קיטש ומוות. תרבות השכול.
שלום. באתי לעצבן אתכם. אתם מכורים לקיטש. המרתם את השכול האמיתי במתקתקות. במלים כמו משלט, רוח סתו, אהבה מקודשת בדם. אני לא יודעת מזה שירי אבל וזכרון, אבל למה שרק להקת הנח"ל (סשה ארגוב וחיים גורי/חפר) יהיו בקאנון הזה? גם אני אוהבת את יפי הבלורית והתואר, ואליפלט מרגש אותי מאוד. אבל זה לא אבל. וזה כבר לא מזכיר לאפחד מאיתנו כלום. אז אם נחמה רוצה לשמוע אליפלט, מי מפריע לה לשים אותו בCD ואם איילת בוכה מאחי הצעיר יהודה (אהלן איילת) - שיר מתקתק ומעצבן בעיני - למה שלא תבכה ממנו כל השנה? איזה ביטוי עוד נשאר לאבל על המתים? והמתים האלה, האם הם עדיין אותם רעים שנפלו על חרבם? צנחנים שבוכים? צדק מי שאמר: היום המתים שלנו הם הילדים באוטובוסים, העובדים הזרים, עולים חדשים מרוסיה. המלחמה והשכול הם כבר מזמן לא נחלת יפי הבלורית והתואר. התרחקנו, מנטלית, ציבורית, אישית, חברתית וכו', ממלחמת השחרור והצדק. אבל המלחמה ממשיכה להתנהל. ולא שצריך לשכוח, אבל די כבר לקדש את מיתוסי הגבורה האלה. פעם, הם היו צו השעה, היום הם סוג של נוסטלגיה שהולכת ומזדייפת. בערב יום הזכרון, כהרגלי, אני הולכת לטקס המקומי, ביישוב שבו אני גרה. כל שנה הטקס הזה ארוך מדי, מלא בפאתוס ושגיאות. אבל אני הולכת. כי אני חייבת, ואין לי הסבר לזה. אנלא בנדם של מסורות וטקסים מעצבנים אותי, בדרך כלל. והשנה - חידוש. הם החליטו לייחד שיר לכל מלחמה. אז היה "שיר הרעות", כמייצג מלחמת השחרור, והיה "מי שחלם לו", כמייצג ששת הימים, והיה "הילדים של חורף שנת 73", כמייצג יום כיפור. כל הקלסיקות. ומה ייצג את מלחמת לבנון? "שתי אצבעות מצידון". עלק שיר אבל. עלק שיר גבורה וזכרון. זה שיר על התחרמנות של חייל, כשהוא רואה איזו ילדה לבנונית, שבסופו של הספר מתגלית גם כמתצפתת עבור חיזבאללה, או משהו. בשלב הזה נשברתי, והודעתי לכל מי שסביבי, שהטקס הוא בעצם "כוכב נולד" מקומי, ותיכף יבקשו מאיתנו לשלוח SMS. ולא היה ספק - את האירוע המביך חתם שיר לשלום, המיתולוגי. אבל לפחות זה היה נטול פאתוס. ואתמול, כל היום הייתי בדרכים, ובשרידי השפיות, לפני שעברתי לדיסקים קצביים שהחזיקו אותי ערה על ההגה (איזבו ואחר כך אלון אולארצ'יק) עוד הספקתי לשמוע אם ששכלה את הילד שלה במלחמת השחרור. אני האחרונה שנשארתי מהדור שלי, היא קוננה. והמראיינת (אולי טל"ש, לוידעת. גלי צה"ל לפני הצפירה) שאלה: זו המדינה שפיללתם אליה? לא. ענתה השכולה, חד וחלק. אז למה שחפר/גורי יהיו רלוונטיים לנו עכשיו? מה רע בקצת שרית חדד או דנה ברגר? ממילא כבר אין שום קשר בין השירים לבין פולחן המוות.
