על הארי פוטר ושרה"ט
שלום לכולם, קודם כל, אני משתמש חדש בפורום, והייתי רוצה מאד להציג את עצמי. הכינוי שלי כאן, (ובפורום טולקין באורט, בו אני כותב בדרך כלל) הוא קוכולין. כהודעת פתיחה, הייתי רוצה להגיב לויכוח המעניין שנפרש כאן בפורום, בין תומכי שרה"ט ותומכי הארי פוטר. ראשית, כל המלחמה וההשמצות הם דבר מטופש לחלוטין. מדובר, כפי שאמר barzikבספרים שונים לחלוטין, שסגנונם נפרד ונבדל, בעלי מטרות ותכליות שונות בתכלית השינוי. בעוד שרה"ט אינו ספר רגיל, אלא מיתולוגיה במלוא מובן המילה, הארי פוטר הוא סיפור טוב, משעשע ומצחיק, המתפקד כמידה רבה של סאטירה על העולם המודרני. לדעתי, זה מה שאנווינאטר לא הבין בסיפור, ומכאן נובעת הביקורת החריפה מדי (ולדעתי, הלא מוצדקת) שלו על ספריה של רולינג. מה ההבדל בין מיתולוגיה לסאטירה? ההבדל הוא, שמטרתה של מיתולוגיה (כמו הלג´נדריום של טולקין) היא לפרוש עולם חדש לחלוטין, שאינו מוכר לנו, ליצור סיפור בריאה, אפוס, תולדותיהם של עמים ולאומים, היסטוריה בדיונית שלמה, שפות ובקיצור- כל פרט המופיע במציאות. בשרה"ט, טולקין עושה זאת בצורה מדהימה, ויוצר פשוט כל פרט בעולם שלו בצורה מושלמת, על מנת שהשלם יהיה מושלם אף הוא. ממשיכי דרכו של טולקין, כגון "רומח הדרקון", "רייבנלופט" ו"מונשיי", ניסו לעשות את אותו הדבר. אבל בשביל מטרה כזאת, מה לעשות, צריך כשרון, מה שלא היה בשפע לכותבי הספרים הללו. ולכן העולמות שלהם הם פשוט חיקוי חיוור לעולמו של טולקין. הספרים הללו היו ונשארו בצילו הכבד של "שר הטבעות". לעומתם, הארי פוטר הוא חידוש מרענן ושונה לחלוטין. הוא מנותק מהסגנון של שר הטבעות, וכפי שאמרתי, מהווה סיפור משעשע וקליל, הכתוב בכשרון רב. העלילה סוחפת ומותחת. אך חייבים לזכור שמדובר, במידה רבה, בסאטירה על החברה הבריטית והעולם המודרני. לכן מהווה הוגוורטס, במידה רבה, קריקטורה על פנימיה בריטית קפדנית, הדמות של ריטה בספר הרביעי- קריקטורה על העיתונות הבריטית הפולשנית, ו"החזית לשחרור גמדוני הבית", סאטירה מוצלחת במיוחד על הפוליטיקלי קורקט והנאורות (דבר שסותר לחלוטין את דבריו של אנוויניאטר בנוגע לפוליטיקלי קורקט). בסאטירה הומוריסטית, יש לציין, דמויות מהוות סמלים במקרים רבים, ולכן אין חשיבות לעומק אדיר של הדמויות, כמו בספרות האפית מסוגו של טולקין. הארי פוטר אינו רדוד ואף אינו שטחי. הוא אינו משתווה לרמה של שר הטבעות, ואינו מתקרב אליה, אך הוא טוב ומוצלח לפי דרכו. אם באים אליו בראש פתוח ובלי ציניות, מגלים שהוא ספר שחושף הרבה אמיתות על חיינו, מעבר למסך הקסמים. רולינג יצרה, בכישרון מדהים, שני עולמות המתקיימים זה לצד זה. אנוויניאטר ואחרים פשוט רגילים כל כך לעולמו המופלא של טולקין, עד שהם מסרבים לקבל דברים אחרים ושונים. מדובר פשוט בשאלה של פתיחות. לסיום, אני רוצה להתייחס לעניין ה"פוליטיקלי קורקט" אותו העלה אנוויניאטר. לדעתי, לא מינא ולא מקצתה. אין בכך כל ממש, וכל מי שמכיר היטב את הארי פוטר יודע זאת. האם "החזית לשחרור גמדוני הבית" אינה לועגת בפראות ל"פוליטיקלי קורקט"? הרמיוני, במקרה הזה, מייצגת את פעילי הקידמה העיוורים, שאינם מבחינים בהבדלים בין תרבויות והולכים עם הראש בקיר. רולינג