על החיים
רציתי לכתוב את ההודעה הזאת אבל אז ראיתי את המוות מקיף פה מהרבה כיוונים וחשבתי שזה אולי לא לעניין. עכשיו אני חושבת למה לא-ננסה. אם נאי לא נסה אני לא אדע. החיים הם הימורים ואם לא מנסים אין לדעת אם מצליחים. זה התחיל במכינה, הייתי נוסעת לי פעם בשבועיים מרעננה לרמת הגולן, ואז התחושה הזאת הייתה מגיעה- הרצון שלי "לטרוף" את העולם. הייתי מרגישה את הרצון לרוץ בין השדות לשבת עם אינדיאנים ליד מדורה לעשות צניחה חופשית ועוד אלף ואחד דברים. הרצון והצורך לטעום מכל מה שהעולם מאפשר לי ומציע לי. אבל הייתי צריכה לחכות, ואני מחכה, והתחושה הזאת באה לעיתים קרובות יותר. אני באוטובוס ושומעת מוזיקה אירית ומסתכלת החוצה- אל נופי ארצי וחושבת שקודם כל אני אכיר את המקום בו אני חיה, ושוב אני חושבת על זה שהעולם מוכן ומזומן לקראתי אימתי שארצה לטעום ממנו, סתם לשבת עם חברים ליד מדורה ולשתוק, לצחוק, לבכות ,לחיות, להיות! ועשכיו אני בצבא וכל פעם שהתחושה הזאת מגיעה חשבתי לעצמי- עוד שנתיים... רק עוד שנתיים. ואז חשבתי לעצמי- למה עוד שנתיים למה לא לחיות כבר עכשיו, ולמרות המגבלות אני קונה כרטיסים בזול למופעים יוצאת עם חברים, על נסיעות אני חולמת אבל יש לי כל כך הרבה אפשרויות כבר עכשיו... אני גם בתפקיד בצבא די משעמם אפילו אבל החלטתי ליהנות ממנו ולחיות! וכל יום אני חוזרת הבייתה מאשקלון לרעננה בחיוך ובכיף. אתמול באו אנשים מאמינים נוצרים לבסיס שלי כדי להראות את אהדתם. פעם ראשונה שדיברתי עם אנשים מחו"ל. בכלל מצאתי מישהי מאירלנד, שאני כבר הרבה זמן רוצה להגיע לשם והיא הזמינה אותי אליה לעוד שנתיים! כל כך שמחתי ונהניתי, והיא אפילו נתנה לי מתנה וחיבוק... וראיתי אנשים שונים מנטליות שונה ור-א-י-ת-י שבאמת יש מעבר, באמת יש עולם שלם "לטרוף". זה הכל מבחירה שלי. באותוזמן יכולתי להתבאס מכל רגע בצבא וללכת לישון כל רגע אפשרי, לעשות את העבודה ולהעביר את הזמן איכשהו. באותו זמן יכולתי גם להסתכל עם האנשים האלו ולחשוב שהם "מטורפים " כי הם נוצרים אז למה הם באים לכאן (ואלו שדיברתי איתם מבקרים פה כבר פעם חמישית) לחייך בנימוס להרגיש נורא נחמד שהם מתלהבים מהמדים הירוקים שלי, לקבל את המתנה שלי, ולהמשיך הלאה בדרכי... ובכל זאת, בגלל איך שבחרתי לחיות את זה, ולהסתכל על זה ישבתי אתמול באוטובוס כשהשמחה גאתה בי, בעודי שומעת מוזיקה אירית, ומרגישה איך העצים והצמחים והדשא והכל מנופפים לי לשלום... מחכים לי... ואז הגעתי לרכבת ודיברתי עם מישהי על מה שעבר עלי בשנה האחרונה, והבנתי כמה חויות צברתי ואז אבא לקח אותי הבייתה וסיפרתי לו כל מה שעבר עלי רק באותו יום ואז הוא אמר לי "תאמיני לי שלא חשבתי שתחזיקי מעמד לנסוע כל יום רעננה אשקלון. אני מחזיקה מעמד כבר 3 שבועות ואפילו לא שמתי לב! וסיימתי את היום בשיחה עם בחור מקסים, שגורם לי לחייך כל פעם מחדש ושיחה עם חברה שלא דיברתי איתה שבוע שממש שמחה לשמוע אותי (איזה כיף!!!). עכשיו אני מקשקשת לכם על מה שעבר עלי ביום אחד כדי להראות איך החיים שלי נראים כי בחרתי לחיות אותם בצורה מסויימת. אני באמת מקווה שהחיוך שיש לי יעזור לאלו שכואב להם עכשיו. באיכפתיות מגע הקסם
