על קנאה

[AlteX]

לא ממש...

בעניין הידיד והתאוריות, את פשוט גילית את עניין התאוריות בזכותו, זה לא שהפסקת לסבול בזכות הקנאה והמוטיבציה. אמרת "קודם לא התחשק לי" - אני מבין שגם לא ממש ניסית... אח"כ ניסית ואהבת... אם את מאושרת עקב כך, זה רק בגלל שאת נהנת מעצם התהליך של פיתוח התאוריות. אני בהחלט מזדהה, כיוון שגם אני נהנה ממנו...

מצד שני, אני, למשל, שונא לרוץ. ניסיתי את זה - בבי"ס, בצבא, ואני לא מסוגל להנות מריצה. לא משנה כמה ידידים רצי מרתון יהיו לי וכמה אני אקנא בהם, אני תמיד אסבול כשארוץ... גם אם אקבל מוטיבציה גדולה להתאמן בריצה כל יום, אני עדיין אסבול באימונים. אולי עם הזמן פיזית אסבול פחות כי הכושר שלי יעלה, אבל עד שאגיע לשם אין לי שום עניין לענות את עצמי. בעניין התכונות, כתבתי "אנושיות" בגרשיים וקיוויתי שזה יבהיר את הכוונה, כנראה שטעיתי. לא נורא. נכון, חוסר רגישות זה אנושי, אבל זה גם חייתי בכלל, זה לא מייחד את בני האדם. ומה עם רגישות? אין אנשים רגישים "בתכל'ס"? בהחלט יש, אני מאמין שאני אפילו אחד מהם. זה כל הקטע, בני האדם מסוגלים לשנות את התכונות שטבעיות עבור כל החיות. אף חיה אחרת לא מסוגלת לרחם על הקורבן שלה בזמן הצייד, למשל. דווקא התכונות הלא אכזריות, התכונות שכביכול מנוגדות לטבע ומבדילות את האדם משאר החיות הן התכונות שקראתי להן "אנושיות". טוב, יש לאדם גם תכונות כן אכזריות שמבדילות אותו מהחיות האחרות (אף חיה אחרת לא תצוד קורבן "בשביל הכיף"), אבל בכל מקרה... אני חושב שהבנת למה התכוונתי. חבל להטפל למשמעות הישירה של המילים, אני רק מקווה שהעברתי את המסר.

 

[למה???]

../images/Emo110.gif

או קיבל פשוט את מה שהיה לחברו? קיבל את מה שרצה, יכול להיות שמה שהוא רצה היה זהה למה שיש לחברו במקרה שזה חפץ, יכול להיות שמה שלו יש יותר טוב ממה שיש לחברו. יכול להיות שבכלל מה שהוא קיבל זה משהו נפשי/ התנהגותי וכיו"ב ואז זה בחיים(!) לא יכול להיות זהה! בקיצור הוא קיבל את מה שרצה. אבל הרצון הזה לא בה מתוכו אלא מהקנאה, לכן לדעתי רצון כזה לא אמיתי והוא לאו דווקא יביא לאושר אמיתי, הוא כן יכול להביא להרבה סבל מיותר איך הרצון יכול לא לבוא מתוכו!? האם הקנאה היא איזו יישות נפרדת? האם בגלל שאתה לא אוהב אותה אתה יכול להגיד שהיא לא חלק מהבנאדם עצמו?! קיימת קנאה והיא חלק ממה שהבנאדם אימץ לעצמו בתור "תכונה" או לא בדיוק תכונה, לא יודעת זה לא עקרוני אתה יכול לקרוא לזה איך שבא לך... העקרון הוא שהאדם אימץ לעצמו את הקנאה והפך אותה לחלק ממנו, לכלי שהוא משתמש בו כבר באופן אוטומטי, הקנאה באה מתוכו. אם היא באה מתוכו זה לא אומר שהוא לא יכול להתנגד לה, פשוט יש חלק שני בו שיודע שהקנאה יותר הורסת מאשר עוזרת. עם השאר אני די מסכימה, אבל אני לא בעלת חכמת חיים מספקת כדיי להיות בטוחה במה שאני אומרת (בעיניין הזה). כך שזה לא משהו שנובע מרצון פנימי כלשהו, אלא יותר שאיפה להיות כמו כולם או כמו שמקובל להיות... לא נכון! נניח והיא היתה כותבת בהודעה שלה שהיא מקנאה ביכולת של חבריה ללמוד ימים ולילות בלי הפסקה. האם זה היה משנה את תשובתך?... לא יודעת... יכול להיות. ואולי, בדיוק כמו שכתבת עכשיו, זה היה נותן לה "מוטיבציה שלא תאמן" והיא היתה משיגה תואר שלישי בכמה מקצועות בו זמנית... "מה רע?"... לא יודעת מה רע, אם זה רע או טוב זאת החלטה שלה לא שלי. האם זה היה משנה את העובדה שהיא היתה צריכה לסבול בשביל זה? אם זה היה נותן לה מוטיבציה עצומה היא היתה הרבה פחות סובלת יכול להיות שבכלל לא היתה סובלת. יכול מאד להיות שהיא היתה משיגה תואר שלישי בלי לסבול... אני לא יודעת. האם זה היה באמת עושה אותה מאושרת, או רק "מוצלחת" מבחינה חברתית? אני מניחה שרק מוצלחת מבחינה חברתית, או שאפילו זה לא. אבל למה לסמוך על מה שאני מניחה?! מאיפה אני יודעת?! יכול להיות שזה היה גורם לה למצוא את אהבת חייה, לקבל מליונים, להוליד ילדים יפים וחכמים ואז לנסוע למזרח לפשוג באיזה גורו ולעשות מדיטציה כל היום. יכול להיות שבדיוק יום אח"כ היא היתה נדרסת ומתה. יכול להיות... תגיד, למה אתה חושב שקיימת "קנאה"?

