הבלש חסר הבית
New member
על נטיות
הנטייה, כשמתמשים בה רע, יכולה להיות אמצעי שבלוני ומעיק, או תווית טפשית. כשמתייחסים אליה בגישה נכונה, היא אמורה להיות אמצעי אומנותי להבניית תיאור הדמות ומקומה בעולם. קודם כל, הנטייה היא נטייה, משמע - נוטה לכיוון מסויים, כמו מחוג של ברומטר. יש נטייה שנוטה יותר, ויש נטייה שנוטה פחות, אבל עדיין, היא נוטה, מצביעה על משהו, ולא בהכרח נמצאת שם. הנטייה לא מגירה לך איך לשחק את הדמות, רק מרמזת איך רוב הדמויות מנטייה מסויימת יתנהגו ברוב המצבים - היא שייכת לתחום הפילוסופיה ומדעי הרוח, ולא למדעים המדוייקים. דבר שני - הנטייה לא מאפיינת רק איך הדמות חושבת, אלא איך היא רואה את העולם. אדם שבדף הדמות שלו כתוב "תוהו טוב" לא סתם "עושה מעשים לפי צו מצפונו האישי", אלא מאמין שככה העולם עובד - למשל, שצווים ותקנות מנוגדים לאופיו הטוב הבסיסי של האדם, ושהם יוצרים את הרע מתוך אי הבנה וסתירה לטבע טוב בסיסי זה. דבר שלישי - הנטייה לא מורכב משני צירים של סדר/תוהו וטוב/רע - צמד המילים שמרכיב את הנטייה הוא מקשה אחת - ל"סדר טוב" ו"נייטרלי טוב" אין אחידות בקטע של ה"טוב" - ה"טוב" בעיניהם יכול להיות שונה. ועכשיו, נסיון קטן לאפיין, בקווים כללים ובהתאם לגישה זו, את הנטיות השונות. כאמור, מדובר באפיון כללי בלבד - שני אנשים שמוגדרים כ"סדר טוב" בהחלט יכולים להיות שונים זה מזה בגישתם - תלוי במידת הנטייה. סדר טוב: מי שנוטה לסדר טוב, באופן כללי, מאמין בצדק נצחי ומוחלט. אין כאן את הדילמה שאוהבים לדחוף לפלדינים בין "סדר" ו"טוב" - שכן בהתאם לראייה הסדרנית הטובה, הצדק הנצחי הוא טוב וסדר, שאין להפרידם. הצדק איננו מביא לידי דילמות, שכן צדק שגורם רע איננו צדק כי אם עיוות של צדק בידי בני האדם, שלא תמיד מסוגלים לתפוס את הצדק הנצחי, ורק לנסות לפעול לפיו. אדם רע הוא מי שפועל בזדון כנגד עקרונות הצדק הנצחי והמוחלט, שלרוב מיוצגים בדמות החוק הנצחי והאלוהי, היוצר את חוק הטבע ומנחה את חוק האדם. אדם רע הוא גם מי שטוען שחוק הנובע מהאדם וסותר את החוק הנצחי, הוא החוק העליון. נייטרלי טוב: בעלי נטייה זו מאמינים כי האדם טוב מטבעו, וכי טוב בסיסי זה מנחה את פעולותיו. אנשים עשויים לטעות, אך זכאים לאפשרות לסליחה וכפרה. אין מדובר בראייה תבוסתנית, שכן הטוב שבאדם מתבטא גם בערבות הדדית, היוצרת ידידות בין אנשים טובים. ואנשים טובים אלו יגנו זה על זה מפני רע ועוול. המטרה לא מקדשת את האמצעים, אך אמצעים טובים בידי אנשים טובים מביאים לתוצאות טובות. תוהו טוב: המחזיקים בגישה זו, מאמינים אף הם בטוב הבסיסי של האדם, אך רואים בצווים והגבלות, שנוצרו עקב אי-שלמותו של האדם, מכשול בפני מימוש והגשמה של טוב זה. כל בני האדם טובים, אך לא תמיד באותה מידה, וההבדל הזה יוצר צורך בחוקים וצווים שנועדו להסדיר את היחסים החברתיים. אך האדם השלם והטוב באמת, איננו זקוק לחוקים הללו כדי לממש את עצמו, ודי לו בצו מצפונו ואופיו הטוב - ומכאן גם שאדם המשתחרר מכבלי תקנות מלאכותיות ולומד להקשיב לעצמו וליצרו הטוב, מסוגל להגיע לחירות ושלמות זו. המשך יבוא....
