על מוח ועל ערפל

[ויויאן טאץווד]

על מוח ועל ערפל

היום ניסיתי להסביר למישהו בריא ובעיקר הבנתי שמי שמבחוץ לא יכול להבין את זה או לראות עלינו. אולי אנשים באמת קרובים ורגישים.
אבל הם לא מבינים את תחושת הסבל שבאה יחד עם המוח סלט. סבל במובן הפיזי חוץ מהנפשי על זה שנהיינו מפגרים

אז חשבתי על המושג הזה בריין פוג. שמעניין באיזה הקשר ומי המציא אותו.
אני עם דימוי הבטון הנוזלי כבר הרבה זמן.
אבל אם להשתמש בביטוי ערפל. אז זה לא ערפל כזה של תמונת נוף פסטורלית, ערפילים על העמק. אלא ערפל שאתה במקרה הטוב יכול לראות 2 מטר קדימה ובמקה הפחות טוב לא יכול לראות את קצות הרגליים של עצמך.

אם יש לכן/ם עוד דימויים או דרך להסביר החוצה את הבריין פוג, הפגיעה הקוגנטיבית, אודה.
ואם מישהו בא לו/ה להכנס גם לקושי עצמו ולעזור לנו לתאר את זה אחד לשנייה ודרך זה גם לעצמנו. ואולי יהיו לנו איזהשם מילים גם לאנשים "מבחוץ".

--
בנימה אופטימית היום היה איזה משהו שהכניס לי טיפה אוויר לתוך המוח ששרוי ביציקת בטון כבר כמה שנים. וזו הרגשה אדירה.
כולי תקווה שיהיה לי מה לספר. ושזה לא משהו נקודתי וחולף.

 

[ויויאן טאץווד]

יצא לי פוסט ממש לא קוהרנטי

בקיצור, האם מישהו יכול להגדיר / להסביר מה הוא הבריין פוג במילים פשוטות?

 

[mifa100]

בריין פוג

לשכוח מילים פשוטות, לשכוח שמות כמובן, לבלבל בין שמות, להיות במקום מסויים ולשאול "מה אני עושה כאן בכלל?" או "איך הגעתי לכאן?" לקרוא 8 פעמים כל פסקה בספר, לעשות בכריכת הספר רשימה של דמויות ותאריכים כי בהמשך הקריאה כבר לא זוכרים מי זה מי, ועוד...מעין תחושה של טישטוש כזה, הרגשה שצריך לנער את התאים האפורים במוח כדי שיחזרו למקומם. אני הגעתי למצב שנאלצתי לקנות קופסה עם שמות הימים, לתרופות, כי לא זכרתי אם לקחתי תרופה או לא. אין סוף דוגמאות לבלבלה הזאת. מאד קשה לאחת כמוני שהיתה "קשורה" לקרקע, זוכרת הכל, לא מבלבלת וכד' ופתאום אני "מעופפת".

 

[ויויאן טאץווד]

אכן כן.

ואתן גם מכירות את התגובה של אנשים בריאים שאני מתארת להם בלבול אין סופי ונותנת איזו דומגא, והם אומרים "כן, זה קורה לי גם" ולך תסביר להם שזה לא משהו "שקורה", שאנחנו כל הזמן בתוך הקורה הזה..?

 

[דורבר24]

בדיוק אותו דבר

לא זוכרת דברים, אם לכבות את הגז ולסגור מקרר, ובכלל כשאני מנסה להתרכז בקריאה אני חוזרת על כל קטע מספר פעמים, בעוד שאחד הדברים שהיו הכי טובים אצלי זה הזכרון וכושר הלמידה המהיר

 

[ויויאן טאץווד]

האם אצלכן הבריין פוג מלווה גם בכאב?

שהוא לא בדיוק כאב ראש אלא משהו שיותר קשה להגדיר אותו.
אבל כאילו זה כואב לחשוב. אם אני צריכה להתאמץ לחשוב זה ממש כואב, בדרך שאני לא יודעת להסביר.

האם מצאתן דרך להסביר לסובבים אתכם שאנחנו לא באמת "בבית" גם כשמחרטטת וכבר איכשהו למדתי לעקוף. אם קודם הייתי נתקעת עם מילה בסיסית ששכחתי, עכשיו אני פשוט תוקעת איזו מילה שבאה לי לראש ומגמגמת התנצלויות.
ואז אנשים אומרים שאני מדברת בסדר גמור

איך אפשר לגרום להם להבין שיש פה בעיה?

