שלום לך../images/Emo24.gif
באמת אוטוטו זה קורה... איך ישתנו חייך? זה תלוי בהרבה גורמים, אבל אני יכולה להבטיח לך שלושה דברים: א. הם ישתנו בוודאות. ב. השינוי יהיה דינמי, כלומר כל פעם המוקד יהיה אחר, בהתאם לגיל של בתך ולנסיבות החיים שלכן. ג. במקביל לארגון המחודש של החיים יהיה גם שינוי פנימי דרמטי. אני חושבת שהאמהות משנה משהו עמוק בזהות שלנו כנשים. "המשהו" הזה הוא אישי, ונתון לשינויים, אבל בכל מקרה מדובר בתחושות חדשות מאלה שאת רגילה אליהן... העצמאות אליה הורגלת? גם זה תלוי במידת התמיכה שיש לך או שתרצי בה, במידת החירות שתטלי לעצמך, במידת הרצון שלך בעצמאות (תתפלאי לגלות שאולי לאחר הלידה תגדירי "חירות" או "חופש" אחרת מכפי שראית אותם עד היום), בקצב ההתאוששות שלך מהלידה, בבת שתהיה לך... בכל מקרה, בעיני, מה שעוזר מאוד לאמהות טריות (מעבר לעזרה פרקטית שככל שיש ממנה יותר כן ייטב (כביסות, אוכל מבושל), הוא דווקא הסתמכות על האינטואיציות שלהן, ולנסות לסנן את "העיצות" מסביב. אני לא אומרת להיאטם לסביבה, אבל יש איזו נטיה של כל מיני נשים אחרות (בעיקר נשים, בעיקר אמהות וקרובות משפחה) "לעוט" על היולדת, לפעמים מתוך כוונה טובה ולפעמים לא, ולהציף אותה בעיצות ובהוראות. הרבה פעמים העיצות האלה לא רלבנטיות לתחושות שלך ולאופן בו את חווה את האמהות, הן קשורות בדרך האישית שלהן בגידול הילדים ובאמונות הפרטיות שלהן, שיכולות להיות רחוקות משלך. לכן - בכל מקום שאת מרגישה שאת עושה נכון - לכי על זה. אני מדברת על כל נושא (האכלת התינוק, לינה, הרגלים) שקשור בבתך ובך. אני יודעת מעצמי שהפעמים היחידות בהן הרגשתי שאני מצטערת על החלטות שלקחתי היו קשורות בכך שהקשבתי לאחרים בניגוד למה שתחושות הבטן שלי אמרו לי. אז תתעדכני בהוראות משרד הבריאות, תקראי קצת באינטרנט ובספרים, אבל אל תקחי שום דבר כתורה מסיני או ככלל מחייב. והעיקר - נסי לנוח המון אחרי הלידה, אבל בצמוד לבתך. תלמדי אותה, תחושי אותה. לדעתי בכל הנוגע לטיפול הישיר בה - ככל שאת תעשי יותר יהיה יותר טוב. הבטחון העצמי יתחזק וגם התחושה שאת יודעת מה לעשות. האחרים? שיעשו את כל השאר (כביסה, אוכל, נקיונות).
)