על מי נכתב השיר?

Barmelai

New member
על מי נכתב השיר?

ההערה של ציפציף הביאה אותי להיזכר בשירים נוספים שכולנו או רובנו מכירים, אבל לא יודעים שמאחריהם מסתתר אדם אמיתי.
בואו נשתף את הידע החשוב הזה, שנדע כולנו במי לקנא כשאנחנו שומעים את השירים שחשבנו שנכתבו עבורנו.

רובנו יודעים למשל, ש Lucy in the Sky with Diamonds היא לוסי אודונל, חברתו לגן של ג'וליאן לנון.

השמועות גורסות כי אמילי מ See Emily Play היא הפסלת אמילי יאנג, שהייתה דמות מוכרת במועדוני סצנת האנדרגראונד של לונדון ונקראה בחיבה "the psychedelic schoolgirl".

ואילו את השיר היפהפה O Caroline כתב רוברט וויאט על קרוליין קון (בתמונה).
קרוליין היא ציירת מוערכת מאוד, פמיניסטית, ולוחמת למען לגליזציה של סמים קלים. היא הקימה ארגון שמסייע בעזרה משפטית לנאשמים בעברות סם, היתה כתבת רוק במלודי מייקר, נחשבת לאחת מפטרוני הפאנק וגרפיקה שלה מעטרת אלבומים של הקלאש ('Give 'em Enough Rope' ) ואת עטיפת הסינגל רוקסן של פוליס.
הסטרנגלרס כתבו עליה את London Lady ורוברט וויאט כתב עליה את O Caroline כשהיתה חברה שלו. קרוליין קון אף מנסה לנכס לעצמה את הזכויות למוזה של 'She Belongs To Me' של בוב דילן, אם כי זו כנראה רק היא. מומחי דילן נחלקים בהערכותיהם בין ג'ון באז לשרה.

השארתי לכם לא מעט, למשל את Sara של דילן, ויש עוד.
זה המקום לחשוף את המוזות מאחרי השירים, בברכה מיוחדת יתקבלו מוזות גבריות. לא יתכן שכל הרוקנרול מסתכם ב Cherchez la Femme. אנו דורשים שוויון.
 
סוף סוף שרשור כלבבי: רכילות!

באמת שתקצר היריעה כאן, ולכן אעלה דברים טיפין-טיפין, ככל שאזכר.

אני לא אוהבת את התואר "מוזה", בגלל המטען השוביניסטי הנלווה לו (בדרך כלל, נעשה שימוש במונח ע"מ לא לתת קרדיט לנשים על יצירתן. יש בו גם האלהה של נשים, שהיא סקסיזם בפני עצמו). אבל ברור שאמנים שהיו להם אהבות גדולות בחייהם, כתבו על כך לא מעט. שרה לוונדס, אשתו לשעבר של דילן, היא דוגמא אחת. דילן כתב עליה שירים רבים במהלך השנים. Sad-Eyed Lady of the Lowlands, Just Like A Woman ועוד רבים.

אבל לא רק שרה לוונדס מצאה את חייה ואישיותה מונצחים ביצירות, לאורך זמן. כך גם אמאנדה "מאנדי" ניואל, אהבת-חייו של אל סטיוארט. ניואל היתה שותפתו-לדירה וחברתו של סטיוארט במשך כשנתיים, בין השנים 67-69. היא זו המצולמת בצד האחורי של עטיפת Love Chronicles. ניואל היתה בסה"כ נערה בגיל העשרה מקיימברידג', בתו של שופט כמדומני, שהגיעה לעיר הגדולה לונדון כדי לבלות. היא רצתה ללכת למסיבות ולהנות כמה שאפשר. סטיוארט היה מאוהב בה קשות. היא, לעומת זאת, לקחה את זה טיפה יותר בקלות, ויצאה גם עם בחורים אחרים במקביל. לילה אחד, הם היו במסיבה כשסטיוארט גילה שהיא שכבה עם אחר, כנראה חבר טוב שלו. הוא לקח את זה קשה והשניים רבו. ניואל עזבה את הדירה ונסעה להוריה בקיימברידג', שם החליטה להצטרף אליהם לחופשה בספרד. מקרווחאל היא הודיעה לו שהסיפור ביניהם נגמר. סטיוארט נכנס לפאניקה ונסע לספרד, שם הציע לה נישואין על החוף. היא סרבה, אך הסכימה לחזור אתו לאנגליה. ימים ספורים לאחר חזרתם, היא ארזה את חפציה ועזבה סופית.

