על הכמיהה

על הכמיהה

כתבתי פה פוסט מה זה ארוך עכשיו
על הכמיהה
ולמה
בעיקר למה לא
על מה אני רוצה, ועל מה דיברנו הבוקר
מחקתי את הכל.
אין לי מושג למה.
 

לילה 74

New member
על הידיעה

אני לא יודעת למה מחקת- אבל זה לא יעזור למחוק.
אולי כי פחדת להביט, לתת לה (לך) מקום.

אני מאמינה שכדי לעשות אינטגרציה נדרשת ידיעה. שלי את עצמי, באמת.

התבוננות, זה אפשרי, אם לא מקובעים על הדרך להגיע לשם, אם נותנים מקום לכל מה שעולה בלי להשאב לתוכו.

אפשר להתרחב בצורה כזו שהאוויר שאני נושמת והמקום שאני תופסת לא בא על חשבון משהו ומישהו אחר.

ככה אני מאמינה לפחות.
 

liansun

New member
שאלה מצויינת , למה?

ואני ממש רצינית.
אולי תכתבי פוסט על מה יש בכמיהה שמושך אבל גם מפחיד, מאיים.
ואני לא אומרת שככה את חשה, אני רק חושבת שיש בה את זה, בכמיהה....
 

liansun

New member
וחשבתי גם

שמצד אחד מחקת, רצית שיעלם ( מסיבות שלך ),
ומצד שני שיתפת, אז בעצם נתת לזה קיום.
ואני חושבת שזה נכון, לתת לכמיהה קיום.
לחבק אותה, להתבונן בה , גם בצדדים המפחידים שבה....
אני אוהבת את המילה הזו, גם את ההרגשה....
 
על כמיהה

אני אכתוב מעט, את התחושה ואת ההסבר שלי על כמיהה , וזה חוסר מסויים.
אפילו היתי אומרת מן תחושה בסיסית או ידיעה בסיסית שזה
משהו שאני לעצמי לא יכולה לתת את זה .זה תמיד ילווה בצד שני.
ובהחלט ממבט בוגר לחיים יכולה להגיד שיש דברים שלעולם לא יתמלאו סופית החוסר הבסיסי שאמור להתמלא בילדותינו עם הורינו ישאר חסר.אבל אנחנו נמשיך לחפש ולהיות כמהים.

ותוך כדי כתיבה
עולה בי השאלה
"למה כמיהה ותשוקה לעיתים קרובות אלה מילים שהולכות יחד"
 
ממש ממש

לא
(לדעתי)
אולי אכתוב אחר כך מחדש
ואולי לא. נראה..
בכל מקרה מה שכתבתי התייחס יותר לתובנות מאוד ספציפיות שלי לגבי מה אני רוצה ופחות לגבי המושג כמושג...
 

liansun

New member
בדקתי במילון

הגדרה לכמיהה:רצון עז וצפייה עזים למישהו או משהו, כיסופים, ערגה, השתוקקות ,געגועים עזים".
אם יצא לך לכתוב אחר כך אז יופי, אשמח לקרא.
 
זה מצחיק..

בדיוק כתבתי השבוע במקום אחר שכמיהה היא מסוג המילים שההסבר במילון מפספס אותן.. בעיקר בגלל שיש לה פירושים שונים אצל אנשים שונים אבל לא רק.
 

לילה 74

New member
זה מעניין

מה שכתבת. סוג של השלמה על כך שיש כמיהות שלעולם לא יתמלאו ובכל זאת נמשיך לחפש אותם.

מצד אחד אני מסכימה ומצד שני אני חשה שאני לא מוכנה יותר לתת לכמיהות העתיקות וההיסטוריות , אלו שלא נענו בילדות, (ובראשן כמובן הכמיהה להיות נאהבת ובטוחה) לנהל אותי ולפגוע בהתנהלות שלי בחיי הבוגרים.

את יוודעת מה אני גיליתי? כל פעם שאני חשה את החוסר העמוק הזה, הבלתי ניתן לריפוי , כשאני לא נבהלת ולא רצה לחפש את זה מחוץ לי (וכשאני לא מטביעה את עצמי בתוף מאפרה או בקבוק) אז אני פשוט בוכה את זה. בכי קורע לב ואחר כך זה כאילו שהתקלחתי - אני פתאום חופשיה. (עד הפעם הבאה)

יכול להיות שזה יהיה ככה כל החיים, שאצטרך לבכות מרה לפעמים ,אבל זה מה שמאפשר לצחוק ולהיות שמחה ולאהוב באמת ולא מתוך מקום תלוי של ילדה קטנה ומסכנה שמחפשת באחר את מה שלא היה לה.
 
יש בזה אכן השלמה כלשהי

שיש סוג של כמיהה שלא תמומש בחיי,ואני כרגע מתיחסת להוריי ולמה שכל ילד גם כשהופך להיות הורה בעצמו מבקש. כך כשבחרתי ללכת לדרכי היתה השלמה מסויימת.
וזה כבר פחות כואב ואפילו אני מרשה לעצמי לדבר על זה.
ובכל זאת כשאני שומעת שיחות טלפון מקורבות של חברות וחברים שלי עם הורהם או משהו בי מרגיש געגוע לרגע.

