האזרח נמרוד
New member
על שופטים ומושבעים
לא מזמן סיימתי לקרוא ספר מומלץ לכל המתעניין בתחום המשפטים, ספר שיחות עם חיים כהן ז"ל, שהספיק להיות עורך דין פרטי, להכין את החוקים הראשונים של המדינה, לשמש כיועץ משפטי לממשלה, לכהן כשר המשפטים ואחר כך כשופט בבית המשפט העליון. מדובר באדם משכיל ורחב אופקים שפירסם ספרים במגוון נושאים, החל מהיסטוריה ועד לאומנות, ולא היה משפטן יבש כלל וכלל. הוא גדל במשפחה חרדית וחזר בשאלה, עד למצב שבו הוא הגדיר את עצמו כאתאיסט מוחלט ואפיקורס גמור. העתקתי למחשבי מספר קטעים מעניינים מהספר, ובעקבות הדיון שהיה פה בעבר על שופטים ומושבעים והפרומואים לשידורים של 'חוק וסדר' בערוץ 1 לאחר סיום האולימפידיה, חשבתי להביא אותו לדיון: " ש: אשאל שאלה - כדהיוט ולא כמשפטן - ואנסח אותה בפסוק המפורסם של קהלת: "מקום המשפט, שמה הרשע". לאמור, אולי בכלל צריך להנהיג שיטה, שבה אין המשפט כובל את השופט, אלא משפט של מושבעים, שיתבסס על הצדק הטבעי, בלי להיכנס לשאלה המדויקת על מהות הצדק הטבעי? והרי פעמים רבות יש לאדם רושם שהוא נכנס למין לבירינט בבית-המשפט, בגלל הפרוצדורה המשפטית. ת: חכמים כבר ראו שהמשפט פותח פתח לעשות צדק, אלא שצריך לדעת איפה הפתח. אני מתנגד מאוד למושבעים מפני שהם עוורים ואינם מסוגלים למצוא את הפתח. גם לפני חבר מושבעים מתנהל משפט עם כל הבעיות של דיני ראיות ועם כל סדרי הדין והפרוצדורה המשפטית. בזה המושבעים אינם שונין מן השופטים. ההבדל בין השופט המקצועי ובין המושבעים הוא במיומתנו של השופט לעשות צדק, או ליתר דיוק לעשות משפט צדק, ואילו אצל המושבעים זה עניין של מזל ושל מקרה, לגבי כל אחד מחבר המושבעים. איני על מה הוא כועס ועל מה הוא שמח ומה נטיותיו והשקפות-העולם שלו. ש: ואצל השופט? ת: שופט מיומן לעשות משפט ולהסיח דעתו מדברים חיצוניים. למשל, הוא מוכשר להבין בין ראיה רלוואנטית ובין ראיה בלתי-רלוואנטית. אצל המושבעים עלול להיות קובע שהאיש הנאשם בגניבה או בשוד שכב לפני כן עם האשה שאינה נשואה לו. השופט ידוע שזה בלתי-רלוואנטי ולא יתן כלל דעתו לכך. המושבעים, לעומת זאת, עלולים להיות מושפעים דווקא מעניין צדדי זה. עם זאת, נכון שמקום המשפט יכול להיות מקום הרשע. "ויקו למשפט והנה משפח" זה נכון, לא רק מפני שהשופט הוא בשר-ודם והוא יכול לטעות, והוא אפילו יכול להיות רשע, אלא גם מפני שאי-אפשר למנוע שהמשפט, ובעיקר המשפט הפרוצדוראלי - שצריך להיות טוב ומתאים לכלל החברה - יחטיא את המטרה בעניין מסוים הנוגע לאדם אחד, היוצא מגדר הכלל. כבר אריסטו ראה זאת. (...) לפני מושבעים - רואים זאת לפעמים בסרטים - עושים עורכי הדין כל מיני להטוטים ומשתדלים להשפיע בכל מיני דרכים פרימטיביות, ואילו את השופט עליך לשכנע בדבר משפט. עליך למצוא לך חוק ואסמכתאות (...) " מתוך "חיים כהן שופט עליון - שיחות עם מיכאל ששר" בהוצאת כתר, הדפסה חמישית, 1989.
