על הכמיהה

[א א רגליים]

זה מתוך רחמים?

 

[Miss Super]

קשה לי הכמיהה

סוג של עינוי לפעמים
http://www.youtube.com/watch?v=oXqPjx94YMg

 

[J ש ו א ו נ ת]

מעניין אותי

מדוע לא.
אצלי זה בילט אין כבר כמה שנים טובות
ותמיד בסופו של דבר
מתפרץ לתשוקה מאוד גדולה.

 

[אהובת הספרן]

נסיון שני

ולא, זה לא אמיץ בכלל, רכונת, למחוק.
אני מוחקת פוסטים ארוכים על בסיס יומי. אני אוהבת להיות מדויקת.
אני גם באיזה דיון מתמשך עם עצמי על גבולות החשיפה פה.
אז, אחרי הרבה התלבטויות, מחקתי את החלק שבו דיברתי על הדיבור שלנו היום, ועל התובנות שלי לגבי מה אני רוצה עכשיו. זה לא רלוונטי. זאת לא מודעת חיפוש..
והשארתי רק את הסוף שהולך ככה:

הכמיהה שלי עכשיו רכה. היא לא שורטת, היא לא דורשת להתמלא עכשיו ומיד. היא יכולה לחכות. היא לא ברורה אבל היא מדויקת, ולא יקרה שום דבר נורא אם היא לא תתממש. אני מאושרת מאוד בחלקי גם ככה. אבל אני משאירה לה מקום ולפעמים חושבת שעצם זה שגם הוא נותן לה מקום מאפשר לי לחיות עם קיומה בשלום.
כמיהה היא מעבר לתשוקה ומעבר לגעגוע. היא הרבה יותר עמוקה מזה.
היא לפעמים הרצון גם להיות שוב אני בלי כל הכותרות שנוספו במשך השנים, ולפעמים הרצון לראות את עצמי ולחוות את עצמי מחדש דרך עיניים של מישהו אחר. חדש. שונה. היא משתנה לי כל הזמן.
אולי הדבר הכי משמעותי שקרה לי בשנים האחרונות הוא שאפשרתי לה שוב להיות חלק מחיי, אחרי הרבה מאוד שנים שהיא היתה מוקצה מחמת כל מני דברים. לא אפשרית. מותרות.
אני יודעת שהוא מפחד לאבד אותי, לאיזה מישהו שיכבוש את לבי
אני יודעת שזה לא אפשרי, שאני לא מדמיינת חיים בלעדיו.
אני שמה את הכמיהה על כפות המאזניים מול השקט, הביטחון, ההתרגשות והפשטות שיש לנו עכשיו ומחכה לראות מה יקרה.

 

[הולך ומסתבך]

זה כן אמיץ לכתוב את זה כאן

אני חושב שטוב לדבר עליה עם עצמך ועם היקרים לך ולהבין מה בדיוק הכמיהה הזו עבורך. זה טוב שאת רוצה וטוב שאת מדויקת ואולי אפילו תחושי בטחון בזה שהוא מתעניין במה שעובר לך בראש ושאת כל כך חשובה לו.

יש בזה משהו מאוזן כשהכמיהה יושבת לה על הגדר ומחכה להזדמנות הנאותה.

 

[רכה ונשית]

 

[אהובת הספרן]

זה מאוד נכון

"ההזדמנות הנאותה"
השבוע קיבלתי מייל ממישהו שהייתי איתו פעם בקשר
וזה זיכך והבהיר לי מאוד את השאלה מה אני לא רוצה.

 

[הולך ומסתבך]

גם על דרך השלילה

אפשר להבהיר דברים

 

[רכה ונשית]

לקחתי משפט אחד שלך

"היא לפעמים הרצון גם להיות שוב אני בלי כל הכותרות שנוספו במשך השנים, ולפעמים הרצון לראות את עצמי ולחוות את עצמי מחדש דרך עיניים של מישהו אחר. חדש. שונה."

זה פחות או יותר היה משפט שאמרתי לבעלי לפני שנים, לא היה לזה קשר לפתיחת הזוגיות כי מעולם לא היינו בזוגיות ממש סגורה,
אבל בלילה הנורא הזה שבו נאמר המשפט הזה, הרגשתי שאני על פי תהום מבחינה אישית.
הלכתי לאיבוד בין כל הכותרות והמטלות בחיים. התמוססתי, נטמעתי בתוך התא המשפחתי.

למזלי, המדהים שלי ידע לכוון אותי ולגרום לי לומר בקול רם מה מפריע לי ומה אני רוצה לעשות כדי לשנות.




