על פחמן14
את המאמר הזה ראיתי בספר "אל המקורות" ב´ בעמ´ 177 מאת צבי ענבל: "עם גילוי ההתפרקות הרדיואקטיבית, נדמה היה למדענים כי לראשונה ניתן בידיהם כלי מדעי העונה על השאלות בקשר לגיל העולם. בשנות ה-50 קיבל הכימאי האמריקאי ווילארד ליבי פרס נובל על תגליתו, כי ניתן להשתמש בהתפרקותו של פחמן רדיואקטיבי כמדד לקביעת גיל העצמים. הפחמן הנפוץ בטבע, כמרכיב חשוב ביותר של כל החמרים האורגניים עליהם מבוססים החיים, נתגלה כסובל מ"פיצול אישיות". הוא מורכב למעשה משתי צורות - איזוטופים - דומות ביותר: פחמן 12 - המקובל והמוכר, ופחמן14- הזהה מבחינה כימית לפחמן 12, אולם הוא רדיואקטיבי. פירוש הדבר, כי הוא בלתי יציב, ומתפרק מעצמו. הוא פולט קרינה רדיואקטיבית והופך ליסוד אחר: חנקן. חשיבות הפירוק לעניננו, נובעת מכך שקצב הפירוק קבוע ואיננו תלוי בתנאים חיצוניים כמו לחץ, טמפרטורה וכו´ השכיחות של פחמן14 בטבע היא נמוכה אמנם, אבל קבועה וניתנת למדידה (מקורו של הפחמן הרדיואקטיבי, בהשפעת הקרינה הקוסמית על החנקן שבאוויר). מכיוון שבכל יצור חי או צומח יש חילוף חמרים, המבוסס על ספיגת דו-תחמוצת הפחמן (12 ו-14 יחד) מהאויר, הרי בכל יצור חי ריכוז פחמן14 הוא קבוע. עם מותו של החי או הצמח, התחדשות החמרים נפסקת, ריכוז פחמן 12 נשאר קבוע, אולם פחמן 14 מתחיל להתפרק, בקצב קבוע. הקצב הוא איטי ביותר. מתוך כמות מסוימת של פחמן14, נשארת לאחר 2000 שנה מחצית הכמות. לאחר 2000 שנה נוספות נשארת מחצית מן השארית, כלומר רבע מן הכמות ההתחלתית, וכך נמשך הדבר עד היעלמות כל הפחמן14. על ידי מדידת היחס בין פחמן14 לפחמן12 בדוגמא של עצם או מגילת פפירוס, והשוואתו ליחס הראשוני ביניהם - שהוא היחס ביניהם היום באויר, ניתן לחשב בקלות רבה כמה זמן עבר מאז מת בעל העצם, או מתי נקטף הגומא לעשיית הפפירוס. פשוט וחלק! עקב קצב ההתפרקות האיטי טוענים המדענים כי ניתן לקבוע גילים של עצמים עד סדר גודל של כ-20,000 שנה (לשטיתם) ואף יותר. בבואנו לנתח את השיטה ומגבלותיה, כדאי להדגיש מיד, שהשיטה מבוססת על 3 הנחות יסוד ובהן תלויה אמינותה: א. אנו חייבים להניח כי ריכוז פחמן14 באויר לא השתנה במשך השנים שחלפו. אם לא נדע את הריכוז הראשוני של פחמן14, לא נדע מהי נקודת ההתחלה של ה"שעון". ב. עלינו להניח כי חוקי הטבע לא השתנו בתקופת הזמן הנמדדת. ג. גם אם חוקי הטבע לא השתנו, עלינו לזכור כי כדי שנוכל להשתמש בשיטה, חייבים אנו להניח כי קצב הפירוק של פחמן14 קבוע במדויק. נעבור לדון בהנחות אלו: א. הנחה זו כבר הופרכה למעשה, ע"י האנס סוואס מאוניברסיטת קליפורניה. (ב-1971) ע"י מחקר בטבעות הגידול השנתי, בעצי סקוויה עתיקים שגילם כ-4,000 שנה, הוא מצא כי יש סטיות ושינויים מהותיים בריכוזי פחמן14 באוויר. דבר זה גם מתקבל על הדעת, כיון שסביר להניח שמידת הקרינה הקוסמית הופגעת בכדור הארץ עשויה להשתנות עם הזמן. באחרונה, טען גם הפיסיקאי רוברט בראון, ראש מכון מחקר באוניברסיטת אנדרוס, כי בידו נתונים המורים כי לפני שנת 2000 לפנה"ס, לא היה באויר פחמן רדיואקטיבי; דבר המטבל לחלוטין את האפשרות להשתמש ב"שעון-14" לקביעת גיל העצמים המוקדם מ-4,000 שנה אחורה. ב. באשר להנחה זו, נאמר באופן תמציתי ביותר, כי זוהי הנחת יסוד של כל מדעי הטבע. מובן, כי אף מדען אינו טוען שבאפשרות המדע להוכיח טענה זו. ההיפך הוא הנכון. יש מדענים מסויימים הטוענים כי יש ראיות לכך שחוקים מסויימים משתנים עם הזמן (תאורית