סאלי תדמור
New member
עם מי אפשר להתאמן?
שלום לכם אנשים יקרים
משהו ש - tomahok כתב העלה בי מחשבות. כתבת: "נקווה שלא ניפול על כאלה שמתיימרים להיות קואצרים....כמו שאומרים פסיכולוגים בגרוש." ואם זה בסדר, אני משתמשת במה שכתבת בתור דוגמא לנושא רחב יותר: ממי אפשר להתאמן? האם אפשר להתאמן רק עם מאמן טוב? האם אפשר להתקדם לעבר מטרותינו רק עם מאמן טוב? אני חושבת שלא. אני חושבת שאפשר להתאמן עם כל אדם כמעט, וגם לא רק עם מאמנים. קצת כמו מה ש"נמה בשנתה" כתבה על הקשר בין אימון לחברות. ברור שכולנו המאמנים שואפים ומנסים ורוצים ועושים מה שאנחנו יכולים כדי להיות מאמנים טובים יותר. לא זו השאלה. אני לא חושבת שזה צריך להיות אחרת (אשמח גם לא להסיט את הדיון לשם - האם כל המאמנים טובים מספיק - זה דיון חשוב, אבל אחר לחלוטין). רובנו- גם המאמנים וגם אנשים אחרים - אנחנו גם מתאמנים. ואז השאלה עם מי אפשר להתאמן רלוונטית לכולנו. אני חושבת שהאימון מגיע בעיקר מהמתאמן. מהרצון שלו/שלנו לשינוי. אם אנחנו רוצים לבחון את חיינו, את ההתנהלות שלנו, אנחנו צריכים מעט מאוד פידבק חיצוני. ויכולים להשתמש בהצלחה בכל מיני סוגים של פידבק. אפשר להקשיב וללמוד ממה שילדים אומרים, שכנים במדרגות, אפשר ללמוד ולקבל רעיונות מסרטים, ספרים. אפשר ללמוד על הצלחה מתחום אחד שבו אנחנו מצליחים (אם יש לנו תחום ספורטיבי זה נפלא) ולהסיק מזה איך אפשר להצליח בתחום אחר. במקרה כזה אנחנו מתאמנים מעצמנו - מחלק אחר שלנו, שמצליח, בתחום אחר. אפשר להתאמן וללמוד מצפיה באנשים אחרים מצליחים או אפילו מנסים. אפשר ללמוד גם ממאמן מתחיל, ממורה בתחום אחר. יש לנו גם התנגדות לשינוי, לאימון. משהו טבעי שניתן להתגבר עליו אם שמים אליו לב. התנגדות היא לא רעה - היא מנגנון הגנה טוב - אבל שווה להיות ערים לה, ולבדוק אם לפעמים היא פועלת בהגזמה או כאשר אנחנו כבר לא צריכים אותה. למשל, ישב אצלי לא מזמן על הספה אדם שהגיע להתאמן, מורה לפלדינקרייז. הספה הזו היא מאוד יפה ואלגנטית, אבל אם להגיד את האמת - לי אישית היא לא מספיק נוחה. רוב האנשים אוהבים אותה, אבל אני לא (היא היתה הכי טובה מכל החנויות...). אז המורה הזה ראה שאני קצת זזה באי נוחות. והוא אמר לי שהספה לא טובה לי. ואני בהתחלה נפנפתי אותו. בנימוס כמובן. הודיתי לו על ההערה ואמרתי שאני אבדוק אפשרויות אחרות. והמשכנו לדבר. ואחרי כמה זמן הוא אמר שלדעתו כסא יהיה לי טוב יותר. ואז הודיתי לו שוב והמשכנו, אבל בעצם אני לא ממש הקשבתי לו. במקרה היתי מרוכזת במשהו אחר - בו - אבל עדיין, עניין אותי אח"כ לשים לב איך נפנפתי את היעוץ שהוא רצה לתת לי. באמצע הפגישה הוא אמר שהוא לא ממשיך את הפגישה עד שאני לא עוברת לכסא. עכשיו הקשבתי! והבאתי כסא, והוא סידר לי גם כרית במקום המתאים. זה היה מדהים! מזמן לא היה לי כל כך נוח. ומאז כמובן שאני מאמנת על הכסא. למרות שקניתי ספה מאוד יפה. וזו היתה דוגמא לאיך אפשר ללמוד מכל אחד, וגם איך אנחנו לפעמים דוחים אימון/יעוץ גם כאשר הם יכולים מאוד להועיל לנו. עד כאן... אשמח לשמוע מה דעתכם.
שלום לכם אנשים יקרים
