על פחד ועל אומץ...

[לגעת בְּמהויות]

על פחד ועל אומץ...

על אומץ ועל פחד...ו לגעת בְּמהויות הרהרתי בכך.. כבר יותר מיממה... ועכשיו יכולה לכתוב על זה (וגם אני כרגע במצב של ``מנדנדת ברגליים כזה.. ואוטוטו צריכה ללכת לעבודה``... אבל עכשיו זה ``בא`` לי) כן, נכון זה פחד. אלא שצריך לדעת להבדיל בין לא לממש משהו כאשר מפחדים מההשלכות - כשהפחד הוא מורה נבוכים המזהיר אותנו מפני סכנות לעומת פחד שאין לו מקום בפועלינו.. לא תמיד ההבדל ברור. לא תמיד - אם מפחדים לעשות משהו אז צריך דווקא לאזור אומץ ולעשות, אולי דווקא הפחד מגן עלינו שם. לא תמיד צריך לעשות את מה שמתחשק... איך יודעים מה נכון ומה לא, זאת השאלה!...

 

[רואה בכוכבים*]

על פחד, אומץ ועוד...

היי, בהקשר להודעתך הקודמת אז... אני רואה....ומתמוגג..... במיוחד, ממה שקורה לך לאחרונה....אני לא יודע אם את שמה לב... הביטחון שלך עולה, ובזכות זה, פורום זה משנה את צבעיו... פסטלים מלטפים חודרים עמוק... אני כבר יודע מי היא הגורמת פה לכולם לגעת במהויות, בלי לפחד... פשוט עושה את הדבר הנכון. ולעיניין הפחד: כשאנחנו עושים את הדבר הנכון, אנחנו מרגישים את זה בכל בגוף, צמרמורת עינוגים... אנחנו יודעים טוב מאוד למה אנחנו מסוגלים כן, ומה מזיק לנו...הבחירה בידנו. וככל שהמודעות הפנימית שלנו יותר גבוהה כך גם קלה יותר ההבחנה. החכמה היא להקשיב לקול הפנימי שמנטב אותנו להתמודדויות ההכרחיות להתפתחותנו, יש בדרך הרבה מכשולים המורכבים מלחצים סביבתים ומחיפוש אחרי זהותנו האמיתית. הרבה פעמים אנחנו מזהים יופי במישהו אחר ומנסים לאמץ הליכותיו, ובשל כך מכניסים עצמנו לחוויות שלא קשורות במהותנו...אנחנו בטוחים שזאת הדרך הנכונה אך משהו פנימי בולם אותנו, האינטואיציה מתנגדת ואנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק אמיצים... ואז, בעוד אנחנו עומדים בראש הצוק, ומודעותנו שקועה בדימיונות שווא, אנחנו דוחפים עצמנו אל הריק...,באמצע הצלילה העמוקה אנחנו מתעשטים ומבינים את גודל הטעות,....לא נותר אלא לקוות שבתחתית התהום יש מים... לפני הדחיפה יש לעצור רגע, להקשיב ולהאמין שעמוק בפנים אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבורנו. היה ומשהו מתנגד בתוכנו, צריך ``לכנס`` את כל החברים הפנימים ולעשות ישיבה, מי בעד ומי נגד...חשוב מאוד להיות סבלניים ולהקשיב לכולם עד הסוף, תמיד יש מישהו שקוטעים את דבריו אחרי שמזהים את חולשותיו או את יכולות הניסוח הלא ברורים שלו...דווקא זה שלא מתנסח ויותר מרגיש, מגיב ממקומות עמוקים ששכחנו לטפח... באהבה, רואה בכוכבים.

 

[דרייה]

לך,הרואה בכוכבים.

כמה יופי...כמה רוך במילותייך... אומנם כבר כתבתי לך כמה מילים ביום האתמול אבל מוצאת את עצמי ,מתפאלת שוב ושוב... אור לך הרואה בכוככבים.