לא מזמן סיימתי לקרוא ספר מומלץ לכל המתעניין בתחום המשפטים, ספר שיחות עם חיים כהן ז"ל, שהספיק להיות עורך דין פרטי, להכין את החוקים הראשונים של המדינה, לשמש כיועץ משפטי לממשלה, לכהן כשר המשפטים ואחר כך כשופט בבית המשפט העליון. מדובר באדם משכיל ורחב אופקים שפירסם ספרים במגוון נושאים, החל מהיסטוריה ועד לאומנות, ולא היה משפטן יבש כלל וכלל. הוא גדל במשפחה חרדית וחזר בשאלה, עד למצב שבו הוא הגדיר את עצמו כאתאיסט מוחלט ואפיקורס גמור. העתקתי למחשבי מספר קטעים מעניינים מהספר, ובעקבות הדיון שהיה פה בעבר על שופטים ומושבעים והפרומואים לשידורים של 'חוק וסדר' בערוץ 1 לאחר סיום האולימפידיה, חשבתי להביא אותו לדיון: " ש: אשאל שאלה - כדהיוט ולא כמשפטן - ואנסח אותה בפסוק המפורסם של קהלת: "מקום המשפט, שמה הרשע". לאמור, אולי בכלל צריך להנהיג שיטה, שבה אין המשפט כובל את השופט, אלא משפט של מושבעים, שיתבסס על הצדק הטבעי, בלי להיכנס לשאלה המדויקת על מהות הצדק הטבעי? והרי פעמים רבות יש לאדם רושם שהוא נכנס למין לבירינט בבית-המשפט, בגלל הפרוצדורה המשפטית. ת: חכמים כבר ראו שהמשפט פותח פתח לעשות צדק, אלא שצריך לדעת איפה הפתח. אני מתנגד מאוד למושבעים מפני שהם עוורים ואינם מסוגלים למצוא את הפתח. גם לפני חבר מושבעים מתנהל משפט עם כל הבעיות של דיני ראיות ועם כל סדרי הדין והפרוצדורה המשפטית. בזה המושבעים אינם שונין מן השופטים. ההבדל בין השופט המקצועי ובין המושבעים הוא במיומתנו של השופט לעשות צדק, או ליתר דיוק לעשות משפט צדק, ואילו אצל המושבעים זה עניין של מזל ושל מקרה, לגבי כל אחד מחבר המושבעים. איני על מה הוא כועס ועל מה הוא שמח ומה נטיותיו והשקפות-העולם שלו. ש: ואצל השופט? ת: שופט מיומן לעשות משפט ולהסיח דעתו מדברים חיצוניים. למשל, הוא מוכשר להבין בין ראיה רלוואנטית ובין ראיה בלתי-רלוואנטית. אצל המושבעים עלול להיות קובע שהאיש הנאשם בגניבה או בשוד שכב לפני כן עם האשה שאינה נשואה לו. השופט ידוע שזה בלתי-רלוואנטי ולא יתן כלל דעתו לכך. המושבעים, לעומת זאת, עלולים להיות מושפעים דווקא מעניין צדדי זה. עם זאת, נכון שמקום המשפט יכול להיות מקום הרשע. "ויקו למשפט והנה משפח" זה נכון, לא רק מפני שהשופט הוא בשר-ודם והוא יכול לטעות, והוא אפילו יכול להיות רשע, אלא גם מפני שאי-אפשר למנוע שהמשפט, ובעיקר המשפט הפרוצדוראלי - שצריך להיות טוב ומתאים לכלל החברה - יחטיא את המטרה בעניין מסוים הנוגע לאדם אחד, היוצא מגדר הכלל. כבר אריסטו ראה זאת. (...) לפני מושבעים - רואים זאת לפעמים בסרטים - עושים עורכי הדין כל מיני להטוטים ומשתדלים להשפיע בכל מיני דרכים פרימטיביות, ואילו את השופט עליך לשכנע בדבר משפט. עליך למצוא לך חוק ואסמכתאות (...) " מתוך "חיים כהן שופט עליון - שיחות עם מיכאל ששר" בהוצאת כתר, הדפסה חמישית, 1989.