על קצות האצבעות

[אבי291]

על קצות האצבעות

שלום לכולכן, אני מרפאה בעיסוק, אך לא עובדת בתחום הילדים. לאחרונה נתקלתי בילדה בת 3 (בת של חברים) שמרבה ללכת על קצות האצבעות. לילדה אין כל קושי התפתחותי, תקשורתית ונחמדה. לדברי ההורים הילדה הולכת על אצבעותיה מהיום בו התחילה ללכת. אציין שבמקרים של הליכה מהירה או ריצה (כשהפעילות כביכול אוטומטית) היא אכן דורכת על כל כף הרגל. ככל הנראה לא קיימת בעיה תחושתית (נועלת את כל סוגי הנעליים, גרביים, אוהבת ללכת יחפה ואינה רגישה למגע באזור זה). יש לכן רעיון לגבי טיב התופעה? תודה

 

[שרון שני גונן]

רעיונות

יש כמה דברים שיכולים להיות קשורים להליכה על קצות האצבעות, העיקריים שביניהם: 1. קיצור גידים 2. עצירויות או בעיות מעיים אחרות כמו צליאק, קרוהן ועוד 3. ליקוי בעיבוד סנסורי (שמה שתיארת אינו שולל את קיומו) 4. חרדה 5. ליקויים על הספקטרום התקשורתי. בכל מקרה, הדבר החשוב הוא ההיבט התפקודי, ואם מפריע לתפקוד, כדאי לבדוק מה המקור, ולטפל. בברכה שרון

 

[עינת77]

שרון, תוכלי בבקשה להסביר את הקשר

לעצירויות, קרוהן וכדו' וכן איך זה קשור לעיבוד סנסורי לקוי? תודה מראש,

 

[יעל ניסן]

רגע

איפה כתוב שיש קשר? שרון מנתה מספר אפשרויות שלא בהכרח קשורות אחת לשנייה - או שלא הבנתי נכון...

 

[שרון שני גונן]

הבנת מצויין../images/Emo13.gif

 

[עינת77]

הסבר..

לא אמרתי שיש קשר בין האפשרויות. אלא- שרון מנתה דברים שיכולים להיות קשורים להליכה על קצות האצבעות ביניהן עצירויות או בעיות מעיים אחרות כמו צליאק, קרוהן וכן ליקוי בעיבוד סנסורי ועוד דוגמאות. מה שאני מנסה להבין הוא מדוע ילד עם כרוהן וכדו או ליקוי בעיבוד מידע סנסורי ילך על קצות האצבעות???!!!! למשל ילד עם שיתוק מוחין עשוי ללכת כך בשל טונוס מוגבר. מדוע במצבים הללו שתארת נוכל לראות זאת, מה עשוי להיות ההסבר לכך? עכשיו אני ברורה יותר?! מקווה שכן. תודה מראש,

 

[שרון שני גונן]

לשאלותייך

ביחס לקשר בין הליכה על קצות האצבעות לבין בעיות מעיים - זו לגמרי התרשמות קלינית, כלומר, אחרי המקרה העשירי שבו ראינו ילד שהלך על קצות אצבעות והתברר שסבל מבעיית מעיים, הבנו שיש קשר והתחלנו לחפש. ביחס לליקויים בעיבוד סנסורי, ניתן לראות ילדים בעיקר עם תגובתיות יתר, אך גם עם ליקויים אחרים בעיבוד עושים זאת, לעיתים כחיפוש גרייה וסטיבולרית ופרופריו' ולעיתים כסוג של המנעות ממגע בכל כף הרגל. כאשר באופן מפתיע (לדעתי) דווקא הדפוס של חיפוש רווח יותר, וההמנעות ניכרת בעיקר בהקשר של דריכה על מרקמים. מקווה שלכך התכוונת ואם לא, אשמח להמשיך לנסות...

 

[shayzed]

אבל כיצד בכל זאת מאבחנים?

