על ערכן של מילים..

[*-מרקי-קקטוס-*]

על ערכן של מילים..

היו ימים שהאמנתי גם צעקתי,והתלהמתי ימים של אמצע התשעים רבין-איך נתת להם רובים..? ההקשר היה ידוע רבין-גרם לתעתוע הוא נתן להם רובים הם-גמלו עם פיגועים עברו מאז,רק שש שנים. והנה,בא שרון הגביר שלא חילק להם רובים הם שוב גמלו עם פיגועים גדולים יותר,ואיומים ואני כבר לא שואל אריק,מלך ישראל ? נבוך לנוכח הנרצחים כי הרי הנפגעים לבטח-כבר לא מאותם רובים... ----------------------- היו ימים שהאמנתי גם שוררתי,גם דיקלמתי "אוהב אותך,ילדה שלי את היחידה,בעולמי" כן,כאילו היו זמנים עם רגשות מטורפים כשנגיעה אותי שבתה את נשמתי,אף שחררה ולך הבטחתי אהבה ולך,ולך-וגם קצת לה והתחושה כה "איתנה" שאינני זוכר אפילו את שמה ------------------------- על כן-באילו הימים... אני מתקמצן קצת במילים כבר לא רותח על שמאלנים למרות-שנותרו אותם טיפשים ולא מתחייב עוד בליבי לאהוב לעד,להשחית מילים לוקח בניחותא את מה שיש אך,לא מעז עוד לבקש.. שאחוש שוב ריגושים המתמוססים,אחרי ימים וטוב לי.

 

[*pank]

| רמקול| קוץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתה לא אוהב אותי יותר לא תשחית עלי אף מילה אני השחתתי עליך את כל המילים שלי

 

[*-מרקי-קקטוס-*]

פאנק

כל אדם,וגישתו. אני אימצתי לי עמדה להשתמש בזהירות כדי שלמילה-תהיה עדנה אולי גם את,קצת תחשבי לכמה אנשים,רק השנה השחתת את המילה-"אהבה" ומה נותר-באחריתה.. אני באמת כבר מאמין שרגשות אמיתיים נותרים גם נותרים מבלי שמנפחים אותם במילים.. מקווה שלזה-את מסכימה.

 

[*-מרקי-קקטוס-*]

../images/Emo25.gif

רואה,אותה הנשיקה לא מלווה באף מילה ועדיין יש בה כוונה..

 

[פנינת-החן]

../images/Emo140.gif

ואני... הקמצנית המדופלמת היכן אותן הימים אני שואלת. היכן אותה האהבה שהתמוססה ונעלמה? היכן החיוך הנסוך על השפתיים? היכן הרטט שהורגש אז בין השניים? היכן הברק שהיה אז על הפנים כשנפגשו שני אוהבים? האם הכל מאיתנו ניטל? האם הכל מאיתנו נשמט? האם הכל הכל אבד? ימי הזוהר תמו התעוררנו אל מציאות חדשה. אז מרקי קקטוס. למרות הכל ואף על פי כן אין לנו ברירה אחרת אין לנו ארץ אחרת חייבים להמשיך לשורר חייבים להמשיך להרגיש כי אם גם את התחושה הפנימית איבדנו אנא אנו הולכים? חייבים להמשיך לחייך גם אם בתוך תוכנינו כואב!