על רפואה בשואה.

[יואב65]

על רפואה בשואה.

היתי לפני כשבוע וחצי בהרצאה של פרופ' שפרה שוורץ במסגרת הקורס רופא וחברה. היו לא מעט אי דיוקים(בלשון המעטה). למשל על השאלה מתי הוחלט על הפתרון הסופי התשובה פשוטה. בועידת ואנזה! זוועה. מצאו את כל הסיבות למה רופאים עבדו בשירות הנאצים(אגב באופן שמביך את המקצוע עד היום) פשוט הרגו את כל המשוגעים והחולים אז הרופאים הצטרפו לSS . רציתי לשתף. יואב

 

[טשאפק]

יש ספרון קטן וממצה בסדרת

האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, בנושא רפואה ונאציזם. הוא סוקר גם את הרופאים שעבדו בשירות הנאצים, וגם את מאמצי הרפואה בגטאות.

 

[Y. Welis]

וכן גם 'מדע קטלן' מאת בנו מילר-היל

על המדענים (בעיקר רופאים) בשירות הנאציזם. החיבור בין מדע לאידיאולוגיה לא היה יחודי רק להם, וגם התקיים בבריה"מ בשעתו.

 

[יואב65]

תודה רבה ושאלה...

החלטתי ללכת למרצה ולדבר איתה. איפה אני מוצא סימוכים למועד ההחלטה על הפתרון הסופי ועל העובדה שאדולף היטלר החליט עליו (יש על זה ב"הדרך אל הפתרון הסופי" ונדמה לי שגם ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי") יש מאמר טוב שממצה את הדיון? בברכה יואב

 

[קוכולין]

תסתכל בפרקים הרלוונטיים

בספרו של כריסטופר בראונינג, "הדרך אל הפיתרון הסופי". זה המקור הכי טוב לנושא, שמסכם את כל המחקרים הקיימים.

 

[קוכולין]

אני רוצה להמליץ לכולכם על ספר

שקראתי ממש עכשיו, במטוס. ספרו של אלן שטיינוויס (Steinweis): "Studying the Jew" ספר זה סוקר את המלומדים האנטישמים בגרמניה הנאצית, בעיקר ביולוגים, מדעני גזע, היסטוריונים, חוקרי יהדות, מומחים ליידיש ועברית ואנשי מדעי החברה, ומראה כיצד עיוותו את מחקריהם לטובת האידיאולוגיה הנאצית (אף כי בחלק ממחקרים אלו יש גילויים אמפיריים שניתן להשתמש בהם גם היום).

 

[קוכולין]

ומזווית אחרת

קראתי פעם מאמר מרתק של ד"ר אליהו ריכטר, רופא יהודי ניצול שואה, ושמו "הבריחה אל הבריאות". ד"ר ריכטר טוען שיהודים בגטאות שחלו במחלות כמו סוכרת, אכלו את כל הדברים האסורים עליהם (כשהצליחו להשיג אוכל, כמובן), ובכל זאת תסמיני המחלה הופיעו הרבה פחות. ריכטר טוען שחלה אצלם תופעה פסיכולוגית של "בריחה למצב של בריאות", כי מחלה פירושה מוות. אבל אבוי, אני לא זוכר היכן למצוא את המאמר הזה.

 

[יואב65]

קוכולין שלום רב!

ניסיתי גם כן למצוא את המאמר המדובר ולא כ"כ הצלחתי. אשמח מאוד אם תוכל לתת לי עוד פרטים לגביו למרות שעל פניו זה נשמע לי די מוזר. אם כי היות ומן הסתם היות ורוב ניצולי השואה היו במצב של היפוגליקמיה (ופה כמובן שה"מתוקים" דווקא עוזרים) ולא הגיעו למצבי היפר קיצוניים הם היו אמורים להיות מאוזנים יחסית. בנוסף רוב סימני הסכרת מופיעים רק לאחר זמן רב של המחלה והשהיה במחנות לא היתה אמורה להיות ארוכה מספיק. יש לציין כי במדינות רעב אתיופיה למשל קשה למצוא סכרת אך כשהם מגיעים לשפע (עשירים בהודו, עולים לישראל וכו') רובם מקבלים type 2 dibetes mellitus . בברכה יואב