planet5000
New member
על טעם ועל ריח...
סיפור קטן שנבנה במוחי הקודח כשטיילתי לאורך חוף הים:
ריבוע לבן נראה באופק כשהלך וגדל וקו המתאר של ספינת 3 תרנים . צעקות ופקודות נזרקו לאויר עד השלמת העגינה . עבר חודש והיא הרגישה את הגעגועים חזק ועמוק בבטן . עייניה סרקו את פני הספינה ,מחפשות אותו. ולא שהיה קשה לאתר אותו ,גבוהה, רזה אך שרירי,מוצק ומשדר עצמה שקטה. והוא שלה. גל חום השתחרר מאותו מקום בו שכנו הגעגועים ,התפשט בכול גופה וחמימות נעימה ורטובה התפתחה בין ירכיה.
היא משכה אותו בין הרחובות המרוצפים והסמטאות המתפתלות לדירת החדר שאמנם הייתה קטנה,אבל הייתה שלהם. רק שלהם.
הם לא אמרו הרבה,לא כי לא היה מה,פשוט לא הגיע הזמן. היה קודם את הטקס הקטן שהם סיכמו בינהם למפגש הראשון אחרי העגינה. שניהם היו אנשי חושים,והתשוקה שלהם התבססה על הצורך לספק את כול החושים בקבלה והענקה בכול ספקטרום אפשרי. קול,ריח ,טעם ,ראיה או עיוורון וכמובן תחושה, כזו שלא תשאיר עצב אחד זנוח ולא מסופק. על עורו ובגדיו עדיין היו כתמי מלח של זעה ומי ים שהתייבשו,עורו צרוב קמעה ושערו עדיין פרוע מרוח הים. ידיו מיובלות מחבלים שמשך ותרנים שטיפס עליהם. היא חזרה מיום שהתחיל בקצת ריצה ומדיטציה אקטיבית שנהגה לעשות ואח"כ עבודה בחנות הפרחים הקטנה שניהלה. גופה ובגדיה היו ספוגי ריחות מהולים של זיעה ומיני פרחים . והכי חשוב- לאף אחד מהם אסור היה להתקלח היום,עדיין לא.
היא ריחפה בין הרחובות והוא דילג אחריה ומי שזכה לראות אותם חולפים ראה זוג אורות מסנוורים מבליחים ונעלמים. בדילוג של שניים שניים עלו 2 קומות ,דלת עץ ירוקה נפתחה וננעלה מאחוריהם והם שכחו את העולם.
שפתיים נצמדו והם גמעו זה את זו בלי לרוות, איכשהו חולצתה הלבנה הופשטה ,הוא אחז בכיסא מזדמן והתיישב והיא ברגליים מפושקות עליו .לשון פגשה לשון ואצבעותיו הקשות ציירו בעדינות פסים על גבה הערום. היא הסתובבה, וישבה גבה אליו . כפות ידיו הגדולות חפנו בעדינות את האגסים המלאים בעודו נושם את שערה הערמוני ומתמכר לריח הפרחים המשכר מעורב בבוסם ריח גופה. היא הרפתה את כול שריריה מתמסרת למגעו,פטמות התקשו למגע עדין של אצבעות ארוכות מיובלות ורטובות. כף יד התגנבה מטה והחלה לטייל מתחת חצאיתה על פס התחתונים שלאט התלחלח מה שחילץ ממנה עוד אנקה לא רצונית של עונג שהלך ונבנה. היא עצרה אותו בידה וקמה. "בוא " משכה בידו,"נצא להפליג". היא משכה אותו למיטה וסימנה לו לשכב. אפלולית שרתה בחדר בעת שמשכה את בגדיו ממנו. היא הדליקה נר קטן ,פשטה את תחתוניה והביטה בעיניו במבט פתייני בעודה גוהרת מעליו וממקמת את עצמה -מתיישבת כשבטנו בין רגליה ,ישבנה פונה לכיוון פניו ולאט זחלה אחורה וקרבה את החריץ הלח והריחני לשפתיו. קצת מתקרבת וקצת מתחמקת,נותנת לו טעימה,הסנפה קטנה וחומקת קדימה עד שהתמסרה . בלשון זהירה טעם את מליחותה,מי חשב שמלח יכול להיות כול כך מתוק. לאט ועמוק שקע יותר ויותר בקפלים הלחים. למעמקים ולמצולות האלו הוא היה רוצה לשקוע עד סוף הימים. בעודה מתמסרת באצבעות קלות החלה למשש את התורן המזדקר שלו, ארוך גבוה וקשה.כזה שחייבים לטעום ולחוש ולהריח ולרוות. כשהכול נגמר הם שכבו כך,רטובים ,חיוך לא רצוני של עונג טהור ואושר מוחלט גם אם רגעי. "יאללה,בוא למקלחת"
סיפור קטן שנבנה במוחי הקודח כשטיילתי לאורך חוף הים:
ריבוע לבן נראה באופק כשהלך וגדל וקו המתאר של ספינת 3 תרנים . צעקות ופקודות נזרקו לאויר עד השלמת העגינה . עבר חודש והיא הרגישה את הגעגועים חזק ועמוק בבטן . עייניה סרקו את פני הספינה ,מחפשות אותו. ולא שהיה קשה לאתר אותו ,גבוהה, רזה אך שרירי,מוצק ומשדר עצמה שקטה. והוא שלה. גל חום השתחרר מאותו מקום בו שכנו הגעגועים ,התפשט בכול גופה וחמימות נעימה ורטובה התפתחה בין ירכיה.