בטיפולי ילד כזה. אני חושבת שההליכה נובעת מרגישות בכף הרגל מצד שני הוא אינו מתנגד לגריבת גרביים או להליכה ללא נעליים. גם לא נראה לי שהילד נמצא כל הזמן בחיפוש אחר גירויים ווסטיבוליים ופרופריוספטיביים. אשמח לשמוע על מה עוד יש להסתכל וכיצד לבדוק על מנת לקבוע רגישות תחושתית בכף הרגל או לחלופין חיפוש אחר גרייה ווסטי' ופרופריו'.כמובן שאבדוק גם את הכיוון של בעיות מעיים. אני חושבת כי עיקר הבעיה עבורי כמרפאה בעיסוק מתחילה הוא לדעת ממה נובעת הבעיה? אני מודעת לרשימת הליקויים האפשריים אבל לא ממש סגורה על מהי רשימת השאלות שעלי לשאול על מנת לקבל אבחנה מקצועית בנושא? כיצד אני קובעת האם ההליכה על קצות האצבעות נובעת מזה או מזה או אולי בכלל ממשהו אחר? ואם זה קשור לזה שהוא על רצף הPDD, מה בכל זאת הסיבה? הרי הוא לא הולך על קצות האצבעות כי יש לו בעיית תקשורת- זה גם כניראה קשור לקשיי וויסות שהרבה ילדי PDD סובלים מהם. לא כך? בנוסף- מה עושים לאחר הקביעה? אני בנתיים חושפת אותו בכל הזדמנות להליכה ללא נעליים על מרקמים שונים (חול, כריות גדולות לטפס על סולם בחצר וכו') מנסה לנסוע איתו על אופניים ללא נעליים על מנת שיהייה גירוי פרופריו ומגע עמוק בכף הרגל מן הפדלים ומעודדת אותו להתנדנד בעמידה ואני מחזיקה את האגן שלו ועושה נשיאת משקל על כפות הרגליים. אשמח לשמוע האם הרעיונות מתאימים ולקבל רעיונות נוספים. תודה רבה-שי

 

[shayzed]

וסטיבוליים= וסטיבולריים

 

[שרון שני גונן]

שאלות טובות, והתשובות ../images/Emo8.gif

את שואלת את כל השאלות הנכונות, וזו התחלה מעולה. התשובה הלא נעימה (אולי) אבל הנכונה, היא - ללמוד ללמוד ועוד פעם ללמוד. כדי להבין מה לשאול, ומה לעשות עם התשובות שניתנות לשאלות, צריך ללמוד את כל ה"בעיות" האפשריות, כלומר, אם אני מכירה היטב איך נראה התפקוד של ילד עם קשיי ויסות, וPDD ,ובעיות בריאות, וגם עוד כמה דברים...אז אוכל לגבש רשימת שאלות או לחילופין תהייה לי יכולת קודם כל להבין שיש הרבה אפשרויות, ואחר כך למנות את רובן , ולבסוף - לעשות את תהליך הסינון שלהן. במקרה שאת מתארת, כל כיוון התייחסות יביא עימו מהלך בירור ומהלך התערבות שונה. נראה לי שגישת העבודה שאת מתארת, נובעת משתי הנחות יסוד: 1. חשיפה הדרגתית לגירויים שהלקוח מתקשה איתם, בסיטואציה קלינית, תביא לשיפור היכולת לעבד גרייה. 2. מתן גרייה פרופריוצפטיבית ומגע לחץ עמוק יכולים להקל על הלקוח לעבד גרייה. האם באמצעות התערבות זאת את מנסה להבין אם ללקוח שלך יש ליקוי בעיבוד סנסורי? הקושי עם התערבות אבחונית כזו, היא שסוג הדברים שאת עושה, יכול לסייע למגוון של קשיים ממגוון של סיבות, וכך התערבות זו לא בהכרח תקדם את יכלתך לערוך אבחנה. בנוסף - מה התלונות התפקודיות העיקריות של הילד ומשפחתו? ואיך הן מתחברות לכל אחד מהקשיים האפשריים? האם מה שאת עושה בקליניקה ישפר את התלונות התפקודיות העיקריות שהוגדרו? באיזה אופן? האם ההליכה על קצות האצבעות מפריעה לתפקודו של הלקוח? או האם היא מהווה סמפטום בולט? אם היא מפריעה לתפקודו ולהשתתפותו, כיצד? מדוע? המקום הנכון והמומלץ להעלות ולברר שאלות אלה ואחרות, וללמוד את כל מה שצריך וכדאי, הוא בהדרכה. מקווה שבינתיים זה עוזר קצת... בהצלחה!

 

[עינת77]

תודה שרון ובהמשך...

קודם כל זו התשובה שחיפשתי לשמוע ודבר נוסף, אכן אין להליכה על קצות האצבעות השלכות תפקודיות פעמים רבות, לעיתים נפילות, אבל עם הזמן יכולים להיווצר קיצורים בגידים ואז יש לכך הרבה השלכות.. שוב תודה על התגובה,

 

[שרון שני גונן]

את יודעת

לפעמים, באופן שנראה פרדוקסלי, הדרך הקצרה ביותר למנוע קיצור גידים, היא להבין מדוע הילד הולך על קצות אצבעותיו. ואז להתייחס לסיבה, באופן שייתן מענה למרבית התלונות התפקודיות בו זמנית. אבחון מספיק מקיף ומעמיק, להבנתי, מאפשר התערבות חסכונית וממוקדת יותר. ממה שראיתי עד כה, טיפול בהליכה על קצות אצבעות כסימפטום, על מנת למנוע נזק עתידי, כמעט אף פעם לא מצליח. והנה סגרנו מעגל שלם

 

[אבי291]

תודה רבה!!!