סטיוארט מבצע את Night of the 4th of May בטלוויזיה הבריטית, בתחילת שנות השבעים. אין שום ספק עד כמה השיר הוא אוטוביוגרפי:
http://www.youtube.com/watch?v=yCYWMymuXU8

The News from Spain
http://www.youtube.com/watch?v=29BsOqEhXec

סטיוארט לא ממש התאושש מעזיבתה של ניואל, במשך שנים. כמעט כל השירים שכתב בין 1967 ל-1973, לפחות, היו עליה או בהשראתה. היא מוזכרת אפילו בשמה ב-Manuscript, השיר ה"היסטורי" הראשון שכתב. לדבריו, הוא סבל מ"בלוק יצירתי" במשך שנה שלמה לאחר עזיבתה. למרות שהקשר ביניהם נמשך רק כשנתיים, היתה לו כנראה השפעה ארוכת-טווח על סטיוארט. הוא התחתן רק בגיל מאוחר, ונהיה אב לראשונה בשנות הארבעים לחייו.
 

Barmelai

New member
שני השירים

לקוחים מ Orange, אחד האהובים עלי של סטיוארט ואחד הפחות ידועים שלו.
Orange הוא פנינה של פולק-רוק, האלבום בו סטיוארט התחיל לחשמל את הגיטרה שלו. השירים שקשררת הם משיאיו של האלבום. לא הכרתי את הסיפור עם אמנדה ניואל, אבל אני מודה שזאת "רכילות" מהסוג שיכול להעמיק את ההבנה וההערכה לשירים עצמם. הוספתי את המרכאות על הרכילות כי אלה שירי וידוי של סטיוארט בעצמו ולא רינונים של אחרים מאחרי גבו.

ב Orange שירים יפים נוספים כמו Songs Out Of Clay, You Don't Even Know Me וביצוע מוצלח ל I Don't Believe You של דילן. חדי האוזן בינינו יבחינו בנגינתו המשובחת (באמת) של ריק ווייקמן על הקלידים.
לאוהבי פולק רוק ואל סטיוארט של טיים פסנג'רז ושנת החתול, מומלץ מאוד להגיע גם לאלבום הצנוע הזה ולגלות אותו, תענוג צרוף מזומן לכם.
 
אני מתה על orange

כמה חרשתי עליו, כשהייתי בת 16! (דהיינו, שלשום).

אובייקטיבית, יש בו חסרונות ונפילות. אבל אני לא אובייקטיבית כאן.
 
You're So Vain - קרלי סיימון

ספקולציות רבות הועלו במשך השנים לגבי זהותו של מושא שירה של קרלי סיימון, שהיה להיט בינ"ל בשנת 1973. השיר הוא כמעט רצח-אופי של טיפוס יהיר, גאוותני, שאתו יצאה קרלי תקופה מסויימת, ונכוותה. השיר היה ראשון מסוגו, וגרם לסערה-זוטא בחוגים המוזיקליים, בעיקר בחוף המערבי של ארה"ב.

