות, ומלבד הצהרות עמומות בעד השלום ונגד הטרור שהיו כלליות ולא התייחסו בעצם לשום דבר קונקרטי, לא ידוע דבר על עמדותיו. התנהלותו הייתה כוחנית אני בהחלט מוצא את פרץ עדיף על פואד ועל ברק, שעשו טעויות איומות כיושבי ראש המפלגה. זה לא שאין להם מקום במפלגה, אבל אני חושב שהם אינם מתאימים כמנהיגים ראשונים. לפחות לא לבינתיים. הייתי שמח אם פרס, וילנאי ופרץ יתאחדו ביניהם. פרס הוא מדינאי דגול אך יש בו אליטיזם שלא מאפשר למפלגת העבודה לפנות לציבור. וילנאי נראה כאיש מצוין אך הוא סובל מחוסר כריזמה. ואת בעיותיי עם פרץ כבר ציינתי. אם הם ילכו ביחד כשוילנאי או פרץ בראש, אתמוך בהם.