 

[ל נ צ ח]

הקנאה היא נפש הברית החשאית

שכרתו כל הבינוניים נגד היחידים המצויינים בכל דור ודור. (ארתור שופנהאור)

 

[האיש שלא היה שם]

אני בספק בנוגע לסיווג

הקינאה היא זהה בשני המקרים ונובעת בשניהם מאותו חוסר ביטחון עצמי. הקינאה במערכת יחסים היא קינאה במערכת יחסים אחרת ( אמיתית או מדומה ) שיש לאדם אחר עם בן/בת הזוג. קינאה זו היא יותר אישית ומתייחסת למשהו שבדרך כלל יותר ערטילאי מקינאה ברכוש או מעמד, אך היא אותה אחת. לקינאה בזוגיות מתווסף גם פחד מנטישה ותחרותיות ולפיכך היא לרוב גם יותר עוצמתית אך היא נובעת מאותו מקום: חוסר ביטחון עצמי ולא מהקשר עצמו. הסיבה שקינאה היא רגש שלילי כי היא למען האמת פשוט הצד הרע של תחרותיות שהצד החיובי שלו היא שאיפה למצוינות. קינאה היא תמיד שלילית כיוון שאינה מתקיימת בפני עצמה אלה רק כפן שלילי של תכונה קיימת.

 

[erezsh]

קנאה

היא רגש שאדם חש כאשר לאחר יש דבר בו הוא חפץ מאוד, אך אינו יכול להשיגו. הבעיה בקנאה היא , שמכיוון שהאדם לא יכול להשיג את החפץ, התת-מודע שלו מנווט את הרצון בחפץ, לרצון שהאחר יאבד את החפץ. אם האחר יאבד את החפץ, לא תהיה סיבה לרצות את הדבר הזה שאינך יכול להשיג, והקונפליקט נפתר. הרגש הזה נוצר אצל אנשים אשר מעריכים את עצמם ביחס לאחרים (בעצם כולנו, אך אצל כל אחד יותר או פחות). כלומר, אם אדם היה רואה את עצמו באופן אובייקטיבי, כלומר ביחס למה שהוא רוצה מעצמו, ולא ביחס למה שלאחרים יש, לא הייתה לו סיבה לקנא. אגב, אני משתמש במילה חפץ אך באותה מידה זה תופס לגבי רכוש רוחני של אדם, כמו ידע או קשר עם אנשים אחרים. לכן כדי לפתור קנאה ניתן לקחת את הצעדים הבאים: * לגרום לאחר לאבד את החפץ - בדר"כ מזיק לשני הצדדים * להשיג את החפץ - קל יותר להגיד מלעשות * להפסיק לרצות את החפץ - די קשה, ופתרון חלקי בכל מקרה * להפסיק למדוד את עצמך ביחס לאחרים - קשה מאוד אבל משתלם בטווח הארוך. * להדחיק את הקנאה - מאוד מזיק לעצמך. הבחירה שלך. אני כבר אמרתי את מה אני ממליץ

 

[erezsh]

כל זאת בהנחה

שהקנאה לא נוצרה ממצב נפשי אחר, לדוגמא שנאה, אך "פורשה" בטעות כקנאה.