על שליטה וילדים

על שליטה וילדים

קראתי את המשפט היפה של אושו:
"אם אתה אוהב פרח
אל תקטוף אותו
כי אם תקטוף אותו הוא ימות ויפסיק להיות
מה שאתה אוהב כלכך,
לכן אם אתה אוהב פרח, תן לו לחיות.
כי אהבה לא באה לבטא שליטה,
אהבה באה לבטא הערכה"

ואני חשבתי על הילדים שלנו בהקשר למשפט הזה,
עד כמה אנו מאפשרים להם להיות,
בלי שליטה, בלי ציפייה, בלי רצון שלנו שאנו שמים עליהם?
עד כמה אנו בנסיוננו להכתיב את דרכם
קוטפים את הפרחים/ילדים שלנו
ולא מאפשרים להם לחיות?
מה דעתכם?
 
חתיחת שאלה הבאת כאן


כשראיתי אותה אתמול ידעתי שיש לי מה לחשוב על זה ויצאתי ליום שלם של עשייה
הבקר שבתי לשאלה.
הבקר שבתי אחרת כי המטען האישי בתוכי פנימה, זה שמלווה אותי מאמש בנסיבות שנוצרו אולי גם באחריוית- מפחיד וכואב.


בכל מה שקשור לבן שלי יש לי קושי.
אין לי תשובה
לא מצליחה להתבונן באופן אובייקטיבי.

מנסה לראות את הצד שלו לא מצליחה לגמרי... אובדת.
 
ילדים הם בהחלט אתגר

אנחנו יכולים לעשות רק את מיטב יכולתנו...
לא יותר ולא פחות
 
שליטה..

הצורך שלנו בשליטה הוא גדול.
אבל אפשר למתן אותו
.לגביי הילדים אני עושה כל מה שאני יכולה וברור שלא תמ י ד זה מצליח
.אבל עושים מה שיכולים ומישתדלים.
לפעמים
 
למעלה