Stillwater
New member
על פני תהום/ענת .ב.
גל הושיט לה את היד ואמר "תתפסי אותי, אני מבטיח לך שלא תפלי!" אבל היא רק עמדה שם ובהתה בו לאחר מס' שניות היא אמרה: "גל, אתה יודע שיש לי פחד גבהים, נכון?" "אני יודע, אבל אני מבטיח לך תתני לי את היד ונעבור את זה ביחד לצד השני, שם כבר פחות מסוכן!" "אני לא מסוגלת!" היא אמרה. "אז מה, אתה רוצה שנתקע כאן לנצח?" "לא". היא ענתה. "אז תני לי את היד שלך!" "גל, אני לא מסוגלת! באמת שלא!" "את מתחילה להרגיז אותי. תראי אך אני עברתי את זה ולא קרה לי שום דבר!" "אתה, זה אתה! אני, זה אני! אני יודעת שברגע שאני ארים את הרגל אני אפול למטה לתהום." "את לא." גל תפס את היד שלה בכוח והיא צרחה שיעזוב אותה ושהיא לא מסוגלת. גל קצת נבהל ממנה ועזב את ידה. "תקשיבי, אין לי זמן נצח לחכות לך כאן! או שאת באה או שאת נשארת כאן! אני הולך!" "אני יודעת שאתה לא תשאיר אותי פה, גם אם זה ייקח נצח." "באמת?" הוא שאל והסתכל לה בעיניים כשגבה אחת שלו מורמת למעלה. היא לא ענתה לו וכעבור מס' שניות הוא הפנה את גבו אליה והלך. "גל, אני לא דואגת, אני יודעת שתחזור!" היא צעקה לעברו. בינתיים הוא המשיך לצעוד והיא לגמה מים מהבקבוק. לפתע הוא הסתובב והלך מהר לקראתה כשהגיע הושיט לה את היד ושאל "נו, אז את באה או לא?" "אני לא מסוגלת! אתה יודע שאני פשוט לא מסוגלת לעבור את זה, אני משתגעת פה לא פחות ממך, נמאס לי כבר! אני משתגעת! בעצם, אני כבר משוגעת ואני לא אחזור להיות שפויה אף פעם!" "אין לי מה להגיד לך." השיב לה גל. "אני פשוט לא יודע מה לומר." שנינו נמצאים במצב קשה ואני, תראי אותי, אני עברתי את זה. עכשיו אני בסדר, אני בצד השני. ואת, את תקועה פה, לא מוכנה לעזור לעצמך, בעצם אני לא כל כך בטוח שזאת אשמתך. אני יודע שזה קשה, תתני לי את היד את תעברי את זה, כולם עוברים את זה בסופו של דבר." "אך, גל? האם זה במוות? תראה את התהום הזאת גל, גם אתה עמדת לפניה וגם עכשיו אם תנסי לחזור לצד שלי אולי תיפול גם אתה, אולי תמות?" "תפסיקי לדבר ככה!" גל, גם אתה היית בצד הזה, מה אתה לא מבין אותי?" "הבעיה שלך היא שאת מפחדת ליפול יש לך פחד גבהים ואני לא סובל מזה, אני אמיץ. תהיי אמיצה גם את!" "אני אנסה גל." היא הושיטה לו את היד הרימה במעט את הרגל, היא כבר יכלה להרגיש עצמה בצד השני אבל לפתע היא עזבה את היד ונפלה למטה לתהום. כשהחוקרים שאלו את גל כמה זה בערך לקח לה עד שהיא הגיע לתחתית התהום הוא אמר "הרבה ועוד הרגשתי ושמעתי אותה סובלת, אני לא יודע אם יכולתי להציל אותה היא כבר נפלה. גרסת הסוף 2: "הבעיה שלך היא שאת מפחדת ליפול יש לך פחד גבהים ואני לא סובל מזה, אני אמיץ. תהיי אמיצה גם את!" "אני אנסה גל." היא הושיטה לו את היד הרימה במעט את הרגל, היא כבר יכלה להרגיש עצמה בצד השני. גל הושיט לה את היד השניה היא תפסה אותו והנה היא בצד השני מחייכת וצוחקת על עצמה ועל הפחדים שלה ועל כל הזמן המבוזבז הזה שהיית בצד השני. היא רק חיבקה את גל ואמרה לו תודה ושהיא אוהבת אותו ושהיא בחיים לא הרגישה מאושרת כמו עכשיו! את מה שקרה אח"כ תנחשו לבד. לא סתם כתבתי את הסיפור הזה פה. הוא מיועד למשהוא, אני מקווה שהמשהוא הזה מבין שזה מיועד לו. מה שרציתי להעביר דרך הסיפור הזה שכתבתי אותו לפני ככעט שנתיים, זה שאם רוצים אפשר להיות אחרים, אפשר להרגיש אחרת ולעבור לצד השני גם אם יש תהום מפחידה באמצע, אבל הדרך היא קשה ומפחידה ולא לכולם יש את האומץ וגם אם עוזרים קצת אומץ לפעמים נופלים למטה, ולא כל מה שנראה פשוט לאחרים (כמו שלגל היה נראה פשוט פתאום לעבור לצד השני) קל באותה מידה ואפשרי באותה המידה לאנשים אחרים. לא הכל תמיד מסתיים בסוף טוב, הכל טוב ושניהם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה, לכן לסיפור יש שני סיומות.
