עמיר לב בתמונע, 26/4
אם מישהו במקרה עוק אחרי היסטורית ההודעות שלי לאחרונה, אז הוא בטח שם לב שאני הולכת לדי הרבה הופעות בתקופה האחרונה. התדירות היא משהו כמו 2-3 הופעות בשבוע, ולפעמים אפילו יותר. זה הגיע למצב שבו חברים כבר לא שואלים אותי "עשית משהו אתמול בערב?", או "מה עשית אתמול בערב?", אלא "איזו הופעה ראית אתמול בערב?". בחלק ניכר מהפעמים התשובה שלי לשאלה הזו שלהם זוכה להרמת גבה מצידם, מאחר והם לא מכירים את שמות האומנים שלהופעות שלהם אני הולכת. אבל על עמיר לב הרבה שמעו. אני לא בטוחה שהיו יודעים לנקוב בשמות של שירים שלו, אבל לפחות את השם שמעו. האמת היא שגם אני לא ממש הייתי מסוגלת לנקוב בשמות של שירים, או אפילו לזמזם אותם או לזהות אותם, אבל שמעתי עליו בתקופה האחרונה כל כך הרבה המלצות וסופרלטיבים שהחלטתי שאני צריכה לבדוק את העניין באופן אישי. אז לראשונה מזה הרבה מאד זמן, באתי להופעה בלי להכיר מראש את השירים או את האומן. טבולה ראסה, כפי שאומרים. הערב התחיל בשיחה לתמונע, בניסיון להזמין שולחן לי ולעוד 3 חברים שבאו איתי. כנראה שהייתי תמימה למדי, משום שהאמנית שב21:30 עוד יהיו שולחנות - "אין יותר שולחנות פנויים". אז ישבנו על המדרגות. וזה היה נהדר. זו בסך הכל היתה הפעם השלישית שלי בתמונע, ונראה לי שבפעם הבאה אולי אלך ישר למדרגות, אפילו אם יהיו שולחנות פנויים. זווית הראייה מושלמת, אין אף אחד שמסתיר, ואם זו בכל מקרה הופעה בישיבה ולא כזו שמתאים לעמוד בה ולרקוד - נחמד להתבונן על הכל מלמעלה ולקבל פרספקטיבה קצת אחרת. מכיוון שלא הכרתי את השירים, הקדשתי הרבה יותר תשומת לב למילים. ומשיר לשיר, הרגשתי שעמיר לב מספר לי סיפור. ידיד שדיברתי איתו עכשיו על ההופעה טען שהוא מצייר ציור במילים במילים שלו, ואני מסכימה. ישבתי שם נפעמת, מרותקת, נרגשת. ומאדם ציני שכמותי לא קל להוציא כזה רצף של מילים, תאמינו לי. מכיוון שלא הכרתי את המוזיקה, תשומת הלב שלי, שבדרך כלל מוקדשת לעניינים כמו השוואה בין הביצועים בדיסק לביצועים בהופעה, התפרשה הפעם על אלמנטים נוספים. למשל, שמתי לב לחשיבות העצומה של התאורה. ניסיתי לדמיין הופעה ללא תאורה, או עם תאורה חד ממדית, שלא משתנה ושלא מתפתחת, ואין לי ספק שההנאה שלי כצופה וכמאזינה היתה פוחתת. קצת חששתי שבגלל שאני מגיעה להופעה שאני לא יודעת שומדבר עליה אני אשתעמם, ושמחתי לגלות שלא רק שלא השתעממתי, אלא שהזמן פשוט טס. סוף ההופעה הגיע מהר, מהר מדי אפילו. אני מתנצלת שאני לא יודעת לספר אילו שירים בוצעו בהופעה.. המעט שאני יכולה לחלוק הוא שבהדרן עמיר עלה בהתחלה ושר 2 שירים לבד, ואז עוד שיר עם אמיר צורף ואסי ששון, שלמרבה השמחה ביקש שיסיימו עם "אריה ורותי" (וו-הו! אני אפילו יודעת שם של שיר אחד..). תודה רבה ליפית על הכרטיס, נהניתי עד מאד.