ה"בקע האטלנטי".) הספק בקשר לכך, הופך כל "מסקנה" מדעית הנוגעת לזמן שחלף - לגדר של השערה בלבד. הקב"ה, אשר ברא את העולם, קבע גם את החוקים לפיהם העולם יתנהג (תהלים קמח,ו) - והוא גם קבע גבול לחוקים אלה. מעבר לזה פועלים חוקים חדשים, אשר לנו בני-אדם קצרי תפיסה, אינם נראים. ג. הנחה ג´, גם היא עומדת במידה מסויימת על כרעי תרנגולת. כל התופעות של פירוק רדיואקטיבי ידועות ונחקרות מזה 60 שנה בלבד. הסקת מסקנות על קצב תהליך הפירוק, לפני אלפי שנה, מתוך מדידת התנהגות בתקופה של כ-60 שנה היא צעד העלול להתברר כמפוקפק. הדבר דומה למעקב אחר תנועתו של חפץ במשך דקה אחת, ולאור זאת, קביעת המסלול בו הוא נע במשך אלף השנה הקודמים. מובן כי אין לוקחים בחשבון אפשרות ריאלית ביותר, כי בעבר פעלו גורמים שונים, אשר עלולים היו להשפיע על ריכוזים וקצב פירוק ולשנות את התוצאה בצורה דרסטית. אך טבעי הוא להניח, כי בשעת בריאת העולם פעלו כוחות שמחוץ לטבע המוכר לנו היום, כוחות אשר אין לנו היום דרך לעמוד על מהותם או לחקור אותם. סיכום: מהעדר שיטה טובה יותר, משתמשים המדענים בשיטת השעון הרדיואקטיבי (פחמן-14, או אורניום.) יש לזכור אך זאת: מסקנת המדע הן בגדר ההשערות הטובות ביותר שיש למדענים להציע, אולם מהסיבות המנויות לעיל ואחרות, הן בגדר השערות בלתי מחויבות. הקב"ה ברא את עולמו בהעלם-סתר (ראה פירוש רש"י על קהלת ג, י"א) וכל תגליות המדע, יכולות לשמש עזר לאדם בחייו ובעבודת ה´, אך אינן יכולות לרדת לסוף דעתו של בורא עולם" אבקש תגובות מכל אלה המסתמכים על תיארוך פחמן14. נא לזכור שלא באתי להחזיר אף אחד בתשובה, כפי שבוודאי חלק מכם קפצו מזעם עלי, אלא רציתי לראות מה הוא הצד הנגדי בסה"כ... אלון
את המאמר הזה ראיתי בספר "אל המקורות" ב´ בעמ´ 177 מאת צבי ענבל: "עם גילוי ההתפרקות הרדיואקטיבית, נדמה היה למדענים כי לראשונה ניתן בידיהם כלי מדעי העונה על השאלות בקשר לגיל העולם. בשנות ה-50 קיבל הכימאי האמריקאי ווילארד ליבי פרס נובל על תגליתו, כי ניתן להשתמש בהתפרקותו של פחמן רדיואקטיבי כמדד לקביעת גיל העצמים. הפחמן הנפוץ בטבע, כמרכיב חשוב ביותר של כל החמרים האורגניים עליהם מבוססים החיים, נתגלה כסובל מ"פיצול אישיות". הוא מורכב למעשה משתי צורות - איזוטופים - דומות ביותר: פחמן 12 - המקובל והמוכר, ופחמן14- הזהה מבחינה כימית לפחמן 12, אולם הוא רדיואקטיבי. פירוש הדבר, כי הוא בלתי יציב, ומתפרק מעצמו. הוא פולט קרינה רדיואקטיבית והופך ליסוד אחר: חנקן. חשיבות הפירוק לעניננו, נובעת מכך שקצב הפירוק קבוע ואיננו תלוי בתנאים חיצוניים כמו לחץ, טמפרטורה וכו´ השכיחות של פחמן14 בטבע היא נמוכה אמנם, אבל קבועה וניתנת למדידה (מקורו של הפחמן הרדיואקטיבי, בהשפעת הקרינה הקוסמית על החנקן שבאוויר). מכיוון שבכל יצור חי או צומח יש חילוף חמרים, המבוסס על ספיגת דו-תחמוצת הפחמן (12 ו-14 יחד) מהאויר, הרי בכל יצור חי ריכוז פחמן14 הוא קבוע. עם מותו של החי או הצמח, התחדשות החמרים נפסקת, ריכוז פחמן 12 נשאר קבוע, אולם פחמן 14 מתחיל להתפרק, בקצב קבוע. הקצב הוא איטי ביותר. מתוך כמות מסוימת של פחמן14, נשארת לאחר 2000 שנה מחצית הכמות. לאחר 2000 שנה נוספות נשארת מחצית מן השארית, כלומר רבע מן הכמות ההתחלתית, וכך נמשך הדבר עד היעלמות כל הפחמן14. על ידי מדידת היחס בין פחמן14 לפחמן12 בדוגמא של עצם או מגילת פפירוס, והשוואתו ליחס הראשוני ביניהם - שהוא היחס ביניהם היום