You walked into the party
Like you were walking onto a yacht
your hat strategically dipped below one eye
your scarf it was apricot
you had one eye in the mirror as you watched yourself go by
and all the girls dreamed that they'd be your partner
they'd be your partner, and
you're so vain
i bet you think this song is about you


סיימון סרבה במשך כל השנים לגלות במי מדובר, סירוב שרק הגביר את העניין בשיר ובזהות הגבר שמאחוריו. בין המועמדים ששמותיהם הועלו היו מיק ג'אגר (בגלל שהוא שר קולות רקע בשיר. סיימון הכחישה שזה עליו), וורן בייטי (שיצא עם כל אשה בקליפורניה, מתישהו. סיימון רמזה בתחילה שזה "קצת" עליו, ובעשור האחרון הכחישה), קט סטיבנס, קריס קריסטופרסון - עם שניהם קרלי יצאה בשלב מסויים. לפני כמה שנים הועלה גם שמו של דייויד גפן, אבל סיימון אמרה שהיא לא הכירה אותו עדיין כשכתבה את השיר.

סיימון נשאלה את השאלה בכל ראיון אתה, ככל הנראה. לפני מספר שנים, במסגרת פרוייקט צדקה, סיימון הודיעה שתגלה את השם למי שיתרום הכי הרבה כסף לפרוייקט, אך הוא לא יוכל לגלות אותו לאחרים. עד כדי כך גדל המיתוס במשך השנים, שהסיפור הפך לשיחת היום בערוצי הטלוויזיה המרכזיים בארה"ב. הזוכה היה דיק אברסול, מהמנהלים הבכירים של NBC. הוא גילה רק שבשמו של השחצן ישנה האות E. שנה מאוחר יותר, הוסיפה סיימון את האותיות A ו-R. יחד עם זאת, היא נשבעה שלא לגלות את זהותו לעולם, גם אם ימות. יש בכך הגיון מסחרי, אם להיות ציניים. אחרי כמעט 40 שנה, אין שום סיבה אחרת שלא לגלות את זהותו.

בהופעה מ-87:
http://www.youtube.com/watch?v=mQZmCJUSC6g
 

Zohar 01

New member
לגמרי הגיון מסחרי.

בסוף יתברר שזה על מישהו שאף אחד לא מכיר.
 

Celluloid Hero

New member
יש לי אחד

אבל רק אחד. שום דבר לא קופץ לי לראש בלי שאני אנבור בספריה שלי. והאמת- אני לא מופתע. זה לחלוטין החלק הכי פחות מעניין במוזיקה עבורי. המוח שלי לוקח את המילים לכיוון שלו ושלו בלבד, עם קשר לפעמים רופף ביותר למציאות (תהיה אשר תהיה). ככה זה צריך להיות באומנות. screw the artist. רק האומנות שלו חשובה לי באמת.

בכל אופן, האחד הזה הוא שיר של ג'ליפיש, להקת פאואר-פופ מתחילת הניינטיז, שלשם שינוי כן גרם לי לאמץ את המוח בקשר למי הם מתכוונים בדיוק בשיר שלהם The Ghost at number one, ומי הוא בדיוק הרוח רפאים הזאת. הנה כמה מילים ממנו:

...He's giving it all he's got
The king of rebels hit the jackpot
But his finish line was an
Artistic flop
Yeah even the critics can't outrun
The ghost at number one

Standing on the bandstand
You'll see the legends
Who'll tell you how it feels
To be the only one who knows
How does it feel to be so deep down underground
How does it feel to be the only one
Who knows you've been buried alive

אישית אני חושב שהחצי דקה אחרונה עם הסאונד הפט סאונדי/סמיילי חושפת שהשיר הוא על בריאן וילסון. יש גם מספיק רמזים במילים, (הפלופ הארטיסטי הוא כמובן סמיילי סמייל. אחרי זה בריאן קבר את עצמו במיטה שלו, עם תרופות פסיכאטריות והפך למעין מת-חי. גברת לין שמוזכרת בשיר, הוא כמובן ג'ף לין, כלומר אין לי הסבר לזה). מוזמנים לפרש כאוות נפשכם.
 

giloni

New member
ואולי גם מריאן פיתפול

שהייתה מופיעה בחלומותיהם של לא מעט נערי 60. בין היתר בחלומם של אלה, שלפי אחת השמועות, השיר הזה שהם שרים נכתב על ידי גרהאם נאש בהשראתה תוך משחק הברות עם שמה. לא יודע אם נכון אבל אחלה שיר ואחלה להקה, לפחות בשנים הללו...
 
