על האדם כעיגולי עץ.

[ינוקא1]

על האדם כעיגולי עץ.

רבים ממתרגלי המדיטציה מכירים את המונח "הצופה" - זהו ה"משהו" בתוכינו שער ומתבונן בזמן המדיטציה במודעות בתחושות ובמחשבות.

כאשר מבינים לעומק את התהליך המתחולל במדיטציה מבינים כי האדם הוא כמו גזע עץ המורכב מהרבה עיגולים זה מסביב לזה.

כל עוד האדם לא עושה מדיטציה , הוא מזדהה עם כל שכבות העיגולים , כולל השכבה החיצונית ביותר. מבחינתו זה ה"אני" שלו - כל שכבות העיגולים.

כאשר האדם מתחיל לעשות מדיטציה , הוא מסיר את הזדהותו מהעיגולים החיצוניים של ישותו , ומזדהה עם העיגולים הפנימיים של ישותו.

אותם העיגולים הפנימיים בהם הוא נמצא זה בעצם ה"צופה" הנ"ל.

ואז הוא מסוגל לראות כי השכבות החיצוניות שתפס אותם כחלק מעצמו עד עתה , הם רק "לבושים" הנמצאים על מי שהוא באמת (העיגולים הפנימיים).

הוא מזהה כי הן אפשרויות בלבד שהלביש בהם את עצמו ואינן חלק מוחלט מאישיותו.

שכבה חיצונית שהיתה עבורו מוחלטת , כעת הפכה לאפשרות.

ככל שהאדם יעשה יותר ויותר מדיטציה , הוא נכנס יותר פנימה לעיגולים פנימיים יותר ויותר של אישיותו.

ואז נפתחות בפניו יותר ויותר אפשרויות שהיו עד עתה חסומות עבורו. המוחלט הופך ליחסי.

בעיגול הפנימי ביותר של האישיות נמצאת ההויה עצמה.

היא משותפת לו ולכל שאר היצורים , ומעבר לה אין עוד עיגולים פנימיים יותר.

מי שמגיע לשם , רואה את כל העולם כאפשרות , כל הזמנים כאפשרות , כל המקומות כאפשרות , כל התודעות כאפשרות.

הוא נמצא במוחלט היחיד שקיים - הכל יחסי ואפשרי.

הוא הפך לX , משתנה. הוא יכול להיכנס לתוך אינסוף החלומות \ אפשרויות הקיימות.

 

[צחי שוחט]

בדיוק ביום שישי עשיתי לתלמידיי מדיטציה

שהייתי עושה עם עצמי פעם.
הייתי קורא לה - נקודת ההתחלה\האפס.

תכליתה הייתה - הורדת שכבות מהחיים. אותן שכבות שאתה תיארת כעיגולי העץ.
הורדת השכבות הביאה לנקודת האפס, היכן שעדיין אין דבר, היכן שהחיים בלתי מוגבלים וניתן להלביש עליהם הכל.
באותה אותה נקודה כל הנשמות זהות, כולם דף חלק והאדם שנמצא בה יכול לראות את התהוותו, להבין מה מבין הדברים שיש לו היום הוא ביטוי למהות הפנימית ומה לא.

מאותה נקודה אפשר אף לחקור את התפתחות האבולוציה שלנו ושל המין האנושי.

אפשר להוריד שכבות לגילאים מסוימים ולחקור את עצמך בהם, להביט על עצמך ולחקור אותך כפי שהיית. להבין היכן התווספה חוליה לשרשרת, או טבעת לעץ כדוגמתך.

זו פעם ראשונה שהנחתי תלמידיי למקום הזה, בדרך כלל אנו עושים מדיטציית נשימה, שקט והתבוננות טבעית.
מעניין שהעלית זאת יומיים אחרי

.

 

[ינוקא1]

סבבה

אני קורא לה נקודת ה. X ולא האפס, כי היא יותר פוטנציאל מאשר ריק, חוץ מזה אנחנו מתואמים. ..

 

[gover1]

ומתי מגיעים לשם?

האם אתם הגעתם שלם?

 

[צחי שוחט]

אני לא יודע אם זה עניין של להגיע

אלא של חוויה.
דרך אגב...לא למדתי אותו ולא סיפרו לי עליו כשתרגלתי אותו. רק כשהתחלתי להכיר אנשים מעולם המדיטציה המודרכת, הבנתי שיש כזה דבר

.ב
אני חושב שמי שיושב וחוקר את עצמו ואת העולם מבפנים, מגיע לנקודות האלו באופן ספונטני.

אני חושב שברגע שאתה מכיר את הרעיון הזה, זו לא שאלה של מתי.
פשוט שב ותתחיל לקלף הכל או פשוט היה כלום, ובשלב מסויים תגלה את מהות, או חלקים ממהות היצירה שאתה.