באויר, ניתן לחשב בקלות רבה כמה זמן עבר מאז מת בעל העצם, או מתי נקטף הגומא לעשיית הפפירוס. פשוט וחלק! עקב קצב ההתפרקות האיטי טוענים המדענים כי ניתן לקבוע גילים של עצמים עד סדר גודל של כ-20,000 שנה (לשטיתם) ואף יותר. בבואנו לנתח את השיטה ומגבלותיה, כדאי להדגיש מיד, שהשיטה מבוססת על 3 הנחות יסוד ובהן תלויה אמינותה: א. אנו חייבים להניח כי ריכוז פחמן14 באויר לא השתנה במשך השנים שחלפו. אם לא נדע את הריכוז הראשוני של פחמן14, לא נדע מהי נקודת ההתחלה של ה"שעון". ב. עלינו להניח כי חוקי הטבע לא השתנו בתקופת הזמן הנמדדת. ג. גם אם חוקי הטבע לא השתנו, עלינו לזכור כי כדי שנוכל להשתמש בשיטה, חייבים אנו להניח כי קצב הפירוק של פחמן14 קבוע במדויק. נעבור לדון בהנחות אלו: א. הנחה זו כבר הופרכה למעשה, ע"י האנס סוואס מאוניברסיטת קליפורניה. (ב-1971) ע"י מחקר בטבעות הגידול השנתי, בעצי סקוויה עתיקים שגילם כ-4,000 שנה, הוא מצא כי יש סטיות ושינויים מהותיים בריכוזי פחמן14 באוויר. דבר זה גם מתקבל על הדעת, כיון שסביר להניח שמידת הקרינה הקוסמית הופגעת בכדור הארץ עשויה להשתנות עם הזמן. באחרונה, טען גם הפיסיקאי רוברט בראון, ראש מכון מחקר באוניברסיטת אנדרוס, כי בידו נתונים המורים כי לפני שנת 2000 לפנה"ס, לא היה באויר פחמן רדיואקטיבי; דבר המטבל לחלוטין את האפשרות להשתמש ב"שעון-14" לקביעת גיל העצמים המוקדם מ-4,000 שנה אחורה. ב. באשר להנחה זו, נאמר באופן תמציתי ביותר, כי זוהי הנחת יסוד של כל מדעי הטבע. מובן, כי אף מדען אינו טוען שבאפשרות המדע להוכיח טענה זו. ההיפך הוא הנכון. יש מדענים מסויימים הטוענים כי יש ראיות לכך שחוקים מסויימים משתנים עם הזמן (תאורית ה"בקע האטלנטי".) הספק בקשר לכך, הופך כל "מסקנה" מדעית הנוגעת לזמן שחלף - לגדר של השערה בלבד. הקב"ה, אשר ברא את העולם, קבע גם את החוקים לפיהם העולם יתנהג (תהלים קמח,ו) - והוא גם קבע גבול לחוקים אלה. מעבר לזה פועלים חוקים חדשים, אשר לנו בני-אדם קצרי תפיסה, אינם נראים. ג. הנחה ג´, גם היא עומדת במידה מסויימת על כרעי תרנגולת. כל התופעות של פירוק רדיואקטיבי ידועות ונחקרות מזה 60 שנה בלבד. הסקת מסקנות על קצב תהליך הפירוק, לפני אלפי שנה, מתוך מדידת התנהגות בתקופה של כ-60 שנה היא צעד העלול להתברר כמפוקפק. הדבר דומה למעקב אחר תנועתו של חפץ במשך דקה אחת, ולאור זאת, קביעת המסלול בו הוא נע במשך אלף השנה הקודמים. מובן כי אין לוקחים בחשבון אפשרות ריאלית ביותר, כי בעבר פעלו גורמים שונים, אשר עלולים היו להשפיע על ריכוזים וקצב פירוק ולשנות את התוצאה בצורה דרסטית. אך טבעי הוא להניח, כי בשעת בריאת העולם פעלו כוחות שמחוץ לטבע המוכר לנו היום, כוחות אשר אין לנו היום דרך לעמוד על מהותם או לחקור אותם. סיכום: מהעדר שיטה טובה יותר, משתמשים המדענים בשיטת השעון הרדיואקטיבי (פחמן-14, או אורניום.) יש לזכור אך זאת: מסקנת המדע הן בגדר ההשערות הטובות ביותר שיש למדענים להציע, אולם מהסיבות המנויות לעיל ואחרות, הן בגדר השערות בלתי מחויבות. הקב"ה ברא את עולמו בהעלם-סתר (ראה פירוש רש"י על קהלת ג, י"א) וכל תגליות המדע, יכולות לשמש עזר לאדם בחייו ובעבודת ה´, אך אינן יכולות לרדת לסוף דעתו של בורא עולם" אבקש תגובות מכל אלה המסתמכים על תיארוך פחמן14. נא לזכור שלא באתי להחזיר אף אחד בתשובה, כפי שבוודאי חלק מכם קפצו מזעם עלי, אלא רציתי לראות מה הוא הצד הנגדי בסה"כ... אלון