הוסיפה דמויות סיניות ושחורות? לי זה לא מפריע, וכך גם לרוב הקוראים. מאחר והארי פוטר מתרחש באנגליה המודרנית, בה יש אנשים כאלו, יהיה זה מלאכותי אם לא יופיעו בעלילה. הרי הארי לא מתרחש באנגליה הויקטוריאנית! לא ראיתי שם שום קטע הקשור לגזענות נגד סינים או כושים. האשמתו של אנוויניאטר, למיטב ידיעתי (וקראתי את ארבעת הספרים מספר פעמים) אינה מעוגנת כלל בטקסט ולכן איננה רלוונטית. בנוגע לענקים, אין כאן כל "פוליטיקלי קורקט". מדובר בצעד אסטרטגי טבעי של דמבלדור, שכורת ברית עם מנודים על מנת להתמודד עם האויב האמיתי שחוזר. האם זה לא מזכיר לכם (ותסלחו לי על ההשוואה- כי שרה"ט אינו דומה להארי פוטר) את בריתם של אנשי גונדור ורוהאן עם הפראים מעמק העגלות, אותם צדו אנשי רוהאן בעבר כחיות? גם מלך גונדור מבטיח להם חופש והכרה בזכותם לחיות, על מנת לרתום אותם למאבק הגורלי כנגד סאורון. נכון שהם אינם רעים, אך גם הענקים מעולם לא הוצגו על ידי רולינג כרעים. זה לא פוליטיקלי קורקט, אלא התפתחות טבעית והגיונית של העלילה. בנוגע לעומק הדמויות ב"הארי פוטר", לא ניתן לצפות שילדים בני 13 יהיו עמוקים כמו דמויות של אנשים מבוגרים. הדמויות הם מוצלחות ומשעשעות, ויש בהם מורכבות מסויימת (במיוחד ברון ובהרמיוני). עד כאן הסנגוריה על הארי פוטר. אני מזמין את אנוויניאטר וכל יתר מתנגדי הארי פוטר לענות לי נקודה נקודה. לסיום, אני חייב לומר שכמו אנוויניאטר, גם אני הזדעזעתי ממתנגדיו הלא מוצלחים של שר הטבעות. הדיעות שלהם נעות בין גיחוך לאבסורד מוחלט, ומצביעות על חוסר הבנה מהותי של הטקסט. שלכם, קוכולין
שלום לכולם, קודם כל, אני משתמש חדש בפורום, והייתי רוצה מאד להציג את עצמי. הכינוי שלי כאן, (ובפורום טולקין באורט, בו אני כותב בדרך כלל) הוא קוכולין. כהודעת פתיחה, הייתי רוצה להגיב לויכוח המעניין שנפרש כאן בפורום, בין תומכי שרה"ט ותומכי הארי פוטר. ראשית, כל המלחמה וההשמצות הם דבר מטופש לחלוטין. מדובר, כפי שאמר barzikבספרים שונים לחלוטין, שסגנונם נפרד ונבדל, בעלי מטרות ותכליות שונות בתכלית השינוי. בעוד שרה"ט אינו ספר רגיל, אלא מיתולוגיה במלוא מובן המילה, הארי פוטר הוא סיפור טוב, משעשע ומצחיק, המתפקד כמידה רבה של סאטירה על העולם המודרני. לדעתי, זה מה שאנווינאטר לא הבין בסיפור, ומכאן נובעת הביקורת החריפה מדי (ולדעתי, הלא מוצדקת) שלו על ספריה של רולינג. מה ההבדל בין מיתולוגיה לסאטירה? ההבדל הוא, שמטרתה של מיתולוגיה (כמו הלג´נדריום של טולקין) היא לפרוש עולם חדש לחלוטין, שאינו מוכר לנו, ליצור סיפור בריאה, אפוס, תולדותיהם של עמים ולאומים, היסטוריה בדיונית שלמה, שפות ובקיצור- כל פרט המופיע במציאות. בשרה"ט, טולקין עושה זאת בצורה מדהימה, ויוצר פשוט כל פרט בעולם שלו בצורה מושלמת, על מנת שהשלם יהיה מושלם אף הוא. ממשיכי דרכו של טולקין, כגון "רומח הדרקון", "רייבנלופט" ו"מונשיי", ניסו לעשות את אותו הדבר. אבל בשביל מטרה כזאת, מה לעשות, צריך כשרון, מה שלא היה בשפע לכותבי הספרים הללו. ולכן העולמות שלהם הם פשוט חיקוי חיוור לעולמו של טולקין. הספרים הללו היו ונשארו בצילו הכבד של "שר הטבעות". לעומתם, הארי פוטר הוא חידוש מרענן ושונה לחלוטין. הוא