על פרשת השבוע.

על פרשת השבוע.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ. אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ." (במדבר כו, נב-נד). היינו שמרמז הכתוב לעניין קבלת שכר, מידה כנגד מידה. כי "הארץ" מרמזת לארץ העליונה, לחיי עולם-הבא. ויש הבדל בין חלקו של אחד בעולם-הבא, לבין חלק חברו. וזאת – "לרב- תרבה נחלתו, ולמעט – תמעיט נחלתו" – כלומר, למי שהרבה לעסוק במצוות ובמע"ט, מגיע מקום גבוה יותר בגן-עדן, מאשר לזה שהמעיט ובזבז את ימיו בהבלי העולם הזה. וזאת – "איש לפי פקודיו – יותן נחלתו" – שלפי כמה שהשתדל בקיום המצוות, כן ינחל את מקומו בגן-עדן, היינו מידה כנגד מידה. "פקודיו" – המצוות שהספיק לקיים. כמו שכתוב: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב" (תהלים יט, ט). דבר אחר: "לרב, תרבה נחלתו" – למי שהוא רב, היינו שהוא גדול בתורה... "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה... לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח, כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת... (במדבר כז, א-ג). היינו שבנות צלפחד באות לטהר את שם אביהן, שחטא אמנם, אך לא החטיא אחרים עמו, כמו שאמרו רז"ל. והדבר מלמד שאם כבר אדם חוטא ח"ו, בכל זאת, דינו יהיה קשה הרבה יותר, אם יפיל בחטא אחרים עמו. אך אעפ"כ, החטא ממית, ומפיל את האדם למציאות של "מדבר", של צמא לרוחניות, ולריקנות והתרחקות מ-ה' ית'. וזאת – "אבינו מת במדבר"; "כי בחטאו מת"... והדבר מרומז גם בשם "צלפחד". היינו, כי "צלפחד" הוא אותיות "צל – פחד". כי מי שהולך בצלו של החטא, הוא נופל לפחדים. כמו שכתוב: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים..." (ישעיהו לג, יד). והחטא הוא בחינת "גיא צלמות". כמו שכתוב: "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע..." (תהלים כג, ד). שבת-שלום !
 
תוספת...

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, וּרְאֵה אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר כז, יב). כי מי שהולך ברוחניות, היינו בדרך ה', הוא כאילו מטפס על הר. כי לאדם כזה יש מטרה ויעד, שאליו הוא הולך. והיעד הזה הוא גבוה מאוד, כמו הפסגה של ההר. וזאת שמרמז הכתוב, שהקב"ה רצה לגלות למשה את אותה פסגה, את אותו היעד. כמו שאמרו רז"ל: "עולמך תראה בחייך..." (ברכות יז.). "אל הר העברים הזה" – שאחרי שתטפס על ההר, כשתגיע לקצהו – אז תראה את העבר השני. כלומר, שההר הזה, שצריך לטפס עליו, היינו הדרך הזו, עבודת-ה', היא הכרחית ע"מ להגיע ולראות את הצד השני, את הזיו ועונג של חיי עולם-הבא. היינו שהעולם הזה הוא רק מעבר, כמו שאמרו רז"ל: "התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין." (אבות ד, כא). וזאת – "וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל" – שאז תראה את הארץ העליונה, שהיא גן-עדן, אשר הכנתי, ואני עתיד לתתה, לבני-ישראל... שבת-שלום ומבורך !
 
למעלה