על פרשת השבוע.

[מטייל בפרדס]

על פרשת השבוע.

"...כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת ל-ה' " (ויקרא כה, ב). דהיינו, שאומר הקב"ה, כאשר תבואו אל הארץ המובטחת, אז תנוח הארץ ותשבות. והארץ המובטחת הלא היא א"י, והנה אנחנו נמצאים כבר בא"י, ועדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה?... אלא, שמרמז הכתוב לארץ העליונה, ארץ החיים, הלא היא עולם-הבא. וכך נפרש: כאשר תגיעו לגאולה השלמה, למדרגת עולם-הבא, אז גם הארץ התחתונה, שהיא עולם-הזה, תשבות לגמריי, ולא תהיה עוד מלחמה ביצר-הרע. ומן-הסתם, גם לא יהיו אז מלחמות וסכסוכים, ושנאה וקנאה וכו'... כמו שכתוב: "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ..." (ישעיהו יא, ו). "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת ל-ה'. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר. שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ." (ויקרא כה, ג-ה). שש שנים מרמזות לששת אלפים שנה שהעולם קיים במתכונתו הרגילה, והשנה השביעית – לאלף השביעי, למדרגת עולם-הבא. "שש שנים תזרע שדך... ואספת את תבואתה" – היינו שבמשך ששת אלפים שנה יש מלחמה עם היצר-הרע, ובחירה בין טוב לרע. ומה שזורעים, זה מה שקוצרים. שמה שאדם הספיק לעשות מעשים טובים בעולם-הזה, וללמוד תורה, ולקיים מצוותיה, כך יבוא על שכרו בעולם-הבא. אך כשתבוא הגאולה – "ובשנה השביעית... שדך לא תזרע... את ספיח קצירך לא תקצור..." – כלומר, שאז כבר יהיה מאוחר מדי לבחור בין טוב לרע, ולהלחם את המלחמה הרוחנית, כי אז הקב"ה כבר ייקח מאתנו את יצר-הרע. ומה שהספקנו לפני בוא הגאולה – זה מה שיישאר אתנו לאחריה... "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ." (פסוק י). שנת החמישים מרמזת גם כן לשנת הגאולה, אשר בה ייתגלו חמישים שערי-בינה, ויבוא תיקון גמור לחטא אדם הראשון. ואז – "וקראתם דרור בארץ, לכל יושביה" – כי אז יהיו כולם חופשיים באמת. גם הגויים ישובו ויראו את מעלת ישראל, ויודו באמת. כמו שכתוב: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן... אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם - הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה..." (תהלים קכו). "ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו" – מרמז לכך שכל אחד יחזור למקום שאליו הוא שייך, לשורש נשמתו... "וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ לָבֶטַח." (ויקרא כה, יח). כי לעתיד לבוא, הכל יחזור לקדושה, ומה שיישאר זה רק קיום התורה והמצוות, כי לא תהיה יותר מציאות של טומאה. וכשאין טומאה, אין כעס, ואין שנאה, ואין ריבים ומחלוקות, ואין יותר שיעבוד ישראל ע"י האומות, ויתקיים – "וישבתם על הארץ לבטח". כמו שאמרו חז"ל: בזמן ש(ישראל)עושין רצונו של מקום – אין כל אומה ולשון שולטת בהם. (כתובות סו. וכן – "וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ" (ויקרא כה, יט). וכן – "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ." (פסוק כד). "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אלקיכם." (פסוק נה). כי מי שהוא עבד ל-ה' הוא לא עבד כלל, אלא חופשי ובן-חורין באמת. כמו שכתוב על משה רבנו: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי..." (מלאכי ג, כב). וכמו שכתוב על דוד: "...לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וְחֻקֹּתָי." (מ"א יא, לד). שבת שלום ומבורך!