מנותק מהסגנון של שר הטבעות, וכפי שאמרתי, מהווה סיפור משעשע וקליל, הכתוב בכשרון רב. העלילה סוחפת ומותחת. אך חייבים לזכור שמדובר, במידה רבה, בסאטירה על החברה הבריטית והעולם המודרני. לכן מהווה הוגוורטס, במידה רבה, קריקטורה על פנימיה בריטית קפדנית, הדמות של ריטה בספר הרביעי- קריקטורה על העיתונות הבריטית הפולשנית, ו"החזית לשחרור גמדוני הבית", סאטירה מוצלחת במיוחד על הפוליטיקלי קורקט והנאורות (דבר שסותר לחלוטין את דבריו של אנוויניאטר בנוגע לפוליטיקלי קורקט). בסאטירה הומוריסטית, יש לציין, דמויות מהוות סמלים במקרים רבים, ולכן אין חשיבות לעומק אדיר של הדמויות, כמו בספרות האפית מסוגו של טולקין. הארי פוטר אינו רדוד ואף אינו שטחי. הוא אינו משתווה לרמה של שר הטבעות, ואינו מתקרב אליה, אך הוא טוב ומוצלח לפי דרכו. אם באים אליו בראש פתוח ובלי ציניות, מגלים שהוא ספר שחושף הרבה אמיתות על חיינו, מעבר למסך הקסמים. רולינג יצרה, בכישרון מדהים, שני עולמות המתקיימים זה לצד זה. אנוויניאטר ואחרים פשוט רגילים כל כך לעולמו המופלא של טולקין, עד שהם מסרבים לקבל דברים אחרים ושונים. מדובר פשוט בשאלה של פתיחות. לסיום, אני רוצה להתייחס לעניין ה"פוליטיקלי קורקט" אותו העלה אנוויניאטר. לדעתי, לא מינא ולא מקצתה. אין בכך כל ממש, וכל מי שמכיר היטב את הארי פוטר יודע זאת. האם "החזית לשחרור גמדוני הבית" אינה לועגת בפראות ל"פוליטיקלי קורקט"? הרמיוני, במקרה הזה, מייצגת את פעילי הקידמה העיוורים, שאינם מבחינים בהבדלים בין תרבויות והולכים עם הראש בקיר. רולינג הוסיפה דמויות סיניות ושחורות? לי זה לא מפריע, וכך גם לרוב הקוראים. מאחר והארי פוטר מתרחש באנגליה המודרנית, בה יש אנשים כאלו, יהיה זה מלאכותי אם לא יופיעו בעלילה. הרי הארי לא מתרחש באנגליה הויקטוריאנית! לא ראיתי שם שום קטע הקשור לגזענות נגד סינים או כושים. האשמתו של אנוויניאטר, למיטב ידיעתי (וקראתי את ארבעת הספרים מספר פעמים) אינה מעוגנת כלל בטקסט ולכן איננה רלוונטית. בנוגע לענקים, אין כאן כל "פוליטיקלי קורקט". מדובר בצעד אסטרטגי טבעי של דמבלדור, שכורת ברית עם מנודים על מנת להתמודד עם האויב האמיתי שחוזר. האם זה לא מזכיר לכם (ותסלחו לי על ההשוואה- כי שרה"ט אינו דומה להארי פוטר) את בריתם של אנשי גונדור ורוהאן עם הפראים מעמק העגלות, אותם צדו אנשי רוהאן בעבר כחיות? גם מלך גונדור מבטיח להם חופש והכרה בזכותם לחיות, על מנת לרתום אותם למאבק הגורלי כנגד סאורון. נכון שהם אינם רעים, אך גם הענקים מעולם לא הוצגו על ידי רולינג כרעים. זה לא פוליטיקלי קורקט, אלא התפתחות טבעית והגיונית של העלילה. בנוגע לעומק הדמויות ב"הארי פוטר", לא ניתן לצפות שילדים בני 13 יהיו עמוקים כמו דמויות של אנשים מבוגרים. הדמויות הם מוצלחות ומשעשעות, ויש בהם מורכבות מסויימת (במיוחד ברון ובהרמיוני). עד כאן הסנגוריה על הארי פוטר. אני מזמין את אנוויניאטר וכל יתר מתנגדי הארי פוטר לענות לי נקודה נקודה. לסיום, אני חייב לומר שכמו אנוויניאטר, גם אני הזדעזעתי ממתנגדיו הלא מוצלחים של שר הטבעות. הדיעות שלהם נעות בין גיחוך לאבסורד מוחלט, ומצביעות על חוסר הבנה מהותי של הטקסט. שלכם, קוכולין