הנטייה, כשמתמשים בה רע, יכולה להיות אמצעי שבלוני ומעיק, או תווית טפשית. כשמתייחסים אליה בגישה נכונה, היא אמורה להיות אמצעי אומנותי להבניית תיאור הדמות ומקומה בעולם. קודם כל, הנטייה היא נטייה, משמע - נוטה לכיוון מסויים, כמו מחוג של ברומטר. יש נטייה שנוטה יותר, ויש נטייה שנוטה פחות, אבל עדיין, היא נוטה, מצביעה על משהו, ולא בהכרח נמצאת שם. הנטייה לא מגירה לך איך לשחק את הדמות, רק מרמזת איך רוב הדמויות מנטייה מסויימת יתנהגו ברוב המצבים - היא שייכת לתחום הפילוסופיה ומדעי הרוח, ולא למדעים המדוייקים. דבר שני - הנטייה לא מאפיינת רק איך הדמות חושבת, אלא איך היא רואה את העולם. אדם שבדף הדמות שלו כתוב "תוהו טוב" לא סתם "עושה מעשים לפי צו מצפונו האישי", אלא מאמין שככה העולם עובד - למשל, שצווים ותקנות מנוגדים לאופיו הטוב הבסיסי של האדם, ושהם יוצרים את הרע מתוך אי הבנה וסתירה לטבע טוב בסיסי זה. דבר שלישי - הנטייה לא מורכב משני צירים של סדר/תוהו וטוב/רע - צמד המילים שמרכיב את הנטייה הוא מקשה אחת - ל"סדר טוב" ו"נייטרלי טוב" אין אחידות בקטע של ה"טוב" - ה"טוב" בעיניהם יכול להיות שונה. ועכשיו, נסיון קטן לאפיין, בקווים כללים ובהתאם לגישה זו, את הנטיות השונות. כאמור, מדובר באפיון כללי בלבד - שני אנשים שמוגדרים כ"סדר טוב" בהחלט יכולים להיות שונים זה מזה בגישתם - תלוי במידת הנטייה. סדר טוב: מי שנוטה לסדר טוב, באופן כללי, מאמין בצדק נצחי ומוחלט. אין כאן את הדילמה שאוהבים לדחוף לפלדינים בין "סדר" ו"טוב" - שכן בהתאם לראייה הסדרנית הטובה, הצדק הנצחי הוא טוב וסדר, שאין להפרידם. הצדק איננו מביא לידי דילמות, שכן צדק שגורם רע איננו צדק כי אם עיוות של צדק בידי בני האדם, שלא תמיד מסוגלים לתפוס את הצדק הנצחי, ורק לנסות לפעול לפיו. אדם רע הוא מי שפועל בזדון כנגד עקרונות הצדק הנצחי והמוחלט, שלרוב מיוצגים בדמות החוק הנצחי והאלוהי, היוצר את חוק הטבע ומנחה את חוק האדם. אדם רע הוא גם מי שטוען שחוק הנובע מהאדם וסותר את החוק הנצחי, הוא החוק העליון. נייטרלי טוב: בעלי נטייה זו מאמינים כי האדם טוב מטבעו, וכי טוב בסיסי זה מנחה את פעולותיו. אנשים עשויים לטעות, אך זכאים לאפשרות לסליחה וכפרה. אין מדובר בראייה תבוסתנית, שכן הטוב שבאדם מתבטא גם בערבות הדדית, היוצרת ידידות בין אנשים טובים. ואנשים טובים אלו יגנו זה על זה מפני רע ועוול. המטרה לא מקדשת את האמצעים, אך אמצעים טובים בידי אנשים טובים מביאים לתוצאות טובות. תוהו טוב: המחזיקים בגישה זו, מאמינים אף הם בטוב הבסיסי של האדם, אך רואים בצווים והגבלות, שנוצרו עקב אי-שלמותו של האדם, מכשול בפני מימוש והגשמה של טוב זה. כל בני האדם טובים, אך לא תמיד באותה מידה, וההבדל הזה יוצר צורך בחוקים וצווים שנועדו להסדיר את היחסים החברתיים. אך האדם השלם והטוב באמת, איננו זקוק לחוקים הללו כדי לממש את עצמו, ודי לו בצו מצפונו ואופיו הטוב - ומכאן גם שאדם המשתחרר מכבלי תקנות מלאכותיות ולומד להקשיב לעצמו וליצרו הטוב, מסוגל להגיע לחירות ושלמות זו. המשך יבוא....