אם מישהו במקרה עוק אחרי היסטורית ההודעות שלי לאחרונה, אז הוא בטח שם לב שאני הולכת לדי הרבה הופעות בתקופה האחרונה. התדירות היא משהו כמו 2-3 הופעות בשבוע, ולפעמים אפילו יותר. זה הגיע למצב שבו חברים כבר לא שואלים אותי "עשית משהו אתמול בערב?", או "מה עשית אתמול בערב?", אלא "איזו הופעה ראית אתמול בערב?". בחלק ניכר מהפעמים התשובה שלי לשאלה הזו שלהם זוכה להרמת גבה מצידם, מאחר והם לא מכירים את שמות האומנים שלהופעות שלהם אני הולכת. אבל על עמיר לב הרבה שמעו. אני לא בטוחה שהיו יודעים לנקוב בשמות של שירים שלו, אבל לפחות את השם שמעו. האמת היא שגם אני לא ממש הייתי מסוגלת לנקוב בשמות של שירים, או אפילו לזמזם אותם או לזהות אותם, אבל שמעתי עליו בתקופה האחרונה כל כך הרבה המלצות וסופרלטיבים שהחלטתי שאני צריכה לבדוק את העניין באופן אישי. אז לראשונה מזה הרבה מאד זמן, באתי להופעה בלי להכיר מראש את השירים או את האומן. טבולה ראסה, כפי שאומרים. הערב התחיל בשיחה לתמונע, בניסיון להזמין שולחן לי ולעוד 3 חברים שבאו איתי. כנראה שהייתי תמימה למדי, משום שהאמנית שב21:30 עוד יהיו שולחנות - "אין יותר שולחנות פנויים". אז ישבנו על המדרגות. וזה היה נהדר. זו בסך הכל היתה הפעם השלישית שלי בתמונע, ונראה לי שבפעם הבאה אולי אלך ישר למדרגות, אפילו אם יהיו שולחנות פנויים. זווית הראייה מושלמת, אין אף אחד שמסתיר, ואם זו בכל מקרה הופעה בישיבה ולא כזו שמתאים לעמוד בה ולרקוד - נחמד להתבונן על הכל מלמעלה ולקבל פרספקטיבה קצת אחרת. מכיוון שלא הכרתי את השירים, הקדשתי הרבה יותר תשומת לב למילים. ומשיר לשיר, הרגשתי שעמיר לב מספר לי סיפור. ידיד שדיברתי איתו עכשיו על ההופעה טען שהוא מצייר ציור במילים במילים שלו, ואני מסכימה. ישבתי שם נפעמת, מרותקת, נרגשת. ומאדם ציני שכמותי לא קל להוציא כזה רצף של מילים, תאמינו לי. מכיוון שלא הכרתי את המוזיקה, תשומת הלב שלי, שבדרך כלל מוקדשת לעניינים כמו השוואה בין הביצועים בדיסק לביצועים בהופעה, התפרשה הפעם על אלמנטים נוספים. למשל, שמתי לב לחשיבות העצומה של התאורה. ניסיתי לדמיין הופעה ללא תאורה, או עם תאורה חד ממדית, שלא משתנה ושלא מתפתחת, ואין לי ספק שההנאה שלי כצופה וכמאזינה היתה פוחתת. קצת חששתי שבגלל שאני מגיעה להופעה שאני לא יודעת שומדבר עליה אני אשתעמם, ושמחתי לגלות שלא רק שלא השתעממתי, אלא שהזמן פשוט טס. סוף ההופעה הגיע מהר, מהר מדי אפילו. אני מתנצלת שאני לא יודעת לספר אילו שירים בוצעו בהופעה.. המעט שאני יכולה לחלוק הוא שבהדרן עמיר עלה בהתחלה ושר 2 שירים לבד, ואז עוד שיר עם אמיר צורף ואסי ששון, שלמרבה השמחה ביקש שיסיימו עם "אריה ורותי" (וו-הו! אני אפילו יודעת שם של שיר אחד..). תודה רבה ליפית על הכרטיס, נהניתי עד מאד.