היא משכה אותו בין הרחובות המרוצפים והסמטאות המתפתלות לדירת החדר שאמנם הייתה קטנה,אבל הייתה שלהם. רק שלהם.
הם לא אמרו הרבה,לא כי לא היה מה,פשוט לא הגיע הזמן. היה קודם את הטקס הקטן שהם סיכמו בינהם למפגש הראשון אחרי העגינה. שניהם היו אנשי חושים,והתשוקה שלהם התבססה על הצורך לספק את כול החושים בקבלה והענקה בכול ספקטרום אפשרי. קול,ריח ,טעם ,ראיה או עיוורון וכמובן תחושה, כזו שלא תשאיר עצב אחד זנוח ולא מסופק. על עורו ובגדיו עדיין היו כתמי מלח של זעה ומי ים שהתייבשו,עורו צרוב קמעה ושערו עדיין פרוע מרוח הים. ידיו מיובלות מחבלים שמשך ותרנים שטיפס עליהם. היא חזרה מיום שהתחיל בקצת ריצה ומדיטציה אקטיבית שנהגה לעשות ואח"כ עבודה בחנות הפרחים הקטנה שניהלה. גופה ובגדיה היו ספוגי ריחות מהולים של זיעה ומיני פרחים . והכי חשוב- לאף אחד מהם אסור היה להתקלח היום,עדיין לא.
היא ריחפה בין הרחובות והוא דילג אחריה ומי שזכה לראות אותם חולפים ראה זוג אורות מסנוורים מבליחים ונעלמים. בדילוג של שניים שניים עלו 2 קומות ,דלת עץ ירוקה נפתחה וננעלה מאחוריהם והם שכחו את העולם.
שפתיים נצמדו והם גמעו זה את זו בלי לרוות, איכשהו חולצתה הלבנה הופשטה ,הוא אחז בכיסא מזדמן והתיישב והיא ברגליים מפושקות עליו .לשון פגשה לשון ואצבעותיו הקשות ציירו בעדינות פסים על גבה הערום. היא הסתובבה, וישבה גבה אליו . כפות ידיו הגדולות חפנו בעדינות את האגסים המלאים בעודו נושם את שערה הערמוני ומתמכר לריח הפרחים המשכר מעורב בבוסם ריח גופה. היא הרפתה את כול שריריה מתמסרת למגעו,פטמות התקשו למגע עדין של אצבעות ארוכות מיובלות ורטובות. כף יד התגנבה מטה והחלה לטייל מתחת חצאיתה על פס התחתונים שלאט התלחלח מה שחילץ ממנה עוד אנקה לא רצונית של עונג שהלך ונבנה. היא עצרה אותו בידה וקמה. "בוא " משכה בידו,"נצא להפליג". היא משכה אותו למיטה וסימנה לו לשכב. אפלולית שרתה בחדר בעת שמשכה את בגדיו ממנו. היא הדליקה נר קטן ,פשטה את תחתוניה והביטה בעיניו במבט פתייני בעודה גוהרת מעליו וממקמת את עצמה -מתיישבת כשבטנו בין רגליה ,ישבנה פונה לכיוון פניו ולאט זחלה אחורה וקרבה את החריץ הלח והריחני לשפתיו. קצת מתקרבת וקצת מתחמקת,נותנת לו טעימה,הסנפה קטנה וחומקת קדימה עד שהתמסרה . בלשון זהירה טעם את מליחותה,מי חשב שמלח יכול להיות כול כך מתוק. לאט ועמוק שקע יותר ויותר בקפלים הלחים. למעמקים ולמצולות האלו הוא היה רוצה לשקוע עד סוף הימים. בעודה מתמסרת באצבעות קלות החלה למשש את התורן המזדקר שלו, ארוך גבוה וקשה.כזה שחייבים לטעום ולחוש ולהריח ולרוות. כשהכול נגמר הם שכבו כך,רטובים ,חיוך לא רצוני של עונג טהור ואושר מוחלט גם אם רגעי. "יאללה,בוא למקלחת"