גל הושיט לה את היד ואמר "תתפסי אותי, אני מבטיח לך שלא תפלי!" אבל היא רק עמדה שם ובהתה בו לאחר מס' שניות היא אמרה: "גל, אתה יודע שיש לי פחד גבהים, נכון?" "אני יודע, אבל אני מבטיח לך תתני לי את היד ונעבור את זה ביחד לצד השני, שם כבר פחות מסוכן!" "אני לא מסוגלת!" היא אמרה. "אז מה, אתה רוצה שנתקע כאן לנצח?" "לא". היא ענתה. "אז תני לי את היד שלך!" "גל, אני לא מסוגלת! באמת שלא!" "את מתחילה להרגיז אותי. תראי אך אני עברתי את זה ולא קרה לי שום דבר!" "אתה, זה אתה! אני, זה אני! אני יודעת שברגע שאני ארים את הרגל אני אפול למטה לתהום." "את לא." גל תפס את היד שלה בכוח והיא צרחה שיעזוב אותה ושהיא לא מסוגלת. גל קצת נבהל ממנה ועזב את ידה. "תקשיבי, אין לי זמן נצח לחכות לך כאן! או שאת באה או שאת נשארת כאן! אני הולך!" "אני יודעת שאתה לא תשאיר אותי פה, גם אם זה ייקח נצח." "באמת?" הוא שאל והסתכל לה בעיניים כשגבה אחת שלו מורמת למעלה. היא לא ענתה לו וכעבור מס' שניות הוא הפנה את גבו אליה והלך. "גל, אני לא דואגת, אני יודעת שתחזור!" היא צעקה לעברו. בינתיים הוא המשיך לצעוד והיא לגמה מים מהבקבוק. לפתע הוא הסתובב והלך מהר לקראתה כשהגיע הושיט לה את היד ושאל "נו, אז את באה או לא?" "אני לא מסוגלת! אתה יודע שאני פשוט לא מסוגלת לעבור את זה, אני משתגעת פה לא פחות ממך, נמאס לי כבר! אני משתגעת! בעצם, אני כבר משוגעת ואני לא אחזור להיות שפויה אף פעם!" "אין לי מה להגיד לך." השיב לה גל. "אני פשוט לא יודע מה לומר." שנינו נמצאים במצב קשה ואני, תראי אותי, אני עברתי את זה. עכשיו אני בסדר, אני בצד השני. ואת, את תקועה פה, לא מוכנה לעזור לעצמך, בעצם אני לא כל כך בטוח שזאת אשמתך. אני יודע שזה קשה, תתני לי את היד את תעברי את זה, כולם עוברים את זה בסופו של דבר." "אך, גל? האם זה במוות? תראה את התהום הזאת גל, גם אתה עמדת לפניה וגם עכשיו אם תנסי לחזור לצד שלי אולי תיפול גם אתה, אולי תמות?" "תפסיקי לדבר ככה!" גל, גם אתה היית בצד הזה, מה אתה לא מבין אותי?" "הבעיה שלך היא שאת מפחדת ליפול יש לך פחד גבהים ואני לא סובל מזה, אני אמיץ. תהיי אמיצה גם את!" "אני אנסה גל." היא הושיטה לו את היד הרימה במעט את הרגל, היא כבר יכלה להרגיש עצמה בצד השני אבל לפתע היא עזבה את היד ונפלה למטה לתהום. כשהחוקרים שאלו את גל כמה זה בערך לקח לה עד שהיא הגיע לתחתית התהום הוא אמר "הרבה ועוד הרגשתי ושמעתי אותה סובלת, אני לא יודע אם יכולתי להציל אותה היא כבר נפלה. גרסת הסוף 2: "הבעיה שלך היא שאת מפחדת ליפול יש לך פחד גבהים ואני לא סובל מזה, אני אמיץ. תהיי אמיצה גם את!" "אני אנסה גל." היא הושיטה לו את היד הרימה במעט את הרגל, היא כבר יכלה להרגיש עצמה בצד השני. גל הושיט לה את היד השניה היא תפסה אותו והנה היא בצד השני מחייכת וצוחקת על עצמה ועל הפחדים שלה ועל כל הזמן המבוזבז הזה שהיית בצד השני. היא רק חיבקה את גל ואמרה לו תודה ושהיא אוהבת אותו ושהיא בחיים לא הרגישה מאושרת כמו עכשיו! את מה שקרה אח"כ תנחשו לבד. לא סתם כתבתי את הסיפור הזה פה. הוא מיועד למשהוא, אני מקווה שהמשהוא הזה מבין שזה מיועד לו. מה שרציתי להעביר דרך הסיפור הזה שכתבתי אותו לפני ככעט שנתיים, זה שאם רוצים אפשר להיות אחרים, אפשר להרגיש אחרת ולעבור לצד השני גם אם יש תהום מפחידה באמצע, אבל הדרך היא קשה ומפחידה ולא לכולם יש את האומץ וגם אם עוזרים קצת אומץ לפעמים נופלים למטה, ולא כל מה שנראה פשוט לאחרים (כמו שלגל היה נראה פשוט פתאום לעבור לצד השני) קל באותה מידה ואפשרי באותה המידה לאנשים אחרים. לא הכל תמיד מסתיים בסוף טוב, הכל טוב ושניהם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה, לכן לסיפור יש שני סיומות.