 

[ינוקא1]

להוסיף כמה נקודות :

1. אם היינו שם בכל הרמות שלנו פוטנציאל טהור וזהו , אז היינו יכולים עכשיו להיות אדם , ומחר להיות ציפור ומחרתיים להיות נמלה , ואחר כך להיות כוכב וכו' . . .
אני לפחות לא כזה , ולא ידוע לי על מישהו שהיה כזה.
כולל לא משה רבינו או בודהה.

האמת היא שלא ניתן להגיע לשם לגמרי בגוף אנושי - כך לפחות אני מאמין.

אך ניתן להגיע לשם ברמות שונות - ניתן להגיע לשם ברמה הרגשית , ברמה השכלית , ברמה האנרגטית . . .

ולמען האמת כל אחד נמצא שם ברמה מסוימת.

יכולתו של האדם להשתנות תוך כדי שמירה על יציבותו , זו בעצם יכולתו "להיות X" - להיות פוטנציאל.

אם יכולתך להשתנות היא גבוהה , אז אתה נמצא שם הרבה.
ואם אתה מאוד "מקובע" במחשבותיך ברגשותיך ובגופך , אז אתה נמצא שם מעט.


2. יצאה לך טעות - ובמקום לכתוב "האם אתם הגעתם לשם" כתבת "האם אתם הגעתם שלם".
והאמת היא כי אחת הדרכים להגיע לשם היא להיות שלם.

שלם עם כל הצדדים הנמצאים בך.

X איננו רק "אף מספר" ,
בדיוק באותה מידה X הוא גם "כל מספר".

כאשר נכנסים לתוך עומק העיגולים לא רק נהיים "כלום" אלא בו זמנית גם נהיים "הכל".

כאשר אתה שלם עם כל מי שאתה , אתה מגיע לשם.

 

[gover1]

האמת היא ששאלתי

הייתה קצת פחות עמוקה.
כמובן שלבסופו של דבר התשובה שלך היא התשובה שצריכה להינתן.

בתשובתך דיברתה על השלמות והדרך להגיע אליה,ובדבריכם הראשונים,שלך ושל צחי אמרתם שלאט לאט האדם מוריד מעל עצמו שכבות ועוד שכבות.

בשאלתי התתכוונתי,מתי האדם-אני לצורך העניין,יתחיל להרגיש את השפעת המדיטציה,כמובן שבסופו של דבר אני ידון על השלמות,אבל ברמתי שלי אני מתמקד בהשפעה של לראות איך שכבה ועוד שכבה מתקלפות ממני.
כידוע לך שאני חדש פה בפורום יחסית ואני מתרגל חודשיים בערך.
הייתי רוצה לדעת מתי אוכל להרגיש שינו ממשי בעצמי בעקבות תרגול המדיטציה.
וגם,מתי אוכל לעבור 10 דקות תרגול?כלומר 10 דקות ראשונות שלי אני יושב בשקט ומרוכז אבל לאחר 10 דקות המחשבות נודדות וקשה לי מאוד להתרכז.
תודה

 

[ינוקא1]

היי

אני פחות בעד מדיטציה "משעממת" בהתחלה . . . אני חושב שצ'י גונג הוא הכלי הכי טוב להתחלה.

אתה תרגיש שינוי הרבה יותר מהר , אתה תרגיש אותו גם פיזית וגם נפשית , וכל מה שאני הגעתי אליו זה דרך הצ'י גונג (ואני מאמין שגם צחי).
(ואפילו לא למדתי צ'י גונג באופן מסודר , רק השתתפתי בכמה סדנאות ותרגלתי הרבה לבד).


אם בכל זאת אתה בעד מדיטציה "משעממת" , אז פשוט תאפשר לכל המחשבות לבוא , ורק תצפה בהן.

גם אם המחשבה בורחת זה בסדר , כי אם באיזשהו שלב שמת לב שהמחשבה בורחת - זה אומר שצפית.

 

[gover1]

חס וחלילה

זה לא משעמם אותי,אני פשוט מרגיש אי נוחות לאחר זמן מסויים.

 

[ינוקא1]

אותי זה כן משעמם לפעמים

ואולי תוכל להגדיר למה אתה חש את אי הנוחות ?

 

[צחי שוחט]

גם אני התחלתי עם צ'י גונג לפני המדיטציה

אני יודע מצד שני שיש כאלו שצ'י גונג משעמם אותם ומדיטציה לא

.
הצ'י גונג רוכב על שני עולמות - תנועה ואי תנועה.
המדיטציה "רוכבת" על האי תנועה.
אומרים עליהם בעולם התרגול הסיני-
בצ'י גונג יש אי תנועה שבתנועה ובמדיטציה תנועה שבאי תנועה.

