על הארה ובחירה
היי רציתי לספר לכם סיפור סיפור שרבים מכם בוודאי מכירים כי מספרים אותו בכל קורס בודהיסטי והוא גם מופיע בטארוט של אושו.
הוא הולך ככה: היה אדם אחד שקרה לו דבר מאוד רע. והוא החליט שלהעניש את האנושות. הוא נשבע שהוא יהרוג אנשים ועד שהוא יצליח להרוג אלף הוא לא יפסיק. והוא באמת הרג הרבה , וכדי שהוא ידע כמה , הוא חתך לכל אחד מהנרצחים את הזרת ועשה מכל הזרתות האלו שרשרת. וככה קראו לו "האיש עם מחרוזת הזרתות" או סתם "איש הזרתות." יום אחד קרה שבוהא הלך לו בין הגבעות והיער, יחד עם כמה תלמידים. פתאום הוא ראה המון אנשים בורחים. הוא אפילו לא הצליח לשאול אותם על מה ולמה. הם התחילו לצעוק לו שיברח מהר כי איש הזרתות נמצא ביער ויש לו כבר תשע מאות תשעים ותשע זרתות. זה מה שהם אמרו לו וברחו. התלמידים של בודהא גם התכוננו להצטרף אל הבורחים ואז הם ראו שבודהא ממשיך לצעוד דרך היער. "מורינו האהוב," הם אמרו לו "תציל את חייך! אתה לא מכיר את האיש הזה. הוא מטורף לגמרי ולא מפחד מכלום. נשאר לו עוד אדם להרוג ואז הוא משתחרר מהנדר ושום דבר לא יכול לעצור אותו עכשיו." אני לא יודע מה בודהא אמר להם אבל הסוף היה שהם ברחו המשיך ללכת. הוא הלך ביער ופתאום במרחק מאה מטר מולו הוא רואה את איש הזרתות מופיע. איש הזרתות היה מופתע למדי. הוא תמיד היה צריך לרדוף אחרי אנשים, לשבור להם את הדלתות , לחפור אותם מתוך המרתפים וכבר שנים שהוא עושה את זה והוא לא הכיר שום דבר אחר. לרגע הוא חשב שבודהא לא ראה אותו אז הוא הצתקדם קצת לכיוונו כשהוא מבליט את המחרוזת המפלצתית של הזרתות. אבל בודהא המשיך להתקדם , לאט , אבל בנחישות. הרוצח היה מבולבל כבר. כזה דבר עוד לא קרה לו. הוא עצר וקרא לעבר בודהא "אתה רואה אותי?" בודהא ענה "כן." האיש שאל "אתה יודע מי אני?" "כן" אמר בודהא "אתה האיש עם מחרוזת הזרתות." האיש כבר לא ידע מה להגיד. בודהא הכיר אותו אבל המשיך להתקרב אליו. "אתה יודע שכבר הרגתי תשע מאות תשעים ותשעה אנשים?" שאל איש הזרתות בסוף "אתה יודע שאני צריך להרוג עוד אחד ואז אני אהיה חופשי מהשבועה שנשבעתי?" "כן," ענה לו בודהא "אני יודע את זה." "אתה רוצה למות?" שאל האיש "אתה רוצה להתאבד?" "לא ," בודהא ענה כשהוא כבר מאוד קרוב אל האיש "אני רוצה לעבור כאן." "תלך מכאן !" האיש כבר התחיל להתחנן "אני רואה שאתה אדם קדוש ואני לא רוצה להרוג אותך. אם תתקרב יותר לא תהיה לי ברירה אלא להרוג אותך." "תעשה מה שאתה רוצה ," אמר בודהא "אני ממשיך." אז הם עמדו אחד מול השני במרחק שלושה מטרים אחד מהשני. מצד אחד בודהא , רגוע , איטי אבל ממשיך לצעוד ומהצד השני הרוצח החמוש שלא ידע מה לעשות. כשבודהא הגיע למרחק מטר מהאיש הוא עצר. "תגיד," הוא פנה אל האיש "אתה מוכן לכרות ענף מהעץ שלידך." "בטח," אמר הרוצח ותוך רגע הוא חתך ענף שנפל מיד לארץ. "תודה " אמר לו בודהא "עכשיו תחזיר בבקשה את הענף לעץ ככה שיהיה כמו מקודם." "אני לא יכול" אמר האיש. "הא" צחק בודהא "אתה רואה? להרוס כל אחד יכול, בשביל לבנות מחדש , צריך להיות מומחה." אז תלמד אותי," ביקש איש הזרתות ומאותו יום הוא זנח את מנהגיו והפך להיות אחד מהתלמידים הכי נאמנים של בודהא. עד כאן הסיפור ואם אתם מכירים או לא מכירים אותו , אני מקווה שנהניתם. הרבה כבר שמעו את הסיפור הזה אבל כמה שהוא נשמע פשוט , הוא למעשה מאוד ערמומי וקשה מאוד להבין אותו באמת. הוא לא בא לפאר את אהבת האדם או את האומץ של בודהא , הוא גם לא נועד לציין את המשפט "להרוס יכול כל אחד וגו´" הסיפור הזה מדבר על דבר אחד , על ההארה. מה שבודהא עשה כל פסיכולוג משטרתי היה אמור לעשות ואם הוא היה פסיכולוג טוב וכאריזמטי ובתוספת של טיפת מזל , הוא גם היה יכול לשכנע את הרוצח לא להרוג אותו ואולי גם להשתנות. בודהא לא מתחרה בפסיכולוגים טובים , או במשכנעים מקצועיים. בודהא הוא מואר. אם פסיכולוג היה נכנס ליער , זה היה סיכון , זה היה הימור. הוא יכול היה להצליח והוא יכול היה למות. בודהא לא מהמר כאן , גם אם הוא היה מת , הוא לא היה פחות בודהא. הוא פשוט עשה מה שהוא צריך לעשות ועשה את זה כמו שצריך. לא היה לו שום שיקול של רווח או הפסד. הוא עמד מול סכנת חיים ובשבילו זו לא הייתה סכנה ,כי המוות בעצמו לא סיכן אותו. כמו שבודהא לא בחר להיות בודהא , ככה הוא לא בחר להיכנס ליער, זה פשוט קרה וזה כל הסוד. האיש שמולו בחר להיות רוצח ובודהא הראה שאם אתה בוחר משהו מסוים , אתה יכול לבחור אחרת ואז אתה משתנה. ומכאן מובן שהאנשים מוגדרים לפי הבחירות שלהם. לא לפי הכוונות לא לפי הפוטנציאל אלא רק הבחירות מגדירות את האדם. יש אנשים שמחליטים לא לבחור אבל גם זו בחירה שלהם והיא מגדירה אותם. אבל המואר לא בוחר ולכן הוא בלתי ניתן להגדרה. דרול
היי רציתי לספר לכם סיפור סיפור שרבים מכם בוודאי מכירים כי מספרים אותו בכל קורס בודהיסטי והוא גם מופיע בטארוט של אושו.