עם ישראל שט
או: שטותי שטותי ספינתי, או: רחפת הבלהות החוב"תית יש לי פחד מטיסות.ממטוסים, נו. לא זה היה אנדרסטייטמנט. יש לי את האמאמאמו של הפוביות ממטוסים. איך אני אסביר את זה? אולי יעזור שבעלי עשה כבר את העולם במאה ושמונים הקפות וצבר מיילג' שמאפשר לי לחרוש את כלללל העולם בטיול הכנה ושוב-בטיול עצמו,ואני מתה לטייל,מתה מתה,אבל אני עוד פה? יעזור לכם שהייתי בחיל- אויר? ובזה זה מתמצה? יעזור להסבר שהפעם האחרונה שטסתי הייתה לפני חמש עשרה שנה? לארצות הברית? ואני והטייס היחידים שנשארנו ערים כל הדרך? יעזור לכם שיכולתי לכתוב ספר רק על המגוחכות הנ"ל? יעזור לכם שפעם שכנעתי חבר אומלל לשוט ברחפת שמונה שעות במקום לטוס חצי שעה לקפריסין? בעצם על זה אני חייבת לכתוב .. אז- אני מאוד אוהבת לטייל. ופעם, לפני שהיה לי בעל ,היה לי חבר שגם רצה לטייל.בלונדון. נורא רצה. רצה רצה... אבל איתי זה לא יצא-מהסיבות המפורטות למעלה. הוא כנראה היה נורא נחמד אילי, או אהב אותי באיזשהו אופן חריג, בכל אופן הוא הסכים לשוט איתי ברחפת כדי שנוכל ביחד לטייל בקפריסין. שקפריסין זה הכי חוצלארצי שניתן להגיע באיזשהו ויאקל ששט, מבלי להזדקן בשנה, עד שמגיעים. הגענו לנמל חיפה, בשעה היעודה, ארוזים ומצוחצחים. כבר בעת ההרשמה לרחפת, הודיעו לנו שמזג האויר קצת עצבני היום, ונתנו לנו כבונוס סוכריות למציצה נגד בחילות. התעלמנו מהשאלה הטיפשית והמיותרת שנשאלנו:,”אם אנו רוצים להעביר את הנסיעה למועד אחר”,(מה הם מטוטמים ?הם לא רואים שארזנו??) ועלינו על הרחפת. רחפת, למי שלא יודע, זה כמו סירת מנוע קטנה, שתפסה תחת,ובמקום להסיע שני נוסעים:מליין וחתיכה,בדרך כלל, יש בה מקום לאיזה ארבע מאות איש.(אף אחד לא מליין ואף אחת לא חתיכה) יש ברחפת מעיין סלון גדול, כזה, או בעצם אולם קולנוע, כזה, שבו מסודרים הכיסאות לנוסעים, שורות שורות, רק שבמקום שיש בו את מסך הקולנוע-זה סוף הסירה. לדעתנו, הרחפת יועדה במקור לניסויים באסירים, נידונים למוות, אבל בנמל חיפה שכרו אותה תמורת שתי דרכמות ליממה, בקומינה פצץ. כל התיירים שבאו לשם באותו יום, הגיעו ישר מהבדיחות על ה"עמך" כל החבר'ה מהצ'חונה בחוב"ת עילית היו שם... ואנחנו.... משה, משורה שלוש עשרה צעק לשרה, משורה שבע לזרוק לו ת'גרעינים... בחייאת שרה... שרה שאגה לו, שהם השאירו את הגרעינים אצל תרצה המלעונה.... וכיוצא באלה... השתדלנו, והתעלמנו מההפרעות, והתיישבנו לנו במקומות שהצוות היווני,שבא ישר מאתר הצילומים של "זורבה היווני"הושיב אותנו שם. הצוות,בעצם, נראה כמו הפקודים של קפטן ביינס מ"קו אונידין, יורדי ים אמיתיים כאלו... ת'ישבנו וחיכינו... התניעו את המנועים ... סירת המנוע עם השיגעון גדלות התרוממה לה בקול ענות לא כל כך חלשה מעל הגלים, ויצאה משובר הגלים של נמל חיפה. כאן גם משה,ושרה, וגם הבן דוד של משה וגם שרה וגם אמש'לה וגם כולם... החלו כצפוי להעביר חוויות ביניהם בזמן אמת-מה שהתחרה יפה מאוד בקול המנוע. יצאנו לים הפתוח. עם הטיפוס על הגל הראשון, נשמעו מהאולם קולנוע השט צרחות כיף כאלו:יווו איזה כיף!!!