אבי מאוד אהב כלבים וגידל רק
כלבי זאב גזעיים (מלבד הכלב הראשון שהיה אסופי והגיע לביתנו ביום שהודיעו ברדיו על תפיסת אייכמן. הכלבים היו בחצר, ורק אבי ואחי טפלו בהם. אני ואמי פחדנו מהם פחד מוות ולא פעם ולא פעמיים הם רדפו אחרי (ואני ברחתי הביתה). כשהילדים שלי היו קטנים, הם רצו וקבלו כלב. במשך 20 שנה היו לנו שני כלבים שגרו בבית ובזכותם גם אני וגם אמי נגמלנו מהפחד. אבל, כלב, כמו שאומר בעלי, אינו מצרך יסוד, ועכשיו, כשאין ילדים בבית ויתרנו על ה"תענוג" כי כלב הוא כמו תינוק שאינו גדל לעולם.