על נטיות

על נטיות

הנטייה, כשמתמשים בה רע, יכולה להיות אמצעי שבלוני ומעיק, או תווית טפשית. כשמתייחסים אליה בגישה נכונה, היא אמורה להיות אמצעי אומנותי להבניית תיאור הדמות ומקומה בעולם. קודם כל, הנטייה היא נטייה, משמע - נוטה לכיוון מסויים, כמו מחוג של ברומטר. יש נטייה שנוטה יותר, ויש נטייה שנוטה פחות, אבל עדיין, היא נוטה, מצביעה על משהו, ולא בהכרח נמצאת שם. הנטייה לא מגירה לך איך לשחק את הדמות, רק מרמזת איך רוב הדמויות מנטייה מסויימת יתנהגו ברוב המצבים - היא שייכת לתחום הפילוסופיה ומדעי הרוח, ולא למדעים המדוייקים. דבר שני - הנטייה לא מאפיינת רק איך הדמות חושבת, אלא איך היא רואה את העולם. אדם שבדף הדמות שלו כתוב "תוהו טוב" לא סתם "עושה מעשים לפי צו מצפונו האישי", אלא מאמין שככה העולם עובד - למשל, שצווים ותקנות מנוגדים לאופיו הטוב הבסיסי של האדם, ושהם יוצרים את הרע מתוך אי הבנה וסתירה לטבע טוב בסיסי זה. דבר שלישי - הנטייה לא מורכב משני צירים של סדר/תוהו וטוב/רע - צמד המילים שמרכיב את הנטייה הוא מקשה אחת - ל"סדר טוב" ו"נייטרלי טוב" אין אחידות בקטע של ה"טוב" - ה"טוב" בעיניהם יכול להיות שונה. ועכשיו, נסיון קטן לאפיין, בקווים כללים ובהתאם לגישה זו, את הנטיות השונות. כאמור, מדובר באפיון כללי בלבד - שני אנשים שמוגדרים כ"סדר טוב" בהחלט יכולים להיות שונים זה מזה בגישתם - תלוי במידת הנטייה. סדר טוב: מי שנוטה לסדר טוב, באופן כללי, מאמין בצדק נצחי ומוחלט. אין כאן את הדילמה שאוהבים לדחוף לפלדינים בין "סדר" ו"טוב" - שכן בהתאם לראייה הסדרנית הטובה, הצדק הנצחי הוא טוב וסדר, שאין להפרידם. הצדק איננו מביא לידי דילמות, שכן צדק שגורם רע איננו צדק כי אם עיוות של צדק בידי בני האדם, שלא תמיד מסוגלים לתפוס את הצדק הנצחי, ורק לנסות לפעול לפיו. אדם רע הוא מי שפועל בזדון כנגד עקרונות הצדק הנצחי והמוחלט, שלרוב מיוצגים בדמות החוק הנצחי והאלוהי, היוצר את חוק הטבע ומנחה את חוק האדם. אדם רע הוא גם מי שטוען שחוק הנובע מהאדם וסותר את החוק הנצחי, הוא החוק העליון. נייטרלי טוב: בעלי נטייה זו מאמינים כי האדם טוב מטבעו, וכי טוב בסיסי זה מנחה את פעולותיו. אנשים עשויים לטעות, אך זכאים לאפשרות לסליחה וכפרה. אין מדובר בראייה תבוסתנית, שכן הטוב שבאדם מתבטא גם בערבות הדדית, היוצרת ידידות בין אנשים טובים. ואנשים טובים אלו יגנו זה על זה מפני רע ועוול. המטרה לא מקדשת את האמצעים, אך אמצעים טובים בידי אנשים טובים מביאים לתוצאות טובות. תוהו טוב: המחזיקים בגישה זו, מאמינים אף הם בטוב הבסיסי של האדם, אך רואים בצווים והגבלות, שנוצרו עקב אי-שלמותו של האדם, מכשול בפני מימוש והגשמה של טוב זה. כל בני האדם טובים, אך לא תמיד באותה מידה, וההבדל הזה יוצר צורך בחוקים וצווים שנועדו להסדיר את היחסים החברתיים. אך האדם השלם והטוב באמת, איננו זקוק לחוקים הללו כדי לממש את עצמו, ודי לו בצו מצפונו ואופיו הטוב - ומכאן גם שאדם המשתחרר מכבלי תקנות מלאכותיות ולומד להקשיב לעצמו וליצרו הטוב, מסוגל להגיע לחירות ושלמות זו. המשך יבוא....
 

DDN

New member
כל הכבוד לך, מר בחור.

אתה חדש פה נכון? ברוך הבא. אם החצי השני יהיה טוב כמו הראשון, לדעתי יצטרכו להעלות אותו למאמרים. . .
 
בהחלט כל הכבוד

מה דעתך על להוסיף דמות מוכרת לכל נטיה (כמו למשל סדר רשע - היטלר או ניטראלי טוב אושו וכו´) ?
 
חשבתי להוסיף

פילוסופים רלוונטיים מעולמנו, אבל אני לא מכיר מספיק פילוסופיה ופילוסופים - רק מה שקראתי בסיכומים באיזה אתר אינטרנט לשם הרחבת הדעת. בכל אופן, ההגדרה שלי לסדר טוב מאוד חופפת את תפיסת הצדק של תומס אקווינס ואוגוסטינוס, אם זה רלוונטי למישהו. לייחס נטייה לדמויות היסטוריות קיימות זה קצת בעייתי לדעתי, כי בעיני נטייה היא יותר כלי אומנותי לצורך עיצוב העלילה והדמויות של משחק התפקידים, ולא קנה מידה אפקטיבי לגבי אנשים אמיתיים.
 
