על רשימת ה"צריך"

העיוור

New member
על רשימת ה"צריך"

יש בחיים שלי הרבה "צריך". מדובר בדברים שנדמה לי שאני חייב לעשות (או להיות) במסגרת החיים שלי. לרוב אני לא מודע באופן מלא לכך שאני מגדיר דברים מסוימים כצורך, אבל הם בכל זאת מפעילים אותי באופן יומיומי, ולכן יש בי רצון לרשום אותם. המטרה בכתיבת הרשימה הזאת היא לאתגר את עצמי, לעורר דיאלוג פנימי – האם באמת אני צריך את אותם דברים? למה? בשביל מי?

1. צריך למצוא בן זוג – אחרת זה עלול להיראות כאילו יש בי משהו לא נורמלי או מתפקד. אני מודע לזה שיש אנשים שמרגישים שהם צריכים זוגיות כדי להיות מאושרים, אבל אני מופעל בעיקר על ידי התחושה שאני צריך להיות "בסדר".
2. צריך לאהוב ולהיות נאהב באופן מוחלט – אני נוטה להיות פרפקציוניסט בהיבט החברתי, דבר שמייצר הרבה חוסר שקט. לא נוח לי עם זה שיש מערכות יחסים, שטחיות (אנשים שאני נתקל בהם לעיתים רחוקות) ומרכזיות (קרובי משפחה), שבהן הצד השני לא מתעניין בי או לא אוהב אותי. יש לי נטייה מוטעית לחשוב שכל הסתייגות הכי קטנה של מישהו מתפשטת במעגל החברתי כמו אש בשדה קוצים. גם התחושה שאני לא אוהב מישהו מעוררת בי חוסר נוחות.
3. צריך להיראות טוב – לפעמים אני מרגיש שלהיראות "ממוצע" (ובימים רעים, אני מאפיין את עצמי כמי שנראה פחות טוב מהממוצע) זה לא טוב מספיק, למרות שרוב האנשים שמסביבי גם לא נראים כמו אידיאל היופי. אני מרגיש כאילו יופי הוא תכונה משמעותית מאוד, ושאדם לא יפה הוא פחות טוב (כאן אני חייב להסתייג ולהוסיף שאני משתדל לא לשפוט אחרים על סמך המראה החיצוני שלהם. האם אני מצליח? כנראה חלקית).
4. צריך להרגיש טוב – הסעיף הזה מסובך לתיאור, דווקא משום שמדובר בצורך מאוד בסיסי בחיים שלי. כהסבר חלקי, אפשר לומר שקשה לי לקבל תחושות פחות חיוביות או קלות, ומאמץ אדיר מושקע בניסיון "להתאזן" ולהרגיש כמו שצריך. אצלי, למשל, זה בא לידי ביטוי בכך שהייתה לי נטייה להתעניין בכל ספר עזרה עצמית שהגיע לידיי.
5. צריך להפגין כוח – בהקשר של סעיף 2, יש לא מעט דברים שאני רוצה להראות לסביבה כדי להיות אהוב ומוערך, והמרכזי שבהם הוא הניסיון המתיש להיראות כמו אדם חיוני, חזק ומתפקד – ולחשוף כמה שפחות פגיעות. נדמה לי שיש בי נכונות בסיסית להראות לעולם גם את החולשות שלי, אבל תמיד יש לאן להתקדם.
6. צריך להצליח בחיים – אני מרגיש שחשוב לי להגיע להישגים רבים במקום העבודה, ורצוי גם למצב של פרסום ותהילה. יש בתוכי קול שאומר שלחיים אין משמעות אם לא מגיעים לעמדה של הצלחה. הקול הזה הולך ונעשה פחות דומיננטי, אבל הוא עדיין חלק מרכזי מהחיים שלי.
7. צריך להיות גברי / להיות נשית – אף על פי שויתרתי, לכאורה, על הצורך להיתפס כגבר טיפוסי, עדיין יש דברים רבים שקשה לי לעשות כי אני לא רוצה להיתפס כנשי, והייתי מעדיף להיות תואם יותר מבחינה חברתית למין שאליו נולדתי.

