על כוח ושחיתות...

WhiteBear

New member
על כוח ושחיתות...

לאחרונה מסקרנת אותי שאלת הקשר בין כוח<->שחיטות. כמו בקלשיאה, "הכוח משחית"... אני חושב לעצמי על סוגים שונים של כוח: מורה שחולש על תלמידים, מנהל בכיר על מועסקים, בחורה (או בחור...) שמשתמשת במיניות שלה כדי להשפיע על אחרים, שליט בעל סררה... או בסיווג גס: אדם בעל יכולת פיזית, אדם בעל מעמד חברתי, אדם עשיר, אדם בעל ידע. אני מאמין שבכל אחד מארבעת הקטגוריות הללו קיימים אנשים שיש להם כוח כזה שמכניס אותם ל... מצבים. אז הנה השאלות: איך קורה שאדם משיג כוח גדול? לטעמי: הוא מקבל אותו בירושה (אדם שנולד גדול וחזק/ אדם שמקבל כסף מההורים) הוא מגלה פירצה, (אדם שמוצא אוצר, אדם אגרסיבי בטירוף) הוא בונה את היכולת שלו בכלים "מוכרים" ויש לו מזל מספק להיות בסיטואציה שבו יש לו מה לקבל (נגיד מורה טוב, הזדמנויות עסקיות שעבדו וכן הלאה) איך הכוח של אדם משפיע עליו ? (מתוך סוגים שונים של איך שהכוח מגיע אליו) איזה אמצעים יש לי, אישית, להבחין בהשפעת כוח שיש לי עלי. איך אני יכול לא להיות מושחת על ידי כוח שיש לי ?? לנסח דוגמא אחרת, נגיד אדם מפתח יכולת לחימה רצינית - זה סוג של כוח. איזה מצבים אתם מכירים שזה משחית/לא משחית ? איך ראיתם שכוח השפיע על אנשים ? (לא להכנס להשמצות, אלא דוגמות "כלליות" בבקשה) האם יש לכם סיפורים אישיים שבהם השתמשתם לא טוב בכוח, שנגיד, התפתח אצלכם מאומנויות לחימה?? והכי חשוב: איזה אמצעים אתם חושבים שיש לשיטות לחימה שונות להתמודד עם פיתוח הריסון העצמי. האם יכולות מסויימות דורשות גם יכולת להיות בעל שיקול מרמה מסויימת
העמסתי אולי הרבה שאלות, ואשמח לשמוע כל תגובה מעניינית (או פחות) שיש לכם לנושא. נתכתב, טל.
 
פיספסת אדם בעל יכולת רוחנית

ואלה הם בדיוק אנחנו. אנשי אמנויות הלחימה. נלחמים לא רק באמצעות הכוח הפיזי. אלא באמצעים רוחניים. באמצעות שליטה עצמית ושלווה רוחנית. אין צורך להוכיח כלום לאף אחד. זהו דבר שמאפיין התמקצעות. ככל שמבינים יותר מקצוע מסויים, אמנות, כך רואים יותר את הסכנות ומבינים. זה קרה לי בעבר כאשר התעמקתי בים, בשחיה למרחקים, בחתירה, בשייט. היכרותי את הים על סכנותיו הפכה אותי לאדם הרבה יותר שקול וזהיר בנושא זה. לא ממהר לשחות לעומק ללא מציל. כך אם קרה לי שראיתי תגרה מסויימת, לא מיהרתי להתערב. אני יודע עד כמה ממהרים לשלוף סכין ומכיר את הסכנה. נכנסים לתיגרה כשאין ברירה. השחתת המידות תלויה במידה רבה במורה ובמידה רבה בנטיות הטבועות באדם עוד לפני שרכש את הידע והכוח. אין לי דיעה מוחלטת לגבי רכישת כוח, ידע, עושר וזה גם קצת פחות מעניין.
 

budoka

New member
החיסון להשחתת המידות כשיש כח

לדעתי, בשביל לא להיות מושחת מהכח שיש לך, אתה צריך לא להסתנוור מאותו כח, לקחת אותו בפרופורציות ולהגיד לעצמך כל הזמן שמה שיש לך זה לא כזה גליק. וזה גם נכון - תמיד יהיה שם מישהו עם יותר ממה שיש לך. הבעיות מתחילות כשאתה מסתכל במראה ומתפעם ממה שאתה רואה שם. אין סיכוי שזה יקרה לי.
 

shirabalter

New member
על נסיוני בתחום זה, ובאופן כללי

אני חושבת שבכל כלי בו אנו מיומנים, או אפילו רק בגדר מוכשרים, טמונות לא מעט מלכודות. אני אספר (באופן כללי) על אחת מהן, בה התנסיתי: אחד המכשולים הגדולים העומדים לפנינו כאשר אנו שולטים בכלי מסויים, הוא איך ומתי להשתמש בו. אחת הטעויות הנפוצות העלולות לעלות היא: במקום שאשתמש בכלי כדי להשיג את המטרה לה יועד, אני משתמש בכלי לשם השימוש בו, או ליתר דיוק, לשם האדרתי באמצעותו. דרכי מחשבה נפוצות שסיכויים גבוהים שיביאו לתוצאה לעיל: - אני מתקשה בדברים מסויימים, ואז אני משתמש באותו כלי בו אני מיומן במקומות לא לו כדי להתחמק מכישלון במשימה המקורית. (לדוגמא: אני מתקשה בתקשורת עם אנשים- אשתמש בכלי הלחימה במקום. (איך לא?!
) - אני מקבל מסר מן החברה (או אני מפרש כך את החברה..יותר שכיח) שהכלי בו אני מיומן- הוא הפונקציה שלי באותה חברה- אין לי דרך לבטא את עצמי מלבד דרך כלי זה. כדאי להוסיף לאלו הסתייגות קלה- מן הסתם רובנו נעדיף להשתמש בכלים בהם יכולתינו יחסית גבוה, לכן לא ניתן לקטלג כל שימוש כזה כנכון או לא נכון- זו סקאלה בה לרוב ניתן להבחין איפה הקו האדום עובר- האם כלי זה עומד לרשותי, או אני לרשותו, והאם אני משתמש בו לשם מטרה, מעבר להפגנת כישרוני בהפעלתו. הערה אישית על נסיוני בתחום: כשהגעתי לשיעורי הטאי-צ´י הראשונים (הממש ראשונים- אני רק חודשיים במרכז- חדשה-חדשה), כמובן שמהמפגש עם כל אותן נשים מיומנות הביא לאי-נוחות- אני עובדת בשפה בה אינני שולטת. תחושת נחיתות זו היא שגרמה לי לשאול הרבה שאלות אשר יותר משנועדו ללמוד, נועדו להפגנת כישוריי במילים-מחשבה. (וגם באו משום שאין מה לעשות- אני חושבת באופן מילולי כמו רובינו...) בשיעורים הבאים, הכרחתי עצמי לשאול שאלות שלא יהיו מעבר ל"איך עושים את התנועה הזו" או תנועה אחרת, ושמחתי על כך שהתגברתי על המגננה התמידית כי כמו שציינו פה לפני זמן מה:"אין הביישן למד" (חז"ל) אין ספק כי הטאי-צ´י התגלה ככלי נהדר עבורי- הוא נעשה בתנועה, שקט והקשבה והחשוב ביותר עבורי- אין בו מילים!
 
למעלה