אטלנטה- לייקרס: הלייקרס בלי לברון פוגשת את אטלנטה בתקופה טובה שלה. בפתיחה התקפות טובות בהרבה מההגנות (למעשה לא רק בפתיחה), כל סטופ הגנתי מרגיש יותר בעל ערך מאשר סל. הרבה נקודות בצבע, הלייקרס לא מחטיאים אף זריקה ונעצרים רק כאשר מאבדים את הכדור. בצד השני ג'ון קולינס במשחק inbetween טוב, ברגע שדיוויס מתרחק קצת מהסל בהגנה אין ללייקרס שום התנגדות.
ברבע השני הלייקרס המשיכו לקלוע הכל והפעם איבדו פחות, ביססו יתרון במשחק. סיימו את המחצית ב-71% מהשדה שזה שיא עונתי כמובן.
ברבע השלישי אטלנטה הייתה טובה יותר ויתרון הסייז שלה התבטא. דאנדרה האנטר לקח את ווסטברוק לסל וקלע מעליו, הסייז של קאפלה והאתלטיות של אוקונגוו סיימו לובים בצבע ובצד השני אוקונגוו גם עשה עבודה טובה מול דיוויס. ההפרש נסגר באופן זמני עד שבדקות האחרונות של הרבע מונק שוב התחמם ותפר כמה סלים גדולים.
בפתיחת הרבע האחרון הלייקרס לא הצליחו לייצר סל מול ההרכב של אטלנטה בלי יאנג (שמקבל בראש באופן קבוע), אטלנטה הצליחה לשמור על משחק שני פוזשנים כשהכוכבים חזרו ומשם הורגש שיש לאטלנטה בעל בית שמייצר התקפה בעוד שללייקרס אין ממש מהלכים של לחם וחמאה. יאנג מצליח להשיג המון נקודות בצבע, אמנם הוא זריז אבל זה עדיין מפתיע בהתחשב בסייז ובעובדה שהוא לא איזה פריק אתלטי. הלייקרס שרשמו 30+ נקודות בכל אחד מ3 הרבעים הראשונים לא הצליחו למצוא את הקצב שלהם ונכנעו לבסוף, 129-121 להוקס. ניצחון 7 ברציפות לאטלנטה בדיוק מתי שהספקנו להספיד אותם ולומר עד כמה הם מאכזבים. יאנג הובילעם 36 ו-12, אוקונגוו היה מצוין מהספסל.
הלייקרס יורדים למאזן 5-10 שלילי במשחקים ללא לברון. 33 נקודות של מונק לא הספיקו, דיוויס כמו לעיתים קרובות מדי היה טוב במחצית הראשונה ופחות בשנייה. ווסטברוק מרגיש יותר בנוח בלי לברון ורואים שהוא מצליח יותר להגיע לצבע ולשפר את המספרים אבל כאמור מי שחשב שהוא סוג של ביטוח למשחקים שלברון בחוץ- התבדה.
שארלוט- קליפרס: ההורנטס נעצרו על שיא עונתי שלילי עם 90 נקודות זמן קצר אחרי ה158 משבוע שעבר. אצל הקליפרס כמו הקליפרס אתה לא יודע מנין תבוא הרעה, ברנדון בוסטון הוביל את הסקוררים עם 19 נק' מהספסל ולוק קיינארד ממשיך ביכולת הטובה, משחק שישי ברציפות שלו בדו ספרתי. הקליפרס מצליחים להיצמד למאזן חצוי אפילו שהסגל מהיותר אפורים בליגה.
מינסוטה- יוטה: שיחקנו טוב בשני ההפסדים האחרונים לשתי מובילות הליגה, הפעם תפסנו את יוטה בלי גובר ומיצ'ל כך שאין תירוצים. פינץ' פתח עם מקלוקלין בחמישייה והעדיף להעלות את נואל מהספסל, פתיחה התקפית קרה שלנו בעקבות הרכב שלא ראה דקות משותפות העונה. קונלי הוביל את הג'אז ליתרון מוקדם אבל אנת'וני אדוארדס (שסיים עם סטט' חלשה) היה טוב כשהיינו צריכים אותו וסחף יחד איתו את השאר למשחק.