אני מסכימה, אבל

אם לוקחים בחשבון שהדוגמאות הן מאוד בגדול - זה עוזר מאוד להדגים למה נתכוון המשורר. אף אחד לא אומר שהדמויות הנ"ל הן פרוטוטייפ (ובגלל זה דווקא דמויות הסטוריות ולא דמויות מעולם הפנטסיה)
 
המשך- הנייטרלים

סדר נייטרלי: הנטייה הזו מתאפיינת בגישה המעמידה במרכז את הסדר כמפתח לקיום הן ביחסים החברתיים והן ביקום עצמו. הסדר יצר משמעות בקיום שאלמלא כן היה מתדרדר לתוהו, ותוהו פירושו התדרדרות, התנוונות וכליון. לפי הגישה הזו, טוב ועוול כפופים לעקרונות העליונים של הסדר - סדר חברתי, סדר עולמי, סדר קוסמולוגי. היקום והאדם שואפים להמצא במצב של סדר, והחוק והנוהג אמורים לשקף מצב זה וללכת לפיו. אדם הפונה כנגד הסדר החברתי, מוציא עצמו מן הכלל. נייטרלי טהור: הגישה של הנייטרליות הטהורה מתאפיינת ברלטיביזם תרבותי, ואי אמונה במוסר מוחלט - צדק במקום אחד, הוא עוול במקום אחר. הגישה נוקטת עמדה של איזון - לא קבלה של כל האמונות והדיעות, אלא נסיון למצוא את שביל הזהב - דבר היוצר מעין חוק ומוסר אוניברסלי, אך כזה הנוצר מסינתזה של תזות ואנטיתזות. הנייטרליות הטהורה שואפת לא לשפוט ולחלק, אלא לסגל ולהטמיע. תוהו נייטרלי: גישה זו שוללת את החוק והמוסר כמנוגדים לטבע האדם. האדם הוא חופשי בטבעו, ואין מותר האדם מן הבהמה אלא בשכל בלבד. הגבול לחירותו של אדם הוא אך ורק חירותו של אדם אחר, בהנחה שהלז מסוגל לשמור עליה. כדי להגיע לשלמות ולהיות חופשי, על האדם להשתחרר מהגבלות של חוק וסדר, שנוצרו בידי מי שאיננו מסוגל להתמודד עם החירות ולמענו בלבד. הסדר, בגישה התוהנית-נייטרלית, נתפס ככוח סטגנטיבי, המביא לקיפאון וניוון. אדם חופשי ויוצר לא נותן להגדרות מופרכות כמו חוק, סדר וצדק להגביל אותו. מטבעו האדם נוטה להיות חופשי ודינמי, ולהתקדם בתהליך של "הרס יצירתי" - החרבת הישן כדי לממש את החדש. לפנות כנגד טבע זה, ולהגבילו בכבלים וסייגים, זהו עוול.
 
המשך- הרשעים

סדר מרושע: בהתאם לגישה זו, העולם הוא מקום אכזר. האדם רע מנעוריו, ונוטה למצב של מלחמת הכל בכל - כדי להמנע ממצב זה, שאיננו מאפשר קיום כלל, יש צורך בחוק, משמעת וסדר ביד קשה ובזרוע נטוייה. הצדק הוא תועלתו של החזק - החוקים נקבעו בידי מי שיכל לקבוע אותם, על מנת להנציח את יתרונו ולכונן סדר חברתי. מי שמטבעו הוא אדון, ישלוט, ומי שמטבעו עבד, ישאר משועבד - וזהו עוול וחתירה תחת אושיות החברה לשנות סדר זה - טוב מלך אכזר מעבד כי ימלוך. מכיוון שהסדר החברתי הוא המפתח ליציבות החברה, עלייך לגמול רעה תחת רעה, וטובה תחת טובה, אך לא להסמך על חסדם של אחרים, שעלול לא להגיע - טובות תקבל בחזרה רק עם תוכל לתבוע אותן, ועשיית טובות לאחרים הינה רק חלק קטן מהבטחת טובתם. נייטרלי מרושע: בהתאם לגישה זו, "כ-ו-ל-ם מניאקים, אבל השופט בן זונה". אי אפשר לסמוך על אף אחד, ולכן אין שום סיבה לתת למישהו לסמוך עלייך. אין אמון, אין ידידות, יש רק מרמה וניצול. אדם לאדם כלב בן כלב, והחוק והסדר הם מרמה ומסווה שאיש איננו מכבד אם הוא יכול להרשות לעצמו - וכדאי לכך אדם להרשות לעצמו להמנע מתקנות מיותרות ומפריעות אלו. הסדר החברתי הוא פיקציה ומסכת של שקרים, בה יש לך אפשרות לקדם את עצמך. אין אמון ללא שימון (במזומנים או איומים) והכי חשוב לא לצאת פראייר. תוהו מרושע: לפי תפיסת התוהו המרושע החיים הם מלחמת הכל בכל, וטוב שכך. המעז מנצח והחזק צודק. האדם מטבעו אכזר ופחדן, והיד שאינך יכול לשברה - נשקנה עד ליום שתוכל לנשוך בה. החוק והסדר נועדו לאלו שבהם מידת הפחדנות גדולה ממידת האכזריות, והם מוטרדים מצל העתיד. בראיית העולם של התוהו המרושע, אין חשיבות לצל העתיד ואין עתיד - אכול ושתה כי מחר תמות. הגבול היחיד לחירותו ותענוגותיו של האדם הוא יכולתו של מישהו אחר למנוע ממנו לממש זאת על חשבונו. בהתאם לתפיסה זו, אין יכולת מסודרת לקיים חיים חברתיים תקינים, ואין צורך בכך - חיים פגומים חברתית ובלתי תקינים הם המתאימים לאדם, שמטבעו יצר הרע מושל בו.
 
למעלה