לונהפארק!!!כמו גני התערוכה ב"אנקונדה",... וזה באמת דמה קצת ל"אנקונדה"... אחרי חמש דקות של עליות וירידות מטורפות, של חמישה מטר למעלה, ושבעה למטה, במורדות הגלים, באנקונדה של היציאה מנמל חיפה, משה, וחיים,ושרה נעשו קצת שקטים... לאחר עשרים דקות של אנקונדה, שקט מוחלט שרר באולם הקולנוע של רחפת הבלהות החוב"תית... אחרי חצי שעה שמעו אך רק את הקולות הבאים:בהההההעעעעעעע (ורישרוש של שקית הקאה)מכיוון כיסא 13 (לשעבר שרה) ו-בבגגרגררררעעעעעעע(ורישרוש של שקית הקאה מכיוום כיסא 312 (לשעבר הבת דודה של המלעונה) חיים הירקרק חמק לו באיזה עניין לתקשר עם המעקה של הסיפון העליון... תרצה המלעונה נראתה לי באותו רגע מה זה חכמה, על זה שנשארה בבית... גם אני, כשלעצמי לא טמנתי את ידי בשקית ההקאה. לאחר שכיליתי את זעמי בשקית החמישית, ביקשתי מזורבה ולהקתו עוד תגבורת. זורבה? זורבהההה???? מסתבר שהצוות של קפטן ביינס /זורבה היווני, נעשו רעבים משהו... ולנגד עינינו הכלות, פתחו שולחן... מה זה שולחן... לעולם לא אשכח את הריח... נקניקים....זיתים... הם יודעים לאכול החברה האלה.... ...... שמונה השעות הארוכות של חיי ביליתי על סיפונה של ספינת הבלהות החוב"תית.. הקרינו שם סרט שעד היום,כשאני רואה אותו...בא לי להקיא את נשמתי ... ולכן אני מנועה להגיד את שמו, מפחד ללכלך את המקלדת. החבר שלי נשאר חבר שלי עוד כמה חודשים,כמה אצילי מצידו.... אבל הפוסט-טראומה הכריעה גם אותו לבסוף... וזהו. הצעה ידידותית- אומרים לכם רחפת- תגידו לאאאאאאאא!!!!
או: שטותי שטותי ספינתי, או: רחפת הבלהות החוב"תית יש לי פחד מטיסות.ממטוסים, נו. לא זה היה אנדרסטייטמנט. יש לי את האמאמאמו של הפוביות ממטוסים. איך אני אסביר את זה? אולי יעזור שבעלי עשה כבר את העולם במאה ושמונים הקפות וצבר מיילג' שמאפשר לי לחרוש את כלללל העולם בטיול הכנה ושוב-בטיול עצמו,ואני מתה לטייל,מתה מתה,אבל אני עוד פה? יעזור לכם שהייתי בחיל- אויר? ובזה זה מתמצה? יעזור להסבר שהפעם האחרונה שטסתי הייתה לפני חמש עשרה שנה? לארצות הברית? ואני והטייס היחידים שנשארנו ערים כל הדרך? יעזור לכם שיכולתי לכתוב ספר רק על המגוחכות הנ"ל? יעזור לכם שפעם שכנעתי חבר אומלל לשוט ברחפת שמונה שעות במקום לטוס חצי שעה לקפריסין? בעצם על זה אני חייבת לכתוב .. אז- אני מאוד אוהבת לטייל. ופעם, לפני שהיה לי בעל ,היה לי חבר שגם רצה לטייל.בלונדון. נורא רצה. רצה רצה... אבל איתי זה לא יצא-מהסיבות המפורטות למעלה. הוא כנראה היה נורא נחמד אילי, או אהב אותי באיזשהו אופן חריג, בכל אופן הוא הסכים לשוט איתי ברחפת כדי שנוכל ביחד לטייל בקפריסין. שקפריסין זה הכי חוצלארצי שניתן להגיע באיזשהו ויאקל ששט, מבלי להזדקן בשנה, עד שמגיעים. הגענו לנמל חיפה, בשעה היעודה, ארוזים ומצוחצחים. כבר בעת ההרשמה לרחפת, הודיעו לנו שמזג האויר קצת עצבני היום, ונתנו לנו כבונוס סוכריות למציצה נגד בחילות. התעלמנו מהשאלה הטיפשית והמיותרת שנשאלנו:,”אם אנו רוצים להעביר את הנסיעה למועד אחר”,(מה הם מטוטמים ?