על מותם של ילדים...
נכנסתי למכונית, הרדיו קישקש, 8 בבוקר, חדשות. בקול מונוטוני הקריין מספר על מותם בדקירות ובסקילה של שני נערים בני 14... ואני, אני מרגישה את ההתכווצות הזאת בבטן, משותקת, מסוגלת רק למלמל ``אלוהים אדירים, אלוהים אדירים...``, הדמעות זולגות, הפנים מתעוותות, ההתייפחויות מהבטן... מרגישה את מותם הנורא, האיום, המזעזע, בתוכי... עם זה אין לי כלים להתמודד. עם אלימות נגד ילדים. כאלה שעוד לא הספיקו... עוד לא ידעו... עוד לא התנסו... עוד לא ראו... עוד לא למדו... ואז, כל תפישת העולם שלי מתעוותת. אני, שבדרך כלל מביטה לעומק, מחפשת את המשמעויות ואף מוצאת, רואה עולם שיש בו תכנית אלוהית, יד מכוונת... באלימות הזאת אני לא מוצאת משמעות, לא רואה יד מכוונת... לא רואה כלום. רק שחור. עם זה אין לי כלים להתמודד. מבקשת לי נחמה אילה
נכנסתי למכונית, הרדיו קישקש, 8 בבוקר, חדשות. בקול מונוטוני הקריין מספר על מותם בדקירות ובסקילה של שני נערים בני 14... ואני, אני מרגישה את ההתכווצות הזאת בבטן, משותקת, מסוגלת רק למלמל ``אלוהים אדירים, אלוהים אדירים...``, הדמעות זולגות, הפנים מתעוותות, ההתייפחויות מהבטן... מרגישה את מותם הנורא, האיום, המזעזע, בתוכי... עם זה אין לי כלים להתמודד. עם אלימות נגד ילדים. כאלה שעוד לא הספיקו... עוד לא ידעו... עוד לא התנסו... עוד לא ראו... עוד לא למדו... ואז, כל תפישת העולם שלי מתעוותת. אני, שבדרך כלל מביטה לעומק, מחפשת את המשמעויות ואף מוצאת, רואה עולם שיש בו תכנית אלוהית, יד מכוונת... באלימות הזאת אני לא מוצאת משמעות, לא רואה יד מכוונת... לא רואה כלום. רק שחור. עם זה אין לי כלים להתמודד. מבקשת לי נחמה אילה