עמדת קרב - מתי ?

[רן גוגיטסו]

זה שאני יודע שקיימת אפשרות מספיקה

כמו שאני יודע שאני יכול לשבור למישהו את המיפרקת אם אני תופס לו את הראש ומסובב בבת אחת, אבל לא נראה לי שאני אעשה את זה אי פעם (אלא אם הייתי חייל ביחידת קומנדו, אז גם הייתי משתדל להתקיף ראשון). אני מכיר בכך שיש עימותים ברחוב שיש בהם הדרדרות הדרגתית כזו (גם אם מהירה), ושצורה אחת לעצור את זה זה לתקוף ראשון. אם אצטרך, אני אדע שקיימת כזו אפשרות. מתי אחשוב שאני צריך להשתמש בה? לפי המצב שמתפתח.

 

[דו קרב]

מפרקת תשבור , ולתקוף

ראשון לא תתקוף. עכשיו לך תסביר את זה למפוני הגוש. אין לי תשובה למה. אולי מצפון, אופי.

 

[רן גוגיטסו]

לא הבנת: שניהם דוגמה לאותו דבר!

אני יודע שקיימת אפשרות לעשות את שניהם, אבל לא נראה לי שאעשה זאת אלא אם אעמוד עם הגב לקיר. העובדה שאני יודע שקיימת אפשרות לא מחייבת אותי לעשות את זה כל הזמן. עוד אני יודע שאפשר לעקור עיניים, למעוך למישהו את הלסת עם הברך שלי ולשבור לו את כל השיניים כשהוא שוכב על הגב על הקרקע ועוד שאר דברים. האם אני מתכנן לעשות את זה בקרב? לא. אני ממש לא מתכונן לעשות את זה, אלא במצב שכלו כל הקיצין ואני בסכנת חיים ברורה ומיידית. לא כל מי שמחזיק אקדח מתכונן לירות מחסנית שלמה לתוך הראש של מישהו רק בגלל ויכוח. אפשר להשתמש באקדח גם רק כדי לעצור ולא להרוג, למרות שהאפשרות הזו קיימת.

 

[דו קרב]

טענתי שהם לא אותו דבר. יש לפני

התריגר ויש אחרי.

 

[רן גוגיטסו]

נכון שיש לפני הטריגר ואחרי הטריגר

מה שאני אמרתי זה שגם לפני וגם אחרי אתה תתאים את הפעולה שלך למצב. יש פעולות קיצוניות, ויש מתונות יותר. המצבים המתונים יותר נפוצים יותר מהמצבים הקיצוניים, ולכן ברוב המקרים תשתמש בפתרונות מתונים ולא קיצוניים, בין אם לפני שהטריגר קרה ובין אם אחרי.

 

[ש מים]

לא צריך שום עמידה

עמידה היא רק יציאה לפעולה. כמו שכתב דו-קרב למעלה (טוב, לא בדיוק "כתב", אבל אני מסכים לעקרונות שכתב

). "עמידה" היא מחוייבות לפעולה מסויימת. בנינג'וטסו יש מספר רב של "עמידות מוצא", אחת מהן (שלדברי שיהאן יעקב חזן היא הקשה ביותר, בשל העקרונות שצריכה להכיל) היא דווקא זו שנראית הכי קלה ופשוטה: "שיזן-טאי", "עמידה טבעית". עמידה זו מאפשרת לך לנוע ולזוז לכל מקום ולכל עמידה אחרת. העקרונות הן כמו אלו שכתב דו-קרב (גוף רפוי, ידיים רפויות, מבט ער. "רפיון-דרוך"...

).

 

[רן גוגיטסו]

שתי בעיות בעמידה טבעית

1. מצב הרגליים: אתה לא יציב לדחיפה לאחור כי הרגליים שלך מקבילות. מצב הרגליים בעמידת מתפלל כפי שתיארתי הוא יותר דומה לעמידת מוצא בסיסית (רגל אחת לפנים ורגל אחת קצת לאחור עם עקב מורם). 2. מצב הידיים: הידיים שמוטות למטה לצידי הגוף, ולוקח זמן להעלות אותן למעלה. בעמידת המתפלל שתיארתי, הידיים כבר נמצאות למעלה.

 

[דו קרב]

רן, עמידה רגילה זו לא עמידת דום.

בעמידת מתפלל אתה בעצם תבצע שינוי לעמידה אלכסונית עם התקיפה. בנוגע לידיים יש את עניין המרחק שאמרתי בתחילה, חוץ מזה ....לא יודע משהוא לא יוצר אצלי סימפתייה לפוזה. אצלי עמידה רגילה היא עם רגל קצת קדימה, קצת אלכסון ומשקל על רגל אחורית.

 

[רן גוגיטסו]

צודק שלא מדובר בעמידת דום

אלא בעמידה יותר מוכנה, אבל עדיין. אם אתה חושב שזה טוב לעמוד עם רגל אחת קצת קדימה ואחת קצת אחורה, מה שצריך עוד לעשות זה להעלות את הידיים לאיזור החזה ולא בצורה מאיימת כמו של מתאגרף. אולי לא כף אל כף כמו מתפלל, אבל כן איכשהו להחזיק אותם שם למקרה שתצטרך להגיב מהר. גם כשהידיים שלך למעלה, הן יוצרות מין מחסום בינך לבין היריב.

 

[דו קרב]

על זה כבר הסכמתי.

 

[ש מים]

לכן זו "עמידה קשה"

דורשת המון תרגול, כדי לעבור למצבים שונים, בהתאם לצורך (ומבלי שהיריב ירגיש).

