מטייל בפרדס
New member
על פרשת השבוע.
לעניין הריגת האיש המצרי (שמות ב, יא-יב): שבכל אדם יש בחינת "איש המצרי", שהוא היצר-הרע שמיצר לו ומכשילו. ומדוע נקרא "איש"? כי באיש הישראלי יש כביכול שני אנשים, כלומר שתי נפשות שתמיד במלחמה ביניהם, נפש-הבהמית ונפש-האלקית. הנפש-הבהמית היא בחינת ה"איש המצרי", ואילו נפש-האלקית היא בחינת "איש האלקים". ומשה רבנו היה צריך קודם להרוג את ה"איש המצרי" שבתוכו, כלומר את היצר-הרע שבו, ואזי, כאשר התגבר הטוב בקרבו, היה יכול לעשות צדק, ולהרוג את אותו נוגש הרשע... "וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים..." (שם שם, יט). וכי משה רבנו איש מצרי היה?! אלא שהיה לבוש בבגדי המצרים. ומדוע בנות יתרו מדגישות שמשה הוא "איש מצרי"? אלא שהיה לבוש כמצרי, אך אחז במנהג ישראל, כאשר גמל עמהן חסד וכו', ואין דרך המצרים לעשות כן. ותמוה היה הדבר בעיניהן, ולא מובן כלל, על-כן הדגישו את הניגודיות שבין איך שהיה משה רבנו נראה כלפי חוץ, לבין כוונותיו הטהורות... על ההפטרה (לפי הספרדים): "...כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה." (ירמיהו ב, ב). רמז יש בדבר, שהקב"ה אומר לכנסת-ישראל, גם כשחטאת לפני, בכל-זאת הלכת אחרי. היינו כשהלכת ב"מדבר", שהחוטא משול למי שהולך במדבר, כי במדבר יש רק קוצים ודרדרים, עקרבים ונחשים, שזו לא דרך נעימה ללכת בה. ואמנם ישראל חוטאים לפעמים, אך לעולם לא מפסיקים להאמין ב-ה' יתברך. "במדבר, בארץ לא זרועה" – היינו שאי-אפשר לעשות מעשים טובים, המשולים לזרעים שזורעים באדמה, כל זמן שחוטאים. כי בדרך החטא, ב"מדבר", יש רק ריקנות. כי אי-אפשר לזרוע באדמה כזו שממילא לא מצמיחה שום דבר טוב... ולמרות הכל, האמונה נשארת חזקה. כי האדם, גם כשהוא חוטא, בתוכו הוא יודע שהוא חוטא ל-ה' יתברך, כי הנשמה רואה ושומעת הכל... שבת שלום ומבורך.
לעניין הריגת האיש המצרי (שמות ב, יא-יב): שבכל אדם יש בחינת "איש המצרי", שהוא היצר-הרע שמיצר לו ומכשילו. ומדוע נקרא "איש"? כי באיש הישראלי יש כביכול שני אנשים, כלומר שתי נפשות שתמיד במלחמה ביניהם, נפש-הבהמית ונפש-האלקית. הנפש-הבהמית היא בחינת ה"איש המצרי", ואילו נפש-האלקית היא בחינת "איש האלקים". ומשה רבנו היה צריך קודם להרוג את ה"איש המצרי" שבתוכו, כלומר את היצר-הרע שבו, ואזי, כאשר התגבר הטוב בקרבו, היה יכול לעשות צדק, ולהרוג את אותו נוגש הרשע... "וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים..." (שם שם, יט). וכי משה רבנו איש מצרי היה?! אלא שהיה לבוש בבגדי המצרים. ומדוע בנות יתרו מדגישות שמשה הוא "איש מצרי"? אלא שהיה לבוש כמצרי, אך אחז במנהג ישראל, כאשר גמל עמהן חסד וכו', ואין דרך המצרים לעשות כן. ותמוה היה הדבר בעיניהן, ולא מובן כלל, על-כן הדגישו את הניגודיות שבין איך שהיה משה רבנו נראה כלפי חוץ, לבין כוונותיו הטהורות... על ההפטרה (לפי הספרדים): "...כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה." (ירמיהו ב, ב). רמז יש בדבר, שהקב"ה אומר לכנסת-ישראל, גם כשחטאת לפני, בכל-זאת הלכת אחרי. היינו כשהלכת ב"מדבר", שהחוטא משול למי שהולך במדבר, כי במדבר יש רק קוצים ודרדרים, עקרבים ונחשים, שזו לא דרך נעימה ללכת בה. ואמנם ישראל חוטאים לפעמים, אך לעולם לא מפסיקים להאמין ב-ה' יתברך. "במדבר, בארץ לא זרועה" – היינו שאי-אפשר לעשות מעשים טובים, המשולים לזרעים שזורעים באדמה, כל זמן שחוטאים. כי בדרך החטא, ב"מדבר", יש רק ריקנות. כי אי-אפשר לזרוע באדמה כזו שממילא לא מצמיחה שום דבר טוב... ולמרות הכל, האמונה נשארת חזקה. כי האדם, גם כשהוא חוטא, בתוכו הוא יודע שהוא חוטא ל-ה' יתברך, כי הנשמה רואה ושומעת הכל... שבת שלום ומבורך.