מטייל בפרדס
New member
על פרשת השבוע.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ. אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ." (במדבר כו, נב-נד). היינו שמרמז הכתוב לעניין קבלת שכר, מידה כנגד מידה. כי "הארץ" מרמזת לארץ העליונה, לחיי עולם-הבא. ויש הבדל בין חלקו של אחד בעולם-הבא, לבין חלק חברו. וזאת – "לרב- תרבה נחלתו, ולמעט – תמעיט נחלתו" – כלומר, למי שהרבה לעסוק במצוות ובמע"ט, מגיע מקום גבוה יותר בגן-עדן, מאשר לזה שהמעיט ובזבז את ימיו בהבלי העולם הזה. וזאת – "איש לפי פקודיו – יותן נחלתו" – שלפי כמה שהשתדל בקיום המצוות, כן ינחל את מקומו בגן-עדן, היינו מידה כנגד מידה. "פקודיו" – המצוות שהספיק לקיים. כמו שכתוב: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב" (תהלים יט, ט). דבר אחר: "לרב, תרבה נחלתו" – למי שהוא רב, היינו שהוא גדול בתורה... "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה... לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח, כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת... (במדבר כז, א-ג). היינו שבנות צלפחד באות לטהר את שם אביהן, שחטא אמנם, אך לא החטיא אחרים עמו, כמו שאמרו רז"ל. והדבר מלמד שאם כבר אדם חוטא ח"ו, בכל זאת, דינו יהיה קשה הרבה יותר, אם יפיל בחטא אחרים עמו. אך אעפ"כ, החטא ממית, ומפיל את האדם למציאות של "מדבר", של צמא לרוחניות, ולריקנות והתרחקות מ-ה' ית'. וזאת – "אבינו מת במדבר"; "כי בחטאו מת"... והדבר מרומז גם בשם "צלפחד". היינו, כי "צלפחד" הוא אותיות "צל – פחד". כי מי שהולך בצלו של החטא, הוא נופל לפחדים. כמו שכתוב: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים..." (ישעיהו לג, יד). והחטא הוא בחינת "גיא צלמות". כמו שכתוב: "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע..." (תהלים כג, ד). שבת-שלום !
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ. אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ." (במדבר כו, נב-נד). היינו שמרמז הכתוב לעניין קבלת שכר, מידה כנגד מידה. כי "הארץ" מרמזת לארץ העליונה, לחיי עולם-הבא. ויש הבדל בין חלקו של אחד בעולם-הבא, לבין חלק חברו. וזאת – "לרב- תרבה נחלתו, ולמעט – תמעיט נחלתו" – כלומר, למי שהרבה לעסוק במצוות ובמע"ט, מגיע מקום גבוה יותר בגן-עדן, מאשר לזה שהמעיט ובזבז את ימיו בהבלי העולם הזה. וזאת – "איש לפי פקודיו – יותן נחלתו" – שלפי כמה שהשתדל בקיום המצוות, כן ינחל את מקומו בגן-עדן, היינו מידה כנגד מידה. "פקודיו" – המצוות שהספיק לקיים. כמו שכתוב: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב" (תהלים יט, ט). דבר אחר: "לרב, תרבה נחלתו" – למי שהוא רב, היינו שהוא גדול בתורה... "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה... לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח, כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת... (במדבר כז, א-ג). היינו שבנות צלפחד באות לטהר את שם אביהן, שחטא אמנם, אך לא החטיא אחרים עמו, כמו שאמרו רז"ל. והדבר מלמד שאם כבר אדם חוטא ח"ו, בכל זאת, דינו יהיה קשה הרבה יותר, אם יפיל בחטא אחרים עמו. אך אעפ"כ, החטא ממית, ומפיל את האדם למציאות של "מדבר", של צמא לרוחניות, ולריקנות והתרחקות מ-ה' ית'. וזאת – "אבינו מת במדבר"; "כי בחטאו מת"... והדבר מרומז גם בשם "צלפחד". היינו, כי "צלפחד" הוא אותיות "צל – פחד". כי מי שהולך בצלו של החטא, הוא נופל לפחדים. כמו שכתוב: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים..." (ישעיהו לג, יד). והחטא הוא בחינת "גיא צלמות". כמו שכתוב: "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע..." (תהלים כג, ד). שבת-שלום !