ביוטה הורגש שרמת הפליימייקינג ירדה, גם מיצ'ל מהיוצרים היותר דינמיים שלה וגם גובר שהחסימות שלו עוזרות ליצור יתרון על ההגנה. הם הסתמכו יותר על יכולת אישית של קונלי ובוגדה, אם ניקח בחשבון שזה הפסד חמישי ברציפות של יוטה- סימן שזה לא מספיק.
הרבע השלישי היה מהיותר טובים שלנו העונה. המשחק עבר דרך טאונס שעשה הכל על המגרש, קלע 13 רצופות בשלב מסוים. יוטה ניסתה את וייטסייד כשומר עיקרי (כבד מדי), או כשומר איזורית בצבע (מקדניאלס עם 3/3 מחוץ לקשת), או הרכב סמול בול עם גיי (סמול מדי), או שמירות כפולות (שוב מקדניאלס שנע מצוין ללא כדור וקלע 22 נקודות במשחק, רובן ממש בטבעת). בנוסף איבודים לא אופיניים של הג'אז תחזקו את המומנטום בצד שלנו וההפרש נע לכיוון ה20. גם ברבע האחרון יוטה לא הצליחה להשיג עצירות, הסגל ההגנתי שלהם ממש נחשף בלי גובר.
בסיום 126-106 למינסוטה. לא מובן מאליו שאנחנו קולעים כך בחסרונו של ראסל, סיפור המשחק הוא 66-38 לטובתנו בנקודות בצבע. KAT עם טריפל דאבל של 30 נקודות, יש מצב שזה הראשון שלו בקריירה. חזרנו למאזן חצוי כאשר הלו"ז שלנו מתרכך בהמשך (למעט המשחק הקרוב מול דנבר שמנצחת את כולם).
יוטה מאבדת את המקום השלישי במערב לטובת ממפיס, נתון די מדאיג עבורה עם הtrack record של כשלונות פלייאוף, ואולי תחושה שדאלאס היא קבוצת פלייאוף ברמה מעל יתר היריבות חסרות הביתיות. ומה אפשר לומר על ג'ורדן קלארקסון? בתור סקורר חסר מצפון מהספסל, מספיק שהוא פחות טוב בקצת בכדי להפוך מהשחקן השישי של העונה לשחקן סתמי לגמרי.
ברבע השני הלייקרס המשיכו לקלוע הכל והפעם איבדו פחות, ביססו יתרון במשחק. סיימו את המחצית ב-71% מהשדה שזה שיא עונתי כמובן.
ברבע השלישי אטלנטה הייתה טובה יותר ויתרון הסייז שלה התבטא. דאנדרה האנטר לקח את ווסטברוק לסל וקלע מעליו, הסייז של קאפלה והאתלטיות של אוקונגוו סיימו לובים בצבע ובצד השני אוקונגוו גם עשה עבודה טובה מול דיוויס. ההפרש נסגר באופן זמני עד שבדקות האחרונות של הרבע מונק שוב התחמם ותפר כמה סלים גדולים.
בפתיחת הרבע האחרון הלייקרס לא הצליחו לייצר סל מול ההרכב של אטלנטה בלי יאנג (שמקבל בראש באופן קבוע), אטלנטה הצליחה לשמור על משחק שני פוזשנים כשהכוכבים חזרו ומשם הורגש שיש לאטלנטה בעל בית שמייצר התקפה בעוד שללייקרס אין ממש מהלכים של לחם וחמאה. יאנג מצליח להשיג המון נקודות בצבע, אמנם הוא זריז אבל זה עדיין מפתיע בהתחשב בסייז ובעובדה שהוא לא איזה פריק אתלטי. הלייקרס שרשמו 30+ נקודות בכל אחד מ3 הרבעים הראשונים לא הצליחו למצוא את הקצב שלהם ונכנעו לבסוף, 129-121 להוקס. ניצחון 7 ברציפות לאטלנטה בדיוק מתי שהספקנו להספיד אותם ולומר עד כמה הם מאכזבים. יאנג הובילעם 36 ו-12, אוקונגוו היה מצוין מהספסל.