 

[רן גוגיטסו]

אז למה לא לאמץ עמידה יותר נוחה?

כזו שקל לך להגיב ממנה, אבל עדיין לא מאיימת על היריב, כמו זו שהצעתי?

 

[erezinna]

כיוון ששיהאן יעקב חזן צודק

לא לחינם הוא המליץ על העמידה הזו כעמידת מוצא בהיותה העמידה בעלת מגוון האפשרויות הגגול ביותר במצב של אי וודאות גבוה. אמנם גם אני נוטה לכיוון ההמלצה של yin אשר באופן מעניין זהה להמלצה של המורה שלי (יד לרוחב החזה ויד ליד הסנטר - קצת בדומה ל"נזירים"), אבל עמידת "שיזן טאי" תהיה מספיק טובה לכל מצב. בעמידה זו עומדים רפויים עם ברכיים מכופפות מעט ועם רוח דרוכה. היריב ירגיש שאתה דרוך עעוקב אחר כל פעולה שלו ומצד שני לא יהיה בעמידה דבר אותו יוכל לפרש כמאיים. במידה ותותקף, גם אם ההתקפה מהירה מאד, תמיד יהיה לך הרבה זמן לנוע מעט ולא להיות שם כלל. אם תחפוץ להגיש או לא להגיב להתקפה כזו - הדבר נתון לשיקולך, אבל בכל מקרה היריב לא יוכל לדעת כלל מתוך העמידה מהן כוונותיך - דבר שיכול להגביר את חששו. נכון הדבר שעמידה זו דורשת "אומץ" מסויים לעמוד מול יריב פוטנציאלי עם ידיים שמוטות, אבל, כמו בכל דבר - תרגול יביא לתוצאות. מצטער על אורך התשובה, אבל חשבתי שמורה שלי לשעבר שהוא בין האנשים שאני מעריך ביותר עד היום בנושאי ידע ויישום בלחימה ראוי לה. תודה ,ארז.

 

[רן גוגיטסו]

מצב הידיים לאורך החזה וליד הסנטר

בדומה ל"האדם החושב" היא צורה נוספת של לשמור את הידים למעלה ולא שמוטות לצדדים (רק שקשה לשמור בעזרתן מרחק מהיריב כשהידים שלך במצב זה, כי הן צמודות אליך). אני חושב שאם ידי היריב נמצאות למעלה, כדאי שגם שלך יהיו שם באיזור. הייתי אולי עומד עם ידיים שמוטות רק כשידי היריב גם הן למטה. ללא ספק צריך לתרגל את המצבים השונים, בלי קשר לאיזו עמידה תבחר, מה גם שלא תמיד אתה יכול לבחור כי עלולים להתקיף אותך בהפתעה בלי שתתכונן והידיים שלך באמת יהיו למטה. רן.

 

[ש מים]

המשך

רן, בהמשך למה שכתבתי קודם: עמידת "שיזן-טאי" יכולה לשמש (ואכן משמשת בד"כ) כ-"עמידת מוצא לעמידת הגנה/התקפה" (או, אולי זה ישמע יותר מובן, אם כי עבורי זה לא כ"כ מדוייק: "עמידת מוצא לעמידת מוצא").

 

[ש מים]

../images/Emo45.gif ארז, כל הכבוד!

אני בטוח שיעקב היה שמח לדעת שיש לו תלמיד (גם אם "לשעבר") כמוך! חבל שאנו לא מכירים (ושלא יצא לנו לעבוד ביחד וללמוד ביחד). ולרן: הנה, קיבלת תשובה מלאה, הרבה יותר טובה ומפורטת מכפי שאני הייתי יכול לכתוב.

דבר נוסף (קטן) שאולי ניתן להוסיף לדברים המחכימים של ארז הוא: "עמידות המוצא" (אם אפשר לקרא להן ככה) בבודו-טאיג'וטסו משקפות הרבה יותר מאשר "כוונה הגנה/התקפה" (ואגב, כבר כתבתי על זה כאן: יש עמידות התקפיות יותר ויש הגנתיות יותר). הרבה פעמים על הבנאדם (לא רוצה להשתמש במילה "לוחם". כי זה נשמע לי פלצני מדי, ובטח ובטח שזה נשמע לי יומרני ופלצני אחרי שקראתי את הכתבה המצויינת במעריב של סופ"ש על ארז צוקרמן ה-

...) הניצב בפני עימות להיות "גמיש" (מחשבתית ותנועתית-תגובתית) לאפשרויות תגובה שונות לחלוטין. עמידת "שיזן-טאי" (והמצב הנפשי העומד מאחוריה) נותנים את הגמישות הזו, בצורה הטובה ביותר לטעמי. ש.

 

[Yin]

אף פעם!

עמידה / תנוחה מגבילה את יכולת התנועה רק למספר אפשרויות מצומצם ומצריכה זמן להתנעה, זמן שלא קיים אם האיום הוא ממש מיידי. תנועה קטנה ברגליים, כאילו הליכה במקום, פעם רגל ימין קדימה ופעם רגל שמאל קדימה עוזרת להיות מוכן לתנועה לכל כיוון תוך המנעות ממשקל כפול. ידיים ניתן לשלב או להניח אותן בתנוחה כמו של אדם שמתבונן בתמונה (כף יד על הסנטר והשניה על המרפק של הראשונה). עדי

 

[דו קרב]

קצת שחצני לא ?

 

[Yin]

למה?

 

[דו קרב]

לא יודע, הפוזה, נראית מקוממת משהוא.