אני חושבת שסיפור חיי מתחיל משם..כל תחושת הכמיהה והגעגוע
אפשר להשיג את זה בצורות אחרות בדרכים אחרות את הכמיהה הזו
יש לי ילדים משלי ,מערכות יחסים,חברים וחברות.חיים שהם מסע למידה מעשיר

וגעגוע

וככול שאני חושבת על זה הכמיהה היא זו שיוצרת את התשוקה הבוערת מבפנים.
 

liansun

New member
זה מוזר

מקודם כשקראתי את התגובה הראשונה שלך,
לא הופיע כל התוכן העיקרי..
אלא רק השאלה לגבי הכמיהה והתשוקה שהולכים יחד.
נפלאות התפוז, או תקלה כל שהיא אצלי.
בכל מקרה מסכימה אם מה שאת אומרת לגבי שהתשוקות שלנו קשורות בבסיסן לכמיהה של משהו שהיה חסר לנו בילדות בקשר הבסיסי עם ההורים.
וכן מסכימה עם לילה שהכמיהה היא לבטחון ואהבה.
יכולה לראות את זה מאוד חזק מהתבוננות על חיי, תשוקותיי ודרך התנהלותי.
וגם מסכימה מאוד עם לילה, שצריך להיות במקום שמתבונן אך לא להישאב, וזה קשה מאוד.
נראה לי שהיום, אני מצליחה לעצור ולחשוב ולא להישאב , אלא להיכנס למשהו מבחירה מודעת.
ועדיין כנראה, אמצע את עצמי נופלת לרגעים.....אבל אדע לצאת מזה יותר בקלות מפעם לפעם.
 
כשיש כמיהה

יש משהו לרצות אותו, פנטזיה בלתי מושגת.
יש על מה לחשוב כשעוצמים בלילה את העיניים ונרדמים.

מזל שיש אותה.
 

לילה 74

New member
לא מתחברת לזה

כשאני הולכת לישון (וגם כשאני מתעוררת) אני לא רוצה לרצות משהו בלתי מושג.
וכשאני עוצמת את העיינים לפני השינה אני לא רוצה לחשוב על כלום. רק להרגיש אהבה.

געגוע זה בסדר, לפעמים קשה לפעמים נעים, אבל לחיות בכמיהה לפנטזיה בלתי מושגת - זה סיוט!!

כמיהה לדברים מושגים- זה כבר משהו אחר, היא דוחפת אותנו להשיג אותם והרבה פעמים אנחנו צריכים מאוד להתאמץ בשביל זה ולזוז מאזור הנוחות שלנו, לשנות הרגלים מושרשים, ואם הכמיהה מספיק חזקה ואמיתית- אנחנו נהיה מוכנים להשתנות. כמיהה חיובית היא כזו שמאתגרת, מגדלת ומצמיחה .
כמיהה לדברים בלתי מושגים (ואולי גם לא נכונים לנו) גורמת לנו להיתקע במקום. זו דעתי לפחות, ולכן יש להניח לה (כי להילחם לא עוזר) להתבונן כל פעם שהיא תוקפת ולא להישאב פנימה (קצת כמו גל שמגיע וחולף).

החכמה האמיתית היא להבדיל בין שני סוגי הכמיהה - "הטובה" וה"רעה".
 
אני חושב שזה ההבדל

בין מי שהוא פנטזיונר ומי שלא.
אצלי הכמיהה הבלתי מושגת לא עושה רע אלא שאולי למדתי לקבל אותה ואז בכלל לא עושה לי רע לחשוב עליה אלא היא חיה בדמיון שלי שמתקיים ברווח בין הנחת הראש על הכרית לעולם החלומות.
זה לא קורה לי כל הזמן אלא רק כשאני בוחר. רוב הזמן, כשאני מרגיש אהבה זה אפילו לא עולה במוחי אבל כשאני מרגיש קצת בודד לחשוב על זה עושה לי טוב ולא רע. את הדברים הרעים אני מסלק ממני לפני השלב הזה.
 

לילה 74

New member


 
את אמיצה!

למחוק ממש פוסט שלם ועוד ארוך?
אין מצב שאני עושה את זה


כמיהה זה באמת נושא טעון מבחינתי,
לפעמים הוא משקף לי כמה אני פחדנית, כי אני לא באמת מוכנה להודות <לרוב אפילו בפני עצמי> עד כמה אני כמהה ל.......
וזה לא באמת משנה למה או למי, עצם העובדה שאני כל כך רוצה מפחיד אותי
 
שיו

שאת עכשיו פותחת פתח לספקולציות של עקרות בבית משועממות..
מותק, יש דברים שעדיף לך לשמור לעצמך.
 
למעלה