על רעש ושקט

[רונית 1411]

על רעש ושקט

סיימתי עכשיו לקרא את הספר החור שברעש מאת פטריק נס
ספר ראשון מתוך טרילוגיית כאוס מהלך,
מסופר שם על כוכב אליו הגיעו מתיישבים מכל מיני כוכבים
בכוכב הזה הגברים יכולים לקרא אחד את מחשבות השני,
וניתן לשמוע גם את מחשבות החיות.
הנשים יכולות לשמוע את מחשבות הגברים, אך לא יכולים לשמוע אותן.
דבר שהוביל להשמדת הנשים באחת הקבוצות מחמת פחד ורצון לשלוט.

מה שחשבתי עליו היה הרעש התמידי שכל הזמן היה במקום,
בלי סוף רעש של מחשבות,
רעש של רגשות, זכרונות, רצונות...רעש...רעש...רעש
ואז הרהרתי עד כמה גם אנחנו חיים ברעש תמידי
רעש של מכונות, רעש של טכנולוגיה, של מכשירי חשמל למינהם
רעש אנרגטי, רעש אלקטרו מגנטי, רעש של בני אדם ושל מכוניות
ועד כמה אנו בלי לשים לב יוצאים מדעתנו
כתוצאה מהרעש?
עד כמה אנו יוצאים מאיזון ומשלווה ומהרמוניה
עקב הדיסהרמוניה והקקפוניה התמידית הזו?
מה דעתכם, האם הרעש מוציא אותנו מדעתנו
או שאנו כאלה בלי קשר?

 

[פיה 61]

לדעתי הרעש בחיי היום יום

מוסיף לאי השקט שלנו ועוזר להפר את השלווה .
וככה אנו מתרחקים מעצמנו כלומר לא נכנסים פנימה
לא מחוברים לעצמנו במלואו ..
חיים בכפר הם שונים לגמרי לעומת החיים בעיר
שם השקט שורר יותר ציוץ הציפורים נשמע ברור יותר ..
השלוה שוררת וההתקרבות לעצמנו קרובה יותר
אנו שומעים בשקט ושלווה את עצמנו יותר ..
לכן הרעש של המכונות השונים
אכן מוציא אותנו מאיזון ומהתכנסות פנימה ..

 

[אור ואהבה תמיד]

הרעש תמיד היה קיים...

גם רעש של תינוק,בוכה הוא רעש?

ניראה לי שאנחנו היתשתננו. וקצב החיים שלנו היתשנה.
ובגלל זה הרעש יותר מפריע לנו מבעבר.

אכן הרעש מפריע,לנו בעשיה בחיי היום יום

ואנחנו מחפשים פינות של שקט גם בחוץ,וגם בלב.

אותי אישית רעש מוציא מריכוז,למשל במדיטציה בעיקר.

אבל, גם אני חושבת שאם הרעש לא היה בחיינו,היינו קצת משועממים.

אור

 

[תפו ופוזה]

אני מעתיקה כלשונה

את הפתיחה לגליון נומיינד שהגיע ממש לפני שעות לתיבת המייל שלי
כל הקרדיט לאיה אור לב.

הנה המענה המושלם:

"עולם הזה בו אנחנו חיים, עם השפע הבלתי נדלה, הנגישות לידע רב מכל הסוגים והתחומים, החוויות שאנחנו יכולים לרכוש לעצמינו בהינף כרטיס מפלסטיק, הגירויים והפיתויים, אני מרגישה לפעמים שאני מפתחת הפרעת קשב וריכוז קשה... אני מוצאת את עצמי רוצה כל כך הרבה דברים, עד שלעתים קשה לעשות את הבחירה מתוך כל ההיצע העשיר הזה.

כל הזמן מדברים איתנו בסדנאות והרצאות על פיתוח "תודעת שפע". זה נכון וזה חשוב לדעת שהעולם אכן פרוש לפנינו,
שהכל כבר ישנו, ושהכל אפשרי, מה שלא תבחר. אבל לפעמים תחושת השפע הזו עלולה גם לבלבל.
היא יכולה ליצור קושי בקבלת החלטות, ביכולת לבחור בחירות מדויקות.

אז מה עושים?
קודם כל עד כמה שזה אפשרי, כדי באמת לא להזדקק לרטלין לארוחת הבוקר, מומלץ לצמצם גירויים. לצמצם זמן טלוויזיה, לצמצם זמן אינטרנט, זמן עיתונים וכו'. לצמצם את שטיפת המוח באינפורמציה שאנחנו לא בוחרים בה במודע ותופסת לנו מקום במערכת מבלי שרצינו בכך.

אני לא אומרת להתנתק מהעולם, למרות שיש גם כאלו שבוחרים בחירות שמשאירות אותם פחות "בעניינים" לטובת שקט נפשי, כמו להוציא את הטלוויזיה מהבית ועוד, וזה לא בלתי נעים, מניסיון. אבל גם ערנות לזמן שאנחנו מקדישים לצפייה במדיות האלה, והגבלה שלהם למה שמרגיש לכם מתאים זה צעד חשוב.

ואחר כך? הדרך היחידה שאני מכירה היא ליצור מרחב של שקט. כשאנחנו מחוייבים ליצירה של מרחב של שקט בחיינו,
בין אם זו מדיטציה כל בוקר, או הליכה בפרק, ומאפשרים לעצמינו כמה רגעים של "כלום" פעם ביום, בשקט הזה שנוצר,
אם נוכל להכיל אותו, נתחיל לשמוע קול שיודע. שיודע מה הוא רוצה.
הקול הזה לוא דווקא תואם את מה שהראש שלנו חושב שאנחנו רוצים. אבל אם נרפה מהראש, שבו, ורק בו, נוצר הבלבול,
ונתחיל לשמוע את הקול העמוק יותר, שלעתים נשמע מאד שקט ומהוסס, ועם הזמן אם ניתן לו יתחזק ויתגבש,
נוכל לעשות בחירות שנהיה יותר שלמים אתם, שירגישו לנו טוב בבטן.

וכן, הרבה פעמים אנשים מאד מופתעים לגלות מה הקול הזה אומר. הם לא ידעו שזה מה שהם רוצים,
הם אפילו לא הרשו לעצמם לפנטז על זה. אבל תחושת הסיפוק שבמימוש רצון שהיה חבוי בתוכינו
עד כה ועכשיו יוצא אל החופשי, זו אחת החוויות המספקות ביותר שיש לחיים האלה להציע.
כן ירבו מרחבי השקט בחיינו...

איה אור לב

 

[kagome10]

 

[רונית 1411]

אהבתי תפו