לגביך - אם אתה מרגיש אי נוחות לאחר זמן מסוים, יש שתי אפשרויות:
בעולם המדיטציה ה"רגילה" בה אני עוסק - תתמודד, תרפה, תשחרר, למד, התבונן, נשום וכו'.
בעולם מדיטציית הריפוי בה אני עוסק - הפסק, אל תגרום לעצמך אי נוחות, שב איך שנוח לך, עד שלא נוח לך. לאט לאט היכולת תעלה.
עכשיו יש לך שתי גישות טובות, בחר לך. נסה את שתיהן, יום זו יום אחר השנייה. שבוע שבוע וכו'.

דרך אגב, אתה יכול לשים לעצמך מוסיקת רקע נחמדה, שתרגיע אותך אולי ותשרה עליך נוחות. בעבר הייתי מתרגל רק עם צלילים - בעיקר קערות טיבטיות.
הם עזרו לי לשבת הרבה זמן.
היום אני לא משתמש בצלילי רקע, אלא רק בשיעורים, בשביל התלמידים.

בהצלחה.

 

[gover1]

קודם כל

אני לא חושב שהאי נוחות מגיע משעמום.
כמו שכבר אמרתי פעם אחת פה שאני מנגן בפסנתר,ואותו הדבר אני יכול להגיד על הפסנתר.
כמה שאני אוהב לנגן על הפסנתר, בכל זאת אחרי זמן מסויים יש לי קושי בלהמשיך ללמוד תווים ואני לא יכול לשבת זמן רב ממושך-הדבר אינו נובע משעמום.
כנ"ל גם על המדיטציה-הדבר נובע מקושי להיות מרוכז יותר מ-10 דקות,ומה שאני שואל זה למה כל כך קצת זמן?מתי זה ישתפר?

בקשר לצ'י קונג:
אני לא ממש בקיא בכל העניינים האלו אבל מה ההבדל בעצם בין צ'י קונג ליוגה,טאי צ'י וכו'?במהות הם אותו הדבר, לא?
וכמובן שזה מעניין אותי לעשות צ'י קנג או יוגה,זה לא שאני אומר "לא,רק מדיטציה מעניין אותי וזהו" פשוט יש לי קושי לשלם כרגע לסדנה וגם מקום תזוזה בחדר שלי אין לי ממש(אלה אם כן אני מתרגל בסלון הבית אבל זה ליד אנשים.

בקשר לשני הצורות שאמרתה מדיטציה רגילה או ריפוי אני חשוב שהראשונה יותר נכונה כי עלי לעמול קשה כדי להגיע לתוצאות ואני לא יכול להגיד שבגלל שלא נוח לי אני לא יתרגל.
וגם לפי שפת ינוקא:"לפום צערא אגרא"
תודה

 

[צחי שוחט]

בוקר טוב....

נתחיל באומנויות:
בשתי מילים:
יוגה - תרגול הודי בריאותי שעובד על תנוחות\צורות גופניות עם מודעות לנשימה, היוצרות פתיחות אנרגטיות התורמות גם להתפתחות רוחנית. יוגה טיבטית עובדת על תנועה גופנית ונשימה מתואמת.
צ'י גונג - תרגולי סיני בריאותי ברובו המשלב תנועה נינוחה עם נשימה מותאמת היוצרים מניפולציות על הגוף ועל זרימת האנרגיה בו. כל אלו תורמים גם הם להתפתחות רוחנית אם מכוונים אותם לשם.
טאי צ'י - אומנות לחימה סינית המתורגלת ברובה באופן איטי בימנו, עם פאן בריאותי. יש בה שילוב של תנועה גופנית מלאה, נשימה, טכניקות לחימה וכוונה חיצונית לפעולה. גם בה יש הכוונה רוחנית משהו.

אם אתה מביט על המהות של התפתחות פנימית, אז כן, כולן מכוונות לשם. כל אחת באופן מעט שונה, עם דגשים שונים ועם פילוסופיה שונה. כמובן שהצ'י גונג והטאי צ'י באים באותה תרבות ועולם ולכן הן גם מקבילות ומשלימות זו את זו באופן די ברור.

לגבי המדיטציה - כל אחד והמסלול הנכון לו.
דרך אגב - לא חייבים לעמול קשה בשביל להגיע לתוצאות. צריך לעמול (או לעשות), אבל לא חייב להיות קשה. "קשה" נמצא במחשבה בתודעה. התרגול מראה לך היכן אתה קשה בתודעה, כשתהיה משוחרר בתודעה, לא יהיה קשה. והיכן שיהיה קשה....יש לשחרר את התודעה.

מצד שני - צודק, לפעמים צריך להרגיש את הכאב.

 

[neophile]

הריכוז של המדיטציה הוא מעט שונה מאפליקציות

אחרות .

או אולי אפשר לומר שבאמצעות מדיטציה אתה משפר את הריכוז שלך ולכן זה לא משהו שצריך להתרכז בו באופן ממושך אלה זה דווקא הזדמנות לתרגל ריכוז והרפייה מהנסיון להתרכז .