הלייקרס יורדים למאזן 5-10 שלילי במשחקים ללא לברון. 33 נקודות של מונק לא הספיקו, דיוויס כמו לעיתים קרובות מדי היה טוב במחצית הראשונה ופחות בשנייה. ווסטברוק מרגיש יותר בנוח בלי לברון ורואים שהוא מצליח יותר להגיע לצבע ולשפר את המספרים אבל כאמור מי שחשב שהוא סוג של ביטוח למשחקים שלברון בחוץ- התבדה.
שארלוט- קליפרס: ההורנטס נעצרו על שיא עונתי שלילי עם 90 נקודות זמן קצר אחרי ה158 משבוע שעבר. אצל הקליפרס כמו הקליפרס אתה לא יודע מנין תבוא הרעה, ברנדון בוסטון הוביל את הסקוררים עם 19 נק' מהספסל ולוק קיינארד ממשיך ביכולת הטובה, משחק שישי ברציפות שלו בדו ספרתי. הקליפרס מצליחים להיצמד למאזן חצוי אפילו שהסגל מהיותר אפורים בליגה.
מינסוטה- יוטה: שיחקנו טוב בשני ההפסדים האחרונים לשתי מובילות הליגה, הפעם תפסנו את יוטה בלי גובר ומיצ'ל כך שאין תירוצים. פינץ' פתח עם מקלוקלין בחמישייה והעדיף להעלות את נואל מהספסל, פתיחה התקפית קרה שלנו בעקבות הרכב שלא ראה דקות משותפות העונה. קונלי הוביל את הג'אז ליתרון מוקדם אבל אנת'וני אדוארדס (שסיים עם סטט' חלשה) היה טוב כשהיינו צריכים אותו וסחף יחד איתו את השאר למשחק.
ביוטה הורגש שרמת הפליימייקינג ירדה, גם מיצ'ל מהיוצרים היותר דינמיים שלה וגם גובר שהחסימות שלו עוזרות ליצור יתרון על ההגנה. הם הסתמכו יותר על יכולת אישית של קונלי ובוגדה, אם ניקח בחשבון שזה הפסד חמישי ברציפות של יוטה- סימן שזה לא מספיק.
הרבע השלישי היה מהיותר טובים שלנו העונה. המשחק עבר דרך טאונס שעשה הכל על המגרש, קלע 13 רצופות בשלב מסוים. יוטה ניסתה את וייטסייד כשומר עיקרי (כבד מדי), או כשומר איזורית בצבע (מקדניאלס עם 3/3 מחוץ לקשת), או הרכב סמול בול עם גיי (סמול מדי), או שמירות כפולות (שוב מקדניאלס שנע מצוין ללא כדור וקלע 22 נקודות במשחק, רובן ממש בטבעת). בנוסף איבודים לא אופיניים של הג'אז תחזקו את המומנטום בצד שלנו וההפרש נע לכיוון ה20. גם ברבע האחרון יוטה לא הצליחה להשיג עצירות, הסגל ההגנתי שלהם ממש נחשף בלי גובר.
בסיום 126-106 למינסוטה. לא מובן מאליו שאנחנו קולעים כך בחסרונו של ראסל, סיפור המשחק הוא 66-38 לטובתנו בנקודות בצבע. KAT עם טריפל דאבל של 30 נקודות, יש מצב שזה הראשון שלו בקריירה. חזרנו למאזן חצוי כאשר הלו"ז שלנו מתרכך בהמשך (למעט המשחק הקרוב מול דנבר שמנצחת את כולם).
יוטה מאבדת את המקום השלישי במערב לטובת ממפיס, נתון די מדאיג עבורה עם הtrack record של כשלונות פלייאוף, ואולי תחושה שדאלאס היא קבוצת פלייאוף ברמה מעל יתר היריבות חסרות הביתיות. ומה אפשר לומר על ג'ורדן קלארקסון? בתור סקורר חסר מצפון מהספסל, מספיק שהוא פחות טוב בקצת בכדי להפוך מהשחקן השישי של העונה לשחקן סתמי לגמרי.