מטייל בפרדס
New member
על פרשת השבוע.
"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אלקיך זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם-לֹא." (דברים ח, ב). "למען ענותך לנסותך" – מכאן שכדי לעמוד בנסיון, צריך לענות את הגוף, דהיינו להחליש כוחותיו, על-מנת להביא את הנשמה לידי גילוי, להוציאה משביה. כמו שאמרו רז"ל על דוד המלך ע"ה, שהרג את יצרו ע"י צומות ותעניות. שנאמר: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב). "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִצְוֹת ה' אלקיך, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ." (דברים ח, ו). היינו שאומרת התורה, כיצד ניתן ללכת בדרכי ה'? – ע"י שייראים אותו ית'. משמע שאם אין יראת-שמיים, זה לא נקרא "ללכת בדרכיו". ורק ע"י יראת-שמיים אפשר לשמור את מצוות ה' כראוי. כי הא בהא תליא. וכן – "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אלקיך שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אלקיך, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ…" (שם י, יב). וכן על זה הדרך… "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה…" (שם שם, א). כי לפני שעולים "ההרה", לפני שיש לאדם התעלות רוחנית, צריך מקודם לחרות דברי-תורה על שני הלוחות, כלומר, לקבל עול מלכות-שמיים, שתהיה התורה חרותה על הלב, המכיל שני ייצרים. כמו שכתוב: "כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג, ג ; שם ז, ג). "…וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי." (דברים י, ג). היינו שאומר משה רבנו, שעלה "ההרה" רק לאחר ששני "הלוחות" בידו, כלומר, כשכבר השיג שוב את הדבקות ב-ה' ית'. דהיינו שעבד בשני ייצריו. כמו שאמרו רז"ל (ברכות נד.): חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' ". "בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. שבת-שלום ומבורך.
"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אלקיך זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם-לֹא." (דברים ח, ב). "למען ענותך לנסותך" – מכאן שכדי לעמוד בנסיון, צריך לענות את הגוף, דהיינו להחליש כוחותיו, על-מנת להביא את הנשמה לידי גילוי, להוציאה משביה. כמו שאמרו רז"ל על דוד המלך ע"ה, שהרג את יצרו ע"י צומות ותעניות. שנאמר: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב). "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִצְוֹת ה' אלקיך, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ." (דברים ח, ו). היינו שאומרת התורה, כיצד ניתן ללכת בדרכי ה'? – ע"י שייראים אותו ית'. משמע שאם אין יראת-שמיים, זה לא נקרא "ללכת בדרכיו". ורק ע"י יראת-שמיים אפשר לשמור את מצוות ה' כראוי. כי הא בהא תליא. וכן – "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אלקיך שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אלקיך, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ…" (שם י, יב). וכן על זה הדרך… "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה…" (שם שם, א). כי לפני שעולים "ההרה", לפני שיש לאדם התעלות רוחנית, צריך מקודם לחרות דברי-תורה על שני הלוחות, כלומר, לקבל עול מלכות-שמיים, שתהיה התורה חרותה על הלב, המכיל שני ייצרים. כמו שכתוב: "כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג, ג ; שם ז, ג). "…וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי." (דברים י, ג). היינו שאומר משה רבנו, שעלה "ההרה" רק לאחר ששני "הלוחות" בידו, כלומר, כשכבר השיג שוב את הדבקות ב-ה' ית'. דהיינו שעבד בשני ייצריו. כמו שאמרו רז"ל (ברכות נד.): חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' ". "בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. שבת-שלום ומבורך.