על רגע הבחירה

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
על רגע הבחירה

בעקבות סדנא שהעבירה סני גורדון-בר, בהשתלמות ICF 15/1/10. הסדנא עסקה בתהליך הבחירה שלנו ועוד יותר מכך, ברגע בו מתבצעת הבחירה ממש. לפי סני, מרכיבי תהליך הבחירה שלנו הם: שכל – התפיסה שלנו, המחשבות, ההבנה, שיקולי רווח והפסד. רגש – רגשות שונים שעולים בנו בהקשר לנושא – אהבה, כעס, שנאה, געגוע... תחושה – מרגיש שאני נמשך לעשות משהו, תחושת גוף או דחייה, הימנעות. כוונות – מה אני רוצה ברגע זה. לכל אחד מאיתנו סגנון שהוא מפעיל (או יותר נכון לומר מופעל) על ידו בתהליך הבחירה שלו. סגנונות הבחירה הם: הימנעות – אני בוחר שלא לבחור, זו בחירה בפני עצמה, אשר משאירה את ההשלכות לעולם. זורם – אני בוחר לפי הרגע. כרגע אני בוחר כך, מחר אבחר אחרת. אין יד מכוונת או תוכנית, אלא לפי מה שבא לי באותו הרגע. תחושה – אני פועל בהקשבה פנימית ובהקשבה אל הגוף. אני עושה מה שמרגיש נוח ונכון לפי התחושה הפנימית, אשר מהווה כוח מנחה בחיי. גורל – אני לא בוחר, אלא הולך לפי הגורל שמכוון אותי. מוכן להמר, מטיל מטבע, נעזר ברמזים קוסמיים, בהורוסקופ, מתייעץ עם מתקשר או נומרולוג. בעלי ידע – אנשים אחרים יודעים יותר ממני: הורים, פסיכולוגים, מאמנים, גורו, חברים טובים. מתייעץ בכל החלטה ונוטה לקבל דעה מבחוץ גם אם היא סותרת את שלי. גם כאן יש בחירה נסתרת – אני בוחר במי להתייעץ. שכלתני – אני מונע על ידי ניתוח אנליטי, שכלתני. אני בודק רווח והפסד, תועלת ארוכת טווח, כדאיות וסבירות. ייעוד – בוחר מתוך התכוונות למטרה הגדולה שלי, מסתכל מערכתית, מחפש משמעות בבחירה שלי. כמאמנים אנו מעריכים יותר את סגנון הייעוד, ומנסים להביא אליו את לקוחותינו. אבל גם אנחנו חושבים שאנחנו שם, יש לנו סגנון בחירה ראשוני יותר אשר מכוון אותנו פעמים רבות, ולפעמים כמה סגנונות. במצבים שונים נפעיל לעיתים סגנון שונה. על עצמי אני מוצאת שאני נוטה לבחור לפי התחושה הפנימית, אבל במצבי לחץ אני הרבה פעמים נמנעת (אם רק אפשר
) אם אין אפשרות להימנע, אתייעץ עם בעלי ידע, ובסוף אחליט לפי התחושה הפנימית. גם כאשר אני מכניסה ייעוד למשוואה, הבחירה בו קשורה מאוד לתחושה הפנימית. כיצד אתם מחליטים? מה הסגנון שלכם? האם יש עוד סגנונות לדעתכם? רשימה זו מתפרסמת במלואה בבלוג שלי (הקישור בחתימה). אשמח לתגובותיכם.
 

meira itskovich

New member
מאוד אהבתי

את תוכן ההודעה והרלוונטיות שלה. יותר אהבתי את הכנות - כמאמנת אני משתדלת להפעיל את הכלים האימוניים בחיי הפרטיים. יחד עם זאת אנחנו בני אדם וככאלה ,לפעמים הרגש/הסיטואציה "מנטרלים" אותי ואני פועלת מתוך תחושת בטן, או בדחיינות. הסגנון שלי היום ,באמת מורכב מכמה סגנונות.אני משתדלת לבדוק מה משרת אותי ואיך זה מקדם אותי לייעוד, או למטרות שהצבתי לעצמי ואיך עלי לפעול. אח"כ אני בודקת איך התחושה שלי בנוגע להחלטה שקיבלתי. סגנון מאוד שכיח לדעתי הוא - דחיינות - משהו כמו "אחשוב על זה מחר"- סוג של אני עדיין אחראי ואקבל החלטה/אעשה את הדבר הנכון .אבל לא כרגע, כי....
 
למעלה