הרשימה הזאת גורמת לי להרגיש שאולי אפשר קצת להרפות. אולי רק נדמה לי שאני צריך להגיע לדברים מסוימים בחיים, ולא הכול באמת כל כך מחייב. למרות זאת, אי אפשר לשנות תפיסות יסוד כל כך בקלות, בתנועה חדה. בי, למשל, עדיין בוער הצורך להיות מאושר – ואולי זה אפילו דבר טוב. אבל רצוי לפחות להעלות שאלות: באמת צריך בן זוג? באמת צריך להיראות כמו דוגמן? באמת צריך להתפרסם? ואם התשובה לשאלה מסוימת היא כן – אז למה?
אני מאחל לעצמי, שבשנה הקרובה אצליח לרכך לפחות חלק מה"צריך" האלה, ולחיות יותר בשלווה.
 

Mist2

New member
לא עולה השאלה מי הוא אותו ׳אני׳ שצריך?

יש בכל הצריך הזה המון ׳אני׳ ...
&nbsp
&nbsp
 

Mist2

New member
אתה יודע שיש להניח

שאותו אחד שרשם "אני מאחל לעצמי, שבשנה הקרובה אצליח לרכך לפחות חלק מה"צריך" האלה, ולחיות יותר בשלווה"… זה אותו אחד שאומר "שצריך……וצריך…….."
&nbsp
&nbsp
 

העיוור

New member
זה נכון כמובן.

זאת הצבעה חשובה, מעניינת (אני קצת מרגיש אשם או טיפש כשאני קורא אותה אבל אני צריך לחשוב עם עצמי למה).
במקביל למה שאתה שואל אני לא יודע אם אני מצפה מעצמי להיות מנותק מהאני כל הזמן (הפעם יש בי מודעות לבחירה במילים "אני" ו"עצמי"). אולי זה בסדר שיש "אני" שמנסח מטרות. ללא אני, לא הייתי מתחיל לתרגל מדיטציה, למשל.
 

Mist2

New member
לא אמרתי שאתה אמור להיות מנותק

אני חייב לומר לך שגם אם היית רוצה לא היית יכול.
אבל יש אפשרות להתחיל ללמוד את המערכת שלך...
 

מודטחדש

New member
לדעתי, לא "צריך" שום דבר

דברים אחדים קורים בחיים ואחרים לא. יש דברים שקורים וחבל שקרו. יש דברים שלא קורים ומזל שלא קרו. אנחנו יכולים ליהנות ממה שקורה לנו לפי מה שאנחנו רוצים. אבל צריך???
 

העיוור

New member
קשה לי קצת עם התגובה

מכיוון שלדעתי התיאור שאתה מתאר הוא אידיאלי מדי.
כלומר - ודאי שבאמת באמת לא צריך כלום. רוב הדברים בעולם לא באמת נחוצים לנו עד כדי כך. אבל התודעה שלנו בנויה ככה שנדמה לנו שאנחנו כן צריכים אותם. מה עושים בנקודה הזו?
 

מודטחדש

New member
אין חיה כזו "אידיאלי מידי"

התודעה שלנו בנוייה להכיל את האינסוף. גם כשהיא מתפקדת ב-10% מהיכולת שלה, כמה זה 10% מאינסוף? מה עושים? מרחיבים את התודעה עד שהיא מכילה יותר מ-10%. עד שהיא פועלת במלוא אינסוף האחוזים שלה.
 

s i s u

New member
כשהמודעות ערה למחשבת הצריך היא יכולה לנטרל אותה ולחזור לעצמה

ואז ניתן לעשות כל מה שרוצים כשהבחירה תהיה לרוב בתחושה טובה.
(המילים מבלבלות ומשמשות להכוונה בלבד כי זה קורה מעצמו כמובן).
זו תחושת עוצמה כבירה וטבענו האמיתי.
&nbsp
&nbsp
כשהמודעות מודעת לעצמה/נשימה/הוויה/חיים/מציאות/רגע שבתוכה, זה החופש המוחלט.
אם לשם מועדות פניך נסה לזכור להיות מודע ככל הניתן, זה נגיש כל הזמן.
&nbsp
&nbsp
להיות מודע (למחשבה, למודעות ולחיים שמכילים אותם) זה תהליך שמשכו משתנה מאדם לאדם.
המחשבות שמנית הן וסנות חזקות בחברה לכן לרוב צריך סבלנות ואורך רוח.
השאלה "האם זה נכון?" כפי שהצעת היא גם אחת הדרכים להשתחרר מהן ולשחרר אותן.
בהצלחה :)
&nbsp
 