רציתי לכתוב את ההודעה הזאת אבל אז ראיתי את המוות מקיף פה מהרבה כיוונים וחשבתי שזה אולי לא לעניין. עכשיו אני חושבת למה לא-ננסה. אם נאי לא נסה אני לא אדע. החיים הם הימורים ואם לא מנסים אין לדעת אם מצליחים. זה התחיל במכינה, הייתי נוסעת לי פעם בשבועיים מרעננה לרמת הגולן, ואז התחושה הזאת הייתה מגיעה- הרצון שלי "לטרוף" את העולם. הייתי מרגישה את הרצון לרוץ בין השדות לשבת עם אינדיאנים ליד מדורה לעשות צניחה חופשית ועוד אלף ואחד דברים. הרצון והצורך לטעום מכל מה שהעולם מאפשר לי ומציע לי. אבל הייתי צריכה לחכות, ואני מחכה, והתחושה הזאת באה לעיתים קרובות יותר. אני באוטובוס ושומעת מוזיקה אירית ומסתכלת החוצה- אל נופי ארצי וחושבת שקודם כל אני אכיר את המקום בו אני חיה, ושוב אני חושבת על זה שהעולם מוכן ומזומן לקראתי אימתי שארצה לטעום ממנו, סתם לשבת עם חברים ליד מדורה ולשתוק, לצחוק, לבכות ,לחיות, להיות! ועשכיו אני בצבא וכל פעם שהתחושה הזאת מגיעה חשבתי לעצמי- עוד שנתיים... רק עוד שנתיים. ואז חשבתי לעצמי- למה עוד שנתיים למה לא לחיות כבר עכשיו, ולמרות המגבלות אני קונה כרטיסים בזול למופעים יוצאת עם חברים, על נסיעות אני חולמת אבל יש לי כל כך הרבה אפשרויות כבר עכשיו... אני גם בתפקיד בצבא די משעמם אפילו אבל החלטתי ליהנות ממנו ולחיות! וכל יום אני חוזרת הבייתה מאשקלון לרעננה בחיוך ובכיף. אתמול באו אנשים מאמינים נוצרים לבסיס שלי כדי להראות את אהדתם. פעם ראשונה שדיברתי עם אנשים מחו"ל. בכלל מצאתי מישהי מאירלנד, שאני כבר הרבה זמן רוצה להגיע לשם והיא הזמינה אותי אליה לעוד שנתיים! כל כך שמחתי ונהניתי, והיא אפילו נתנה לי מתנה וחיבוק... וראיתי אנשים שונים מנטליות שונה ור-א-י-ת-י שבאמת יש מעבר, באמת יש עולם שלם "לטרוף". זה הכל מבחירה שלי. באותוזמן יכולתי להתבאס מכל רגע בצבא וללכת לישון כל רגע אפשרי, לעשות את העבודה ולהעביר את הזמן איכשהו. באותו זמן יכולתי גם להסתכל עם האנשים האלו ולחשוב שהם "מטורפים " כי הם נוצרים אז למה הם באים לכאן (ואלו שדיברתי איתם מבקרים פה כבר פעם חמישית) לחייך בנימוס להרגיש נורא נחמד שהם מתלהבים מהמדים הירוקים שלי, לקבל את המתנה שלי, ולהמשיך הלאה בדרכי... ובכל זאת, בגלל איך שבחרתי לחיות את זה, ולהסתכל על זה ישבתי אתמול באוטובוס כשהשמחה גאתה בי, בעודי שומעת מוזיקה אירית, ומרגישה איך העצים והצמחים והדשא והכל מנופפים לי לשלום... מחכים לי... ואז הגעתי לרכבת ודיברתי עם מישהי על מה שעבר עלי בשנה האחרונה, והבנתי כמה חויות צברתי ואז אבא לקח אותי הבייתה וסיפרתי לו כל מה שעבר עלי רק באותו יום ואז הוא אמר לי "תאמיני לי שלא חשבתי שתחזיקי מעמד לנסוע כל יום רעננה אשקלון. אני מחזיקה מעמד כבר 3 שבועות ואפילו לא שמתי לב! וסיימתי את היום בשיחה עם בחור מקסים, שגורם לי לחייך כל פעם מחדש ושיחה עם חברה שלא דיברתי איתה שבוע שממש שמחה לשמוע אותי (איזה כיף!!!). עכשיו אני מקשקשת לכם על מה שעבר עלי ביום אחד כדי להראות איך החיים שלי נראים כי בחרתי לחיות אותם בצורה מסויימת. אני באמת מקווה שהחיוך שיש לי יעזור לאלו שכואב להם עכשיו. באיכפתיות מגע הקסם