על פיית'פול נכתבו שירים רבים

מלבד הסטונס כמובן - wild horses, winter, וכו' - גם ההוליז שרו עליה בשיר המקושר למעלה. ג'ין פיטני כתב עליה את "מריאן" שלו, לאחר הרומן הסוער ביניהם ב-1965.

http://www.youtube.com/watch?v=LQZfwixUbus

השיר And Your Bird Can Sing של הביטלס הוא כנראה עליה. על פי מקור אחד, לנון כתב את המילים כתגובה להשווצה של ג'אגר על כך שחברתו - ה"ציפור" שלו, בסלנג בריטי של אותה תקופה - גם שרה. לנון היה טיפוס קנאי ותחרותי, לפי כל העדויות, ולכן הסיפור נשמע אמין (יחסית).

אני בטוחה שהיו עוד שירים... מנסה להזכר.
 

arieltr

New member
אחד השירים שאני הכי אוהב של לאונרד כהן

Famous Blue Raincoat

אחח איזה רצועה זו. מאוד אווירתי ומאוד מסתורי.
שנים שהיו לי מילים שאני חיברתי ופיזזתי לעצמי לשיר המדהים הזה, וכל אותו הזמן מר כהן מתעקש לשיר את זה עם המילים שהוא כתב בעצמו. לך תבין. הוא כנראה טוב בליריקה.
בכל אופן בשלב מסויים הקדשתי מבט לליריקה שלו, והבנתי שזה כנראה היה איזה משולש סוער (בדרכו של כהן) שהיה צריך סמי הרגעה בשלב מסויים. הרבה כאב יש שם.

אז מי זאת הג'יין שלני מזכיר שם. שזורה במסתוריות בלתי ניתנת לביטול לאורך כל הרצועה.
היא הדמות שהכי סיקרנה אותי למרות, שכביכול, בתור הגברת שבאמצע בין לאונרד לדמות העלומה השלישית ("my brother my killer") היא רק 'כלי' שמניע את היחסים בין לאונרד לדמות השלישית.
דמיינתי ל-jane המון פנים עם השנים, ועד היום אין לי מושג. יש לה פנים אמיתיות?
אולי לא באמת רוצה לדעת ומעדיף להשאיר אותה נעלמה בעיני.

כנראה שהסקרנות שלי נובעת רק מעצם העובדה שלאונרד העניק לה שם, אז אני מחפש פנים...
 

bibi50

New member
Famous Blue Raincoat

אני מבין אותך !!! אכן שיר פנטסטי, אלא שהביצוע האולטימטיבי לשיר זה הוא של ג'ניפר וורנס שהוציאה תקליט קאוורס שלם של שירי לאונרד כהן בשם...... נכון- Famous Blue Raincoat

כל הביצועים שם נהדרים אלא שדווקא השיר המדובר מבוצע בכזו אינטימיות כהיא נשמעת כאילו שהיא נמצאת בחדר לצידך עם סולו סקסופון משגע באמצע.
אין מילים אני מקבל הצטמררות כשאני נזכר בביצוע זה. התקליט הוא פשוט חובה לאוהבי מוזיקה טובה
 

Barmelai

New member
כדי לא לקלקל לך את השיר

אני רק אתן לך "אותיות" משם המשפחה של ג'יין. ולא כמו קרלי סיימון הקמצנית, אני אתן לך את כל האותיות.





אני גם נותן לך הזדמנות אחרונה לסגור את החלון לפני שתקרא את השם.












הזדמנות אחרונה בהחלט....












טוב, אם אתה עדיין כאן..... זהו שמה המלא:








Jane Doe.
 

Barmelai

New member


 
למעלה