העיוור

New member
אני מסכים

מודעות "מרככת" המון מחשבות קשות, ביניהן גם מחשבות של צריך.
כתבת - "המחשבות שמנית הן וסנות חזקות בחברה..." - אני מניח שהייתה שגיאת הקלדה :) למה הכוונה?
&nbsp
 

s i s u

New member
vasana זו מילה באדוויטה שכוונתה נטיות. מולדות ו/או מותנות

בחברה בה אנו חיים יש הרבה מוסכמות (שלא אני ולא אתה הסכמנו עליהן)
שכדי להצליח צריך או כדאי
1. להיות עשיר
2. להיות בן/בת זוג/הורה
3. להיות יפה
4. ומה שמנית וכו' וכו'
&nbsp
האדם הוא תבנית נוף מולדתו ומחשבותיו ולכן חש לחץ (צורות שונות של תדרי כיווץ)
אם הוא לא עונה על אחד או יותר מהפרמטרים האלה.
&nbsp
אבל הפרמטרים האלה הם לא יותר ממחשבות.
ואתה מודע להן. יד המודעות על העליונה. מהתעלמות ממחשבות הצריך ועד צחוק פראי.
וגם המודעות היא חלק ממשהו יותר גדול אבל זה כבר קשור להארה ולא לפוסט שלך :)
&nbsp
אני בעצמי עדיין מתמודדת עם מחשבות צריך: לסיים איזה פרויקט ולהגיע להארה למשל..
שתיהן מחשבות ומיותרות בדיוק כמו מחשבות הצריך שלך.
לא קל :)
&nbsp
 

העיוור

New member
תודה על ההסבר :)

מצחיק, שחשבתי שאין דבר כזה וסנה ולמעשה יש לזה פירוש :)
אני מסכים שהפרמטרים של ה"צריך" הם לא יותר ממחשבות. ולהיות מודע או מודעת למחשבות זה אכן כוח. בארוחת החג (זה אירוע מאתגר עבורי) הרגשתי שאני מודע כל הזמן למחשבות שלי וזה בהחלט הפך את האירוע לקליל יותר. אפילו שמתי לב לכך שלפעמים, בטעות, אני אפילו נהנה.
אני מבקש להרחיב קצת את הדיון. אני מרגיש שהמודעות למחשבות היא תהליך בהחלט אפשרי כשאני לא נמצא במצב של סבל משמעותי. אבל מה קורה כשכן נמצאים במצב כזה? המודעות עדיין "מנצחת"? עדיין אפשר להיות מודעת למחשבות ולא להיסחף אחריהן?
 