<זה נשמע ומרגיש לי כאילו זה קרה לפני מאה שנה>

 

[זמניתושקה]

בדיוק המשפט שתפס גם אותי

אני חושבת שחלק מהמהפך המקצועי שאני מתכננת, שאני על סיפו, אבל שאני מפחדת נורא לצלול לתוכו קשור לזה. וגם איזה רצון לקחת איזה חודש חופש לבד. בלי המשפחה. בלי הילדים. בלי אף אחד. להיות רק אני נטו. גם זה, אני מניחה, סוג של כמיהה. (עוד אפשר להשתמש במילה הזאת אחרי השרשור הזה?

)

 

[רכה ונשית]

וואו!

הכמיהה

שלי הייתה ללכת לגור לבד למשך כמה חודשים. רק אני ועצמי.
היום אנחנו צוחקים על זה, אבל עברתי והעברתי אותו תקופה לא פשוטה בכלל.
מנסיון - מהפך מקצועי יעשה לך רק טוב.

 

[זמניתושקה]

אני נוטה להסכים. רק אין לי מושג לאיזה כיוון

בכלל להתחיל להתהפך מקצועית...

אני צוחקת אבל זה מפחיד. קצת מרגיש כמו לקפוץ עם מנצח שלא נבדק ולא לדעת אם הוא יפתח או לא.

 

[רכה ונשית]

קודם כל

אין לי ספק שהמצנח יפתח. את בחורה מוכשרת וחכמה וכל מה שתעשי, תעשי על הצד הטוב ביותר.
השאלה היא אם גם תהני מזה ותרצי כל בוקר לקום לעשייה הזו - זה מה שצריך להוביל אותך בהחלטה לדעתי.
נכון, זה מפחיד והפחד הוא חלק מהעניין. תתחברי אליו

 

[זמניתושקה]

זה מה שאני הולכת לחפש. והמפחיד הוא שלא אמצא

 

[hairylover]

לקחתי את המשפט האחרון שלך

ויש לי שאלה מאד מאד פשוטה

את מפחדת להתאהב ולהיקלע למצב שתאבדי את כל מה שיש לך עכשיו ( מה שפירטת )

 

[אהובת הספרן]

לא

אני חוששת מלמקד אנרגיות במקומות לא נכונים
מהפרה של איזונים
זה מן משחק מאוד עדין של איזונים בין מהות, תמהיל ומינונים.
קשה להסביר את זה
אני רוצה לעשות את מה שנכון לי ולנו
אני לא מפחדת לאבד את מה שיש לי. זה יותר גדול מזה.

 

[hairylover]

דווקא

הסברת את זה מעולה , אני חושב שלגמרי הבנתי

 

[לילה 74]

כתבת

שהכמיהה שלך מדויקת. אז אם יש דיוק בכמיהה, למה את חוששת מהפרת האיזונים?
ואם הכמיהה מדויקת ובכל זאת יש "הפרת איזונים" אז אולי האיזונים כבר לא מתאימים יותר ואותם צריך להגדיר מחדש?

לא יודעת, רק שואלת ומנסה להבין את מה שכתבת יותר טוב.

 

[אהובת הספרן]

זה באמת קצת מסובך

הכמיהה עצמה ברורה ומדויקת (אם כי משתנה, לעתים)
אבל איך היא מסתדרת עם העולם, עם המציאות, איתו...?
זה בדיוק המקום שבו נכנסים המאזניים לתמונה
אי אפשר לכמוה כל היום
יש עוד כמה דברים שצריך לעשות ולשמור עליהם
זאת כל החכמה.. איך למצוא את המקום לעצמך בתוך כל זה.

 

[לילה 74]

כמיהה היא לא עשייה

את לא יכולה לתחום אותה. אם היא קיימת היא אמורה להזיז אותך לאנשהו וזה בכלל לא קשור לדברים האחרים שיש לך בחיים שצריך לעשות ולשמור עליהם.
כמיהה, כמו שכתבת, היא דבר עמוק אפילו יותר מתשוקה ומגעגוע . כמיהה היא משאלת הנשמה להתגשם. יש צורות שונות להגשים את הכמיהה הפנימית ודרכים שונות לקבל את המענה שהיא דורשת (ושוב אני מדגישה שבשלב הראשון צריך לדעת את שורש הכמיהה ). שימי לב האם את לא מתקבעת על דרך אחת ואז נכנסת למבוי סתום כי זה לא מסתדר לך עם החיים.

ולפעמים הדרך מתווה את עצמה תוך כדי התבוננות או חיפוש.