הם לא רואים שארזנו??) ועלינו על הרחפת. רחפת, למי שלא יודע, זה כמו סירת מנוע קטנה, שתפסה תחת,ובמקום להסיע שני נוסעים:מליין וחתיכה,בדרך כלל, יש בה מקום לאיזה ארבע מאות איש.(אף אחד לא מליין ואף אחת לא חתיכה) יש ברחפת מעיין סלון גדול, כזה, או בעצם אולם קולנוע, כזה, שבו מסודרים הכיסאות לנוסעים, שורות שורות, רק שבמקום שיש בו את מסך הקולנוע-זה סוף הסירה. לדעתנו, הרחפת יועדה במקור לניסויים באסירים, נידונים למוות, אבל בנמל חיפה שכרו אותה תמורת שתי דרכמות ליממה, בקומינה פצץ. כל התיירים שבאו לשם באותו יום, הגיעו ישר מהבדיחות על ה"עמך" כל החבר'ה מהצ'חונה בחוב"ת עילית היו שם... ואנחנו.... משה, משורה שלוש עשרה צעק לשרה, משורה שבע לזרוק לו ת'גרעינים... בחייאת שרה... שרה שאגה לו, שהם השאירו את הגרעינים אצל תרצה המלעונה.... וכיוצא באלה... השתדלנו, והתעלמנו מההפרעות, והתיישבנו לנו במקומות שהצוות היווני,שבא ישר מאתר הצילומים של "זורבה היווני"הושיב אותנו שם. הצוות,בעצם, נראה כמו הפקודים של קפטן ביינס מ"קו אונידין, יורדי ים אמיתיים כאלו... ת'ישבנו וחיכינו... התניעו את המנועים ... סירת המנוע עם השיגעון גדלות התרוממה לה בקול ענות לא כל כך חלשה מעל הגלים, ויצאה משובר הגלים של נמל חיפה. כאן גם משה,ושרה, וגם הבן דוד של משה וגם שרה וגם אמש'לה וגם כולם... החלו כצפוי להעביר חוויות ביניהם בזמן אמת-מה שהתחרה יפה מאוד בקול המנוע. יצאנו לים הפתוח. עם הטיפוס על הגל הראשון, נשמעו מהאולם קולנוע השט צרחות כיף כאלו:יווו איזה כיף!!!לונהפארק!!!כמו גני התערוכה ב"אנקונדה",... וזה באמת דמה קצת ל"אנקונדה"... אחרי חמש דקות של עליות וירידות מטורפות, של חמישה מטר למעלה, ושבעה למטה, במורדות הגלים, באנקונדה של היציאה מנמל חיפה, משה, וחיים,ושרה נעשו קצת שקטים... לאחר עשרים דקות של אנקונדה, שקט מוחלט שרר באולם הקולנוע של רחפת הבלהות החוב"תית... אחרי חצי שעה שמעו אך רק את הקולות הבאים:בהההההעעעעעעע (ורישרוש של שקית הקאה)מכיוון כיסא 13 (לשעבר שרה) ו-בבגגרגררררעעעעעעע(ורישרוש של שקית הקאה מכיוום כיסא 312 (לשעבר הבת דודה של המלעונה) חיים הירקרק חמק לו באיזה עניין לתקשר עם המעקה של הסיפון העליון... תרצה המלעונה נראתה לי באותו רגע מה זה חכמה, על זה שנשארה בבית... גם אני, כשלעצמי לא טמנתי את ידי בשקית ההקאה. לאחר שכיליתי את זעמי בשקית החמישית, ביקשתי מזורבה ולהקתו עוד תגבורת. זורבה? זורבהההה???? מסתבר שהצוות של קפטן ביינס /זורבה היווני, נעשו רעבים משהו... ולנגד עינינו הכלות, פתחו שולחן... מה זה שולחן... לעולם לא אשכח את הריח... נקניקים....זיתים... הם יודעים לאכול החברה האלה.... ...... שמונה השעות הארוכות של חיי ביליתי על סיפונה של ספינת הבלהות החוב"תית.. הקרינו שם סרט שעד היום,כשאני רואה אותו...בא לי להקיא את נשמתי ... ולכן אני מנועה להגיד את שמו, מפחד ללכלך את המקלדת. החבר שלי נשאר חבר שלי עוד כמה חודשים,כמה אצילי מצידו.... אבל הפוסט-טראומה הכריעה גם אותו לבסוף... וזהו. הצעה ידידותית- אומרים לכם רחפת- תגידו לאאאאאאאא!!!!