יש איזה פרדוקס שאנשים לא מספיק קרובים לא ממש שמים לב לפרטים מסתבר. יש להם רצון טוב אבל הם לא מספיק קרובים בשביל להבין.
ואנשים קרובים שאין מצב שהם לא רואים את ההבדל ואת הבעיות, מכחישים כי הם קרובים מדי מכדי לרצות להודות באמת..

 

[mifa100]

כאב לב בעיקר, מהצער על מה שאבד

וברצינות - יש לפעמים תחושה של לחץ, כאילו הגולגולת צפופה מדי למה שבפנים. משהו מוזר. לא הייתי קוראת לזה כאב ראש.
כמו שכתבת - הקרובים נמצאים במידה מסויימת של הכחשה כי לא ממש רוצים להודות באמת. הרחוקים יותר לא תמיד יודעים עד כמה "חדה" הייתי בעבר ולא מודעים להבדל, או שאומרים שזה עניין של גיל וגם להם זה קורה וכו' וכד' ובלה בלה בלה....ולי כואב הלב.

 

[סיסטר מורפין]

מחשבות

אני משתדלת להשלים עם זה שאנשים לא תמיד יבינו עד הסוף. יש הרבה דברים שלא חוויתי וגם אני לא ממש מבינה עד הסוף. הסבר רציונלי יכול לגרום למישהו אחר להבין במידה כזאת או אחרת, אבל זה רק חלק קטן מהעניין כי הדבר היותר משמעותי זאת החוויה וההרגשה ואותן מאוד קשה להעביר באופן תיאורטי, אולי לנסות לחשוב על הדבר הכי דומה שחווים אנשים בריאים כמו למשל לקום "הפוך" משנת צהריים, כשהגוף כבר ער והראש עוד לא ממש התעורר. לנשים שעברו היריון ולידה יכול להזכיר את התופעה שנקראת טפשת היריון. דבר אחרון: טיפ שקיבלתי לא מזמן - אופן הצגת הדברים. כשאני מהססת בהצגת הדברים ויוצאת מנקודת הנחה שלא יבינו/יקשיבו זה די נבואה שמגשימה את עצמה. כשאני מציגה אותם מהתכוונות של: זה ככה וזהו, לא ביקשתי לשמוע חוו"ד או לקבל אבחון אנשים מתייחסים לזה ככה.

 

[jaffainvestor]

brain fog

אצלי זה בראש ובראשונה הקושי לקלוט ולעכל מידע, במיוחד כתוב, ובמיוחד הוראות בכתב. וגם השיכחה היומיומית. מי שלא חווה את זה בעצמו אומר: "אז תרשום אם אתה לא יכול לכור!" אבל לרשום לא כ"כ עוזר כי אני שוכח איפה רשמתי...

 

[סיסטר מורפין]

ערפילים

אצלי הדימוי המוביל הוא צמר גפן, כאילו מישהו רוקן החוצה את המוח והחליף אותו בצמר גפן, כמו בפחלוץ הזכרון לתווך קצר הוא פשוט מסננת, אי אפשר להגיד שאני שוכחת כי הרבה דברים פשוט בכלל לא נקלטים בזכרון מלכתחילה, ממש כלא היו, גם דברים סופר חשובים ודחופים. במטבח אפילו חביתה אני מכינה עם טיימר כדי להימנע מלהעלות את הבית בלהבות. מאמר שפעם הייתי קוראת בשעה היום אני צריכה משהו כמו שלושה ימים בשביל לקרוא. העברית שלי מתאדה מעת לעת ומתחלפת בניב עילג שאינו מכיל תחביר או דקדוק. לקינוח - את הקשב והריכוז שלי אפשר לאפסן בתוך קליפה של פיסטוק ועוד יישאר מקום. אני מתחילה בדבר אחד, אחרי דקה אני כבר בדבר הרביעי, בלי ממש יכול לשחזר איך זה קרה ובלי לסיים אף אחד מן הדברים. בהצלחה לכולנו

 

[דורבר24]

בלבול סיסטר מורפין ממש קלעה

אני כל הזמן מתבלבלת והולכת לאיבוד ומנסה להזכר מה בדיוק רציתי לעשות?
את רוב הדברים שאני צריכה לזכור אני מעדכנת ביומן בפלאפון עם תזכורת, אפילו אם מדובר בעוד שעה.... ומה שאני לא מעדכנת אז נשכח ...
וחחח גדול על הבית בלהבות, עף פעם לא היו לנו ביטוח תכולה ולפני שנתיים לאחר 3 סירים ששרפתי (דבר שממש לא היה אופייני לי) בעלי צעק עלי "את תשרפי לי את הבית" והזמין סוכן .
בקיצור זה מה שזה הכל השתנה ועכשיו אכתוב בנפרד.