s i s u

New member
אשיב לך מניסיוני

מופיע זיכרון מכאיב "שרודף אותי" המון זמן, גם בחלומות.
אבל יש יכולת לצפות בתוכן המכאיב ולהחליט מה לעשות איתו
(אין מי שמחליט, דברים קורים מעצמם, אבל לצורך העניין)
&nbsp
במקום להתעלם (הדחקה, הסחת דעת) שעובד לזמן קצר או להשבר (דכאון, בכי וכו')
בחרתי להתבונן (מודעות)
מודעות זו אופציה שקיימת עבור כל אחד, צריך רק לרצות להפעיל אותו
וזאת במקום רחמים עצמיים, התקרבנות, תלונתיות, ושאר רווחים מאיזורי הנוחות.
אין צורך ללמוד את זה כי כל אחד יודע מה זה. אתה מודע ליד שלך? זו אותה מודעות.
&nbsp
&nbsp
להבנתי מודעות זה גשר בין התוכן שעולה בו לבין המציאות בו שניהם עולים.
לכל אחד מהמילים יש מילים נרדפות ואפשר להגיע לזה בהמון הסברים שונים ומבלבלים
לכן נצמדתי להסבר שתפרתי לעצמי מתוך הידע והחוויות שצברתי במהלך הזמן.
&nbsp
&nbsp
איך זה עובד הלכה למעשה?
קודם אני משתמשת בקומון סנס- הי, מדובר בזיכרון, זה לא משהו שקיים עכשיו
עכשיו אני כותבת למישהו בפורום מדיטציה, ישובה לשולחני, אוכלת מלון, המזגן מרעיש.
הזכרון קיים אך ורק בזכות המודעות. אם אחשוב על פיל ורוד, המציאות תהיה פיל ורוד.
&nbsp
&nbsp
אבל מניסיוני שכל לבדו לא עוזר, כדאי לערב גם את שאר הגוף.
אז לקחתי את הזכרון ואפשרתי לו להיות, כלומר להניח ולתת לו לחלוף, זה הטבע שלו
עברתי דרך תחושות הכיווץ השונות שהזכרון מייצר בגופי ונכנסתי לזה עמוק, בלי פחד.
אחרי כמה זמן הזכרון המכאיב הפך לעבר. אם יחזור שוב, אחזור על התהליך שוב.
אור המודעות מטפל בכל בעיה.
עד שמתישהו מבינים שאין בעיות בכלל..אין "צריך". יש חופש מוחלט.
אבל פרה פרה.
&nbsp
הסברתי?
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

s i s u

New member
עוד דבר מאוד חשוב

עכשיו נכנסתי למדוט ושמתי לב שהמודעות ניטרלית ושתפה פעולה עם כל מה שעלה בתוכה. היא לא עושה סלקציה כמו מועדון ריקודים.
חיוך התפשט על פני. אם כך יאללה, שיבואו כולם. זה יהיה מטורף בעליל אם אתנגד לזה
(אגו מוגדר גם כהתנגדות לרגע)
מסקנה? רצוי שהיחס למחשבות שעולות בתודעה יהיה קליל ואפילו קומי ולא כבד ורציני
תבוא עם יחס של "לפתוח למחשבות שולחן"
ואם אתה חובב פרודיות, תוסיף יין ושוקולד או במבה ביסלי וקולה, תלוי בסטיות שלך :)
אם עולה קושי אפשר להגיע לזה בהתחלה באופן מלאכותי עם חיוך ונשימה רגועה.
&nbsp
ניסיתי את זה. בחיי, זה עובד - עלה הזכרון המכאיב ופשוט חייכתי עד שזה הפך לצחוק.
אם הייתי מציבה מולי ראי הייתי רואה מישהי יושבת ומחייכת סתם, הרי אי אפשר לראות את המחשבות.
והרי לך המציאות האמיתית :)
&nbsp
 

s i s u

New member
עוד קצת..

עוד דבר מאוד חשוב לכל העניין מסתתר במשפט "היה אור לעצמך"
אנחנו פוחדים מהכוח שלנו, מהעוצמה, מהאור שנמצא בתוכנו.
תזכורת לפואמה ידועה בנושא
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=51764&skip=1
&nbsp
למדנו שהתשובה או האושר נמצא אצל האחר. מקום אחר. אדם אחר. רגע אחר. מחשבה.
דקרט קבע אני חושב משמע אני קיים אבל זו טעות. אני קיים משמע אני חושב.
עולם הפוך.
&nbsp
אני קודם כל מודעות, שזה מקום יותר גדול ורחב מהאני הקטן, האגו/מחשבות שקיימים בי
אם תתחיל לחשוב על עצמך כמודעות (זה מה שאתה בכל מקרה), הכל "קטן" עליך, תרתי.
כולל לקבל את הזכרון המכאיב או כל מחשבת צריך.
הסוד הוא בכניעה.
מן הסתם קראת על זה וזה לא חדש לך. אבל נסה בעצמך. זה עושה את כל ההבדל.
&nbsp
עד הפעם הבאה רות עבור :)
 
למעלה