על סיפוק ואושר

על סיפוק ואושר

סיפוק הוא התחושה הממלאה אותנו
הנותנת לנו להרגיש טוב עם עצמנו
להרגיש שמחה ואולי אפילו אושר.
אך מתי בעצם אנו מרגישים סיפוק שאורך יותר מרגע,
אלא סיפוק מתמשך?
האם אדם שהעובד בעבודה שנחמד לו בה,
וחי עם משפחה שטוב לו בה
מרגיש מסופק?
או שאיזה דחף בלתי נראה
תמיד דוחף אותו לעוד? להרגיש חוסר?
להרגיש לא מלא ולא שלם?
האם העורב המנקר בנו
ניקורי ספק וחוסר
נותן לנו להרגיש סיפוק?
נותן לנו להשאר בתחושת אושר?
מה דעתכם?
 
סיפוקים


אני וסיפוקים....
בעניי סיפוקים הם....הדברים שאנו מסתפקים מהם.
ולאו דווקא משהוא אחר.

כלומר רציתי משהוא כול כך ולא השגתי
אז אמרתי לעצמי לא נורא פעם הבאה,ולא היתאכזבתי.

ומצד שני בעל וילדים ומשפחה,זה לא בהכרך סיפוק
כי תמיד אנו שואפים ליותר,ואף פעם זה לא מספיק לנו.

מקווה שהבנתי את שאלתך,אני קצת בשנטי הבוקר.

ולגביי אושר אושר בא מבפנים וזה רק תלויי בנו.
אני משתדלת להיות מאושרת תמיד

אור
 

פיה 61

New member
סיפוקים ואושר


אושר = בא מבפנים בלבד ללא גורמים חיצונים ..
גורמים חיצונים נותנים לאושר להיות זמן קצר בלבד ..
"להיות מאושר זה לא אומר להיות מושלם זה אומר
להחליט לראות מעבר לאי שלמות"
ק.ב אינדיאנה .
סיפוק = מסתפקת ברוב המיקרים בקיים ..

על כך נאמר : "כל המקבל את הקיים בהבנה מאושר הוא
האושר נמצא בהשיג יד ואין לחפשו במקום רחוק או אחר "
רבי נחמן מברסלב .
 

ינוקא1

New member
חוסר הסיפוק נוצר

מהחסרון.
כשאנו מרגישים חיסרון , אנחנו מרגישים לא מסופקים.

והחסרון נוצר בגלל יציאתנו מהאחדות אל העולם הדואלי - עולם עץ הדעת טוב ורע.
כי בעולם הדואלי של אור וחושך , טוב ורע , מלא וחסר , יש ואין - תמיד חסר משהו מהשלם , שגורם להרגשת החסרון.

לפיכך הסיפוק היחיד קיים כאשר האדם שב אל האחדות בתודעתו.

ומהי האחדות ?
האחדות היא ההויה עצמה - עץ החיים.

ההויה היא הדבר היחיד הנמצא מעבר לדואליות , רק בה אין חסרון.

(ההוכחה לזה :
נניח שקיימת מציאות של "חוסר הוויה".
אז גם היא צריכה שתהיה לה הוויה - כדי להיות קיימת !
אז ממילא אין מציאות של חוסר הוויה !).

לכן רק כאשר האדם מתאחד עם ההויה בתודעתו , הוא יוצא מחוסר הסיפוק.
והאיחוד עם ההויה יכול להיות רק בתודעה ולא באמצעות שום דבר חומרי \ רוחני שאיננו ההויה עצמה.

לכל ישות חומרית או מחשבתית או מלאך וכו' וכו' - לכולם קיים גבול ומשהו מחוצה להם , וזה מה שמבדיל אותם מההויה עצמה.
לכן כתוב "לא תעשה לך אלהים אחרים על פני" - כי כל מה שאנחנו מכירים שייך לדואליות. לכולם יש משהו מחוצה להם , או שיש להם היפך.

ולכן האלוהים היחיד הוא ההויה - או כפי שנקרא בתנ"ך :
י-ה-ו-ה.
הוויה ללא מקום וללא זמן.
ורק לאיחוד עם ההויה יש לשאוף , ולא לשום דבר אחר.

(המעוניין לקרוא עוד על תיאוריה זו ימצא אותה בספר "התקדשות" של אליזבת הייך.
 
ינוקא אהבתי מאוד את דבריך

והתחברתי אליהם,
אך אני חייבת לציין לגבי הספר התקדשות שיש לי את הספר
קראתי אותו
ולא התחברתי אליו,
הייתה לי הרגשה של אגו גדול מידי של הכותבת
ותיאוריה שהזכירה קצת את איאן ראנד ותיאוריית האינדיבדואל שלה...
 

פיה 61

New member
רונית

לי יש המונמון ספרים רוחנים ..
הם תופסים את כל הספריה שלי ..
כבר אין מקום ..
יש לי את הספר התקדשות ..
ומשום מה לא יודעת לא התחברתי לספר
לא התחברתי לכותבת
לעומת כל הספרים האחרים
שמחוברת אליהם
חוזרת בקריאה עליהם מידי פעם ....
 
כמוני כמוך חני


גם אצלי עמוס לעייפה מספרים רוחניים
וכמה מהם אני אוהבת מאוד
והתקדשות פשוט לא דיבר אלי...
 
קראתי את השאלות שוב ושוב

קראתי וניסיתי לרדת לתוך תוכי
לשאול עצמי מתי אני מסופקת ומאושרת.

למשל עכשיו בהווה אני אמורה להיות מאוד מסופקת מאושרת.

אנו מתכוננים לחתונה הכל בשמחה ובאהבה.
אלא שאני מאוד מאוד מאוד מודאגת מכאב שיש לי. כאב ברגל ימין כבר זמן מה.
כאב שמתחיל במפרק הירך ויורד עד כף הרגל
אני מודאגת אני עצובה אני כואבת. מתקשה ללכת.

הלכתי לרופא המשפחה והוא הפנה לאורטופד
התור רק בסוף החודש ואני בסרטים בראש...

לא מצליחה להיות שמחה. לא מצליחה להיות מאושרת
רק שואלת את עצמי ואולי גם אותך
למה? איפה? מתי?
למה משתייך הכאב? מתי חלוף?

אוף עצוב לי.
 
אם בא לך מותק נשים אותך מחר על המזבח

ומי שירצה ינסה לבדוק מה קורה ומדוע
מה דעתך?
 

kagome10

New member
לדעתי התשובה היא שקט

כל אדם במהותו הוא רסיס האלהים, ואלהים במהותה מאושרת.

אם מקשיבים בשקט בשקט, אז האושר עולה מעצמו.
 
שקט ואחדות עם עצמי

עם הוויתי.
מתוך הקוד האלוהי-
"אני הווה מהות חיי בשמחה"
שירד בתקשור דרך לילה ברזסקי.
 
למעלה