 

[kashatit1]

רופאים בהחלט מבינים מה זה ערפל מוח

אתמול צפיתי בכתבה בתוכנית 'הערב' עם המנחים שי גולדן ושרון כידון בערוץ 2. הכתבה הייתה על הרופאים המתמחים שעושים משמרות של 26 שעות רצוף בבתי החולים. הם מוחים נגד זה ואחד המרואיינים תיאר בדיוק את אותן התופעות של חוסר יכולת להתרכז וכמובן צורך עז לישון. הוא תאר איך בזמן שחולה קרס מולו ב-3 בלילה והוא היה צריך לנהל החייאה האחות דחפה לידיים שלו את התרופות ואמרה לו 'דוקטור תתעורר'. בקיצור, כל רופא שהיה מתמחה וכל מתמחה נכון להיום מכיר את התופעות של ערפל מוח, שבשורה התחתונה נובעות מחוסר שינה ואצל חולי פיברו בשל חוסר שינה כרוני לאורך שבועות חודשים ושנים. חולי פיברו לא מצליחים להיכנס לשנת חלימה (REM) כי הכאבים התמידיים מונעים מהגוף מנוחה.

 

[ויויאן טאץווד]

 

[ofd1]

"לוטה בערפל...." (???)

 

[ofd1]

המשך.....

בנוסף למה שציינו כאן ולדברים הנכונים והמשמעותיים שנרשמו -
&nbsp
1. לנסות לפרט (תוך שימוש בדוגמאות) מה עובר עליך. כמובן לא להאריך יותר מדי כדי לא לגרום לצד השני לאבד את הסבלנות, אבל אפשר לתאר בדוגמאות קצרות, למשל -
א. זה כמו להרגיש אחרי שבוע בלי לישון (למשל- אחרי שבוע אימונים בצבא ללא שינה מספקת, ואחרי מסע רגלי, בלי לישון.!!!), רק שאצל חולי פיברו' המצב הזה נמשך הרבה יותר זמן!!! (יש אנשים שהחוויות האלו מהצבא למשל, או מטיולים, זכורות להם היטב! ואז יש אולי סיכוי שיוכלו יותר להבין).
&nbsp
2. "לתפוס" את הצד השני במצב שהוא דומה (בערך, הרי זה לא בדיוק) - למשל: שהוא ממש עיף אחרי כמה ימים שהוא לא ישן והוא לא מרוכז. ואז להפנות את תשומת ליבו (בעדינות, לא בתוכחה שתגרום לו להתרחק ולהתנגד, אלא ב"תוכחה עדינה") - "אני ממש מבינה אותך, לך תנוח, תשלים שעות שינה. יש לך מזל שאתה לא סובל את זה כל הזמן, כי יש בעיות רפואיות שמי שסובל מהן מרגיש את זה כל הזמן וזה ממש גרוע וקשה לתפקד. למשל - אני סובלת מזה ...." וכו' וכו'.
&nbsp
&nbsp
3. לתת לצד השני לקרוא חומר ו/או לצפות בסרטונים שמסבירים וממחישים.
&nbsp
4. לנסות למצוא פתרונות (למשל - פתרונות ארגוניים וכו') גם בשיתוף פעולה עם הסביבה (גם הדוגמאות של פתרונות התמודדות שהגולשות ציינו כאן זה יפה. רק שאם מעלים את המודעות בסביבה שיש פתרונות ושיתוף פעולה יכול לסייע , בפרט אם יש מטרה משותפת, אז הסבלנות של הסביבה יכולה להשתלם וגם לה תהיה תועלת מזה).
&nbsp
5. להיות בחברת אנשים טובים וסבלניים שמבינים אתכם ומוכנים לשתף פעולה ולמצוא פתרונות ביחד, מבלי ללעוג . להתרחק (אם ניתן) מאנשים שגורמים לכן להרגיש לא טוב ופוגעים ומלגלגים. המטרה היא לשמור את האנרגיות שלכן ולהתרפא ולא להוסיף עימותים ודברים שליליים שיכבידו עליכן ויפגעו בכן ובתפקוד שלכן.
&nbsp
כמובן שאני לא מומחית בנושא, ויש עוד פתרונות - אולי כדאי להתייעץ עם יועץ ארגוני או פסיכולוגי שמתמחה בסיוע לבעלי מוגבלויות בהתמודדות בחברה.
&nbsp
סליחה על האורך.
&nbsp
רפואה שלמה

&nbsp