על נשמה נפש ומוחין

אבל לא נראה שהיא הבינה

מה אני מנסה לומר אפילו. יש הבדל בין להגיד אני מבין מה אתה אומר, אבל לא מסכים. לבין לשלול את דבריי בהרף עין כמיסטיקה או מטאפיזיקה ולהגיד "מראש אני דואליסטית". אם כך אז לשם מה הדיון?
 
היותה דואליסטית היא עובדה, מאמי

או נקודת המוצא.
ולעולם דיונים בנושאים מעין אלה, כמו נניח על סוגיות אמונה
יגיעו לנקודה שלא תמצא הסכמה.
ומעין מבוי סתום.
דינמיקה טבעית.
 
היא מוניסטית לא דואליסטית

כן אבל בכל זאת, הבאתי טיעונים תפריכו, תגידו מה לא בסדר בהם. להגיד אני דואליסטית מראש ולא יעזור בית-דין, אז חבל על הזמן ועל האצבעות הקולדות אם בן-אדם לא מוכן למצוא את ההיגיון או חוסר ההיגיון במה שאתה אומר.

כפרה עלייך והיא לא צריכה הגנה אני לא תוקפת אותה, לפעמים דיון הוא רק דיון. באימא שלי.
 
נשמט לי ה-לא. לא עניין של תקיפה, לילושה

או הגנה.
אלא, הטמעה שהאדם מולך בין אם הוא נמנה על אלו המאמינים
ובין אם על אלו שאינם מבין שהשיח נקלע למבוי סתום.
אם נקודת המצוא שלי מראש ולא כאקסיומה מופרכת
מובילה אותי לחשוב שאין נניח בדברייך או בדברם של אחרים
משהו שישכנע אותי, אשוב לטעון את אותה נקודת מוצא
הנגזרת ממנה התורה כולה.
את מבינה?
:)
אגב, זה קורה גם בסוגיות פוליטיות.
אין טעם לטעון לשם טיעון.
 

poseidon111

Active member
אבל זו הבעיה, והסברתי זאת. זאת לא שאלה

של מדע, אלא שאלה של אמונה. יש מה שנקרא נפש או אין?
איך אני יכול לשלול משהו שאת לא יכולה להוכיח את קיומו?

ולמה את חושבת שזו "הגנה"?
אני חושב שהבעתי את הבעייתיות בטיעון שלך בצורה ברורה.
לקחת זאת לכיוון לא נכון.
 

poseidon111

Active member
מה הקשר לאהבה? אהבה היא רגש מוכר ובלתי ניתן

להכחשה. היא קיימת.
מה שלא ניתן לומר על הנפש. יש שגורסים כך ויש שגורסים כך.

אם אומר לך שאין גיהנום, תתווכחי איתי? תוכלי להוכיח את עמדתך? אני אוכל להוכיח את עמדתי?
אני לא רואה הבדל.
 
יבוא פסיכופט ויגיד לך

אני לא מרגיש אהבה, אין רגש כזה. תוכיח לי שיש רגש כזה.

אז בגלל שיש עליה קונצנזוס היא קיימת, בגלל שלך יצא להרגיש אותה היא נכונה בהכרח. אז אני אומרת לך שיצא לי להבחין בנפש, ואני אומרת לך שמאותו מוח עם מבנה דומה שפועל בבסיסו בצורה דומה (לא מדברת על פתולוגיות ונזקים מוחיים) אצל כל בני-אדם נוצרים טיפוסים שחווים את המציאות בצורה כל-כך שונה, גם הנורמלים בלי המחלות נפש, איך אתה מסביר את זה?
 

poseidon111

Active member
נסיון חיים, חוויות קודמות, מחשבות, אופי. את

רוצה לקרוא לכל האוסף הזה ועד כמה שלא רשמתי, נפש?
זכותך.
 

poseidon111

Active member
מה הפואנטה של הדוגמאות שאת מביאה שהן

קיצוניות ונדירות, ומעידות על הכלל יותר מאשר על היכולת להגיע למכנה מחקרי משותף מהם?

תשאלי את עצמך את השאלה ההפוכה: מתוך מאה תאומים, כמה מהם יענו לדוגמא שהבאת?
זאת התשובה. אנשים מתפתחים, ולא תמיד "לפי הספר", כמו בדוגמא שהבאת.
 
אבל הרי במדע מנסים להגיע לחוקיות. לא?

וזו לא דוגמא קיצונית. תאומים שנולדו לאותה משפחה זאת דוגמא קיצונית? ורוב התאומים הזהים שתשאל אותם יגידו שיש ביניהם אי אלו הבדלים אישיותיים..
 

poseidon111

Active member
הקיצוניות היתה בהתנהגותם הכל כך שונה. כמובן

שיהיו אי אלו הבדלים.
הם תאומים, לא משובטים.
 

רינתי77

Well-known member
ממש לא מדובר על קבעון מחשבתי, אלא על

מסקנה אישית שלי, שאליה הגעתי לאחר שקראתי הרבה בנושא זה
והתחבטתי בו ביני לבין עצמי. אינני שוללת את עמדתך אלא מציגה
עמדה אחרת. זוהי מהותו של דיון, לדעתי. את טוענת ש"החוויה הכוללת היא שונה במהותה." ואני שואלת: שונה ממה? את טוענת שכיום רוב
העוסקים בתחום גוף-נפש מחזיקים בגישה הדואליסטית ואני שואלת
על מה את מסתמכת בטיעונך זה.
 
גם מבחינה אקזיסטנציאליסטית

אני מתנגדת למוניזם. יצא לי להכיר הרבה פסיכיאטרים שמתייחסים לאנשים כאל אוסף סימפטומים ואבחנות מהלכות, דוחפים מלא כדורים, כשלפעמים כל מה שבן-אדם היה צריך זה חיבוק ומילה טובה.
 

lefler11

